אישה מכת הטליבאן מסרבת לתת גט לבעלה והדיינים מעגנים אותו תיק רבני 936643-1

 הנדון: גירושין

לפני ביה”ד עומדת תביעת הבעל לגירושין שנפתחה בתאריך כ’ באייר תשע”ג (30.4.2013). הצדדים נישאו זל”ז בתאריך י”ג סיון תשס”ח (16.6.08) ולהם שני ילדים קטינים בני 8 ו-5. בכתב התביעה ציין ב”כ הקודם של הבעל שבעה נימוקים כעילות לגירושין:

1)   הידרדרות בחיי הנישואין עקב הצטרפותה של האשה ל”כת השאלים”, כת שהתאפיינת בהקפדה יתרה על כללי הצניעות כפי הבנתן, וזאת למרות התנגדותו של הבעל שהאשה תלבש שאל (שם, סעיף 4).

2)   בחודש השני להריונה, הפילה האשה אך לא דווחה על כך לבעל (שם, סעיף 6).

3)   האשה לא הייתה משתפת את בעל בחיי הבית בהחלטות חשובות (שם, סעיף 8).

4)   כשהבעל רצה ביחסי אישות, הייתה אשתו מתקשרת ליועציה מתי לקיים יחסי אישות ועמדה על כך שרק בשבת קודש מותר (שם, סעיף 10).

5)   האשה מחנכת את הילדים שלא לכבד את האב ומסיתה אותם נגדו (שם, סעיף 14).

6)   בכת השאלים אסור לחמם את הבית בחורף ואסור לאכול מוצרי חלב, כמו”כ אינה מחסנת את הילדים (שם, סעיף 15).

7)   האשה ממעטת לבשל ולדאוג לילדים ומרבה להתפלל כל היום ומשמיצה את בעלה ומטיחה בפניו שהוא “התקלקל”.

בסיכום כתב התביעה, כותב ב”כ הבעל: “במצב דברים זה ונוכח התדרדרותה של האשה כמתואר לעיל ולצערו של הבעל, אין מנוס בידיו אלא להגיש תביעת גירושין זו.”

לא בכדי האריך ביה”ד בפירוט העילות המוזכרות בתביעת הגירושין, וזאת משום שביה”ד סבור, שבכל תביעת גירושין המונחת לפניו, יש להיצמד לעילות המוזכרות בפרוטרוט בכתב התביעה בלבד, שיש בהן כדי לשקף את כל האמת המסתתרת מאחורי התביעה.

כל עילה אחרת שאינה מוזכרת בכתב התביעה ונטענת במהלך הדיונים, יש להתייחס אליה בזהירות, שהרי אם אכן עילה זו, אף היא גרמה להגשת התביעה, יש לתמוה מדוע לא הוזכרה בכתב התביעה. כמו כן יש לתת את הדעת על תביעות שהוזכרו בכתב התביעה אך לא הועלו כלל במהלך הדיונים.

במהלך השנים, התקיימו שמונה דיונים בתביעתו של הבעל. מתוך עיון בפרוטוקול הדיון הראשון מיום כ”ז בסיון תשע”ג (5.6.2013) מתברר שב”כ הבעל הקודם התמקד אך ורק בשלוש עילות מתוך שבע העילות שהוזכרו על ידו בכתב התביעה לגירושין. העילה הראשונה שהוזכרה שם היא – חוסר יחסי אישות במשך חצי שנה (שם, שורה 7) וכן שהאשה צריכה אישורים מבני משפחתה לקיום יחסי אישות (שם, שורות 27–30). עילה שנייה שהוזכרה שם היא – שהאשה הצטרפה לכת השאלים, ובעקבות כך אין חימום וקירור בבית שאסור בכת השאלים (שם, שורה 38). העילה השלישית היא – שהילדים מוזנחים כל הזמן והאשה לא מאמינה במסגרות הרפואה (שם, שורה 43). שאר העילות שהוזכרו בכתב התביעה לא הועלו במהלך הדיון הנ”ל.

האשה הצהירה במהלך הדיון הראשון כמה פעמים שאינה מסכימה להתגרש (שם, שורות 17–21). כמו כן ב”כ האשה טענה שכל טענותיו של הבעל הם שקר וכזב, אדרבא הבעל אוהב את האשה, וב”כ האשה אף המציאה לביה”ד מכתבי אהבה שכתב הבעל לאשתו בטרם הוגשה תביעת הגירושין.

הצדדים הופנו ע”י ביה”ד ליחידת הסיוע שע”י ביה”ד, ובדו”ח שהתקבל מיחידת הסיוע בתאריך 25.7.13 כותבת העו”ס: “חיי האישות ביניהם הופסקו ביוזמת הבעל, וסיבותיו עמו”, כלומר, שהבעל העיד בפני העו”ס שהוא זה שיזם את הפסקת חיי האישות, כשמנגד במהלך הדיון טען הבעל שכחצי שנה אין יחסי אישות ביניהם, כשהמשמעות הפשוטה מדבריו שהאשה היא זו שיזמה את הפסקת חיי האישות וזו אחת מהעילות שלו לתביעת הגירושין.

עוד עולה מתוך הדו”ח הנ”ל של העו”ס ש”הבעל נחרץ ברצונו להתגרש. הוא סבור כי האשה חיה ע”פ אורח חיים כת השאלים שהוא מתנגד לו וסולד ממנו”. כלומר, העו”ס התרשמה שהעילה המרכזית לנחרצותו של הבעל להתגרש היא אורח החיים של האשה שנוהגת ע”פ “כת השאלים”.

בדיון השני שהתקיים בביה”ד בתאריך כ”ב בכסלו תשע”ד (25.11.2013) במעמד הבעל וב”כ החדש וכן במעמד האשה וב”כ, העלה ב”כ החדש של הבעל טענות חדשות שלא הוזכרו בכתב התביעה לגירושין ולא בדיון הראשון ע”י הב”כ הקודם וכן לא ע”י הבעל. טענה ראשונה העלה שם – שהאשה מתרחצת פעם בשבוע והיא מסריחה במשך כל השבוע, וכשהיא בהריון, אומרת אין צורך בחיי אישות (פרוטוקול שם, שורות 19–20). טענה חדשה נוספת הועלתה שם – שהאשה אמרה לבעל שמקיים משכב זכור עם אדם זר (שם, שורה 30), אך האשה הכחישה זאת (שם, שורה 33). כמו כן טען ב”כ הבעל שהאשה כינתה אותו בכינויי גנאי שונים (שם, שורות 39, 41) והאשה הכחישה זאת (שם, שורות 40, 46). כמו כן טען ב”כ הבעל שהאשה אינה מחממת את הבית, אך האשה הכחישה וטענה שאינה מאפשרת רק להדליק 24 שעות ביממה (שם, שורות 49, 50).

כמו כן העלה ב”כ הבעל את הטענה על לבישת השאל שמפריעה לבעל (שם, שורה 62) וביה”ד שאל את ב”כ הבעל: אם היא תפסיק ללכת עם השאל, האם יהיה בסדר? וב”כ הבעל שהשיב שהיא מאוסה עליו, והוסיף שם “שהילד ישן אסור לו לראות את הילד, האם אפשר לחיות כך” (שם שורות 69, 70).

יש לציין עוד שביה”ד במהלך הדיון שאל את ב”כ האשה האם היא מוכנה להוריד את השאל כדי שהבעל יחזור הביתה, וב”כ האשה השיבה בחיוב (שם, שורות 118, 119). לאור האמור בפרוטוקול הדיון השני, אפשר לומר שכל הטענות החדשות הוכחשו ע”י האשה (כולל הטענה על חוסר ניקיון אישי שהוכחשה אף היא בדיון שהתקיים בתאריך 27.5.14, עיי”ש שורה 67). כמו”כ ב”כ הבעל הצהיר שבעקבות טענתו העיקרית של הבעל בעניין לבישת השאל, כיום אינו מוכן לחזור אליה משום שהיא מאוסה עליו.

בדיון השלישי שהתקיים בביה”ד בתאריך 24.2.14, נעדרה האשה מהדיון ועל כן נקבע מועד נוסף להוכחות לתאריך 27.5.14 ובתאריך הנ”ל העלה ב”כ הבעל החדש טענה חדשה שיש בידו קלטת על שיחה שהתקיימה בעבר בין הבעל לאשתו ובו כביכול מופיעות השמצות של האשה נגד הבעל וכן שהאשה כביכול אמרה שאינה צריכה את בעלה.

ב”כ האשה טענה שם בצדק שטענות אלו לא הוזכרו בכתב התביעה (שם, שורה 44), כמו כן הודתה ב”כ האשה ש”אכן האשה מתלבשת בגלימה הזו וביה”ד רואה את זה וכשהיא יוצאת מכאן, היא שמה שאל עליה” (שם, שורות 57, 58). בסופו של הדיון הוסכם שהקלטת תועבר לבדיקת ב”כ האשה. בתאריך כ”א בכסלו תשע”ה (13.12.2014) החליט ביה”ד בהסכמת הצדדים להעביר את הקלטת למז”פ במשטרת ישראל לבדיקתה לאור ספיקות שהטילו האשה וב”כ באמינות הקלטת.

בתאריך ד’ באדר ב’ תשע”ו (14.3.2016) הובהר בהחלטת ביה”ד שהוסכם ע”י הצדדים לוותר על הבדיקה במז”פ, וכמו”כ החליט ביה”ד על קיום דיון נוסף להשמעת סיכומים בע”פ, ולאחר מכן ביה”ד יתן את החלטתו הסופית בתביעת הבעל לגירושין, ואכן נקבע דיון אחרון לסיכומים בע”פ ליום כ”ג באייר תשע”ו (31.5.2016).

בטרם נתייחס לדיון האחרון הנ”ל, יש לציין שבטרם הדיון האחרון התקיימו שני דיונים נוספים שהתמקדו בתביעת הבעל לגירושין כשהועלו שם בשנית כל התביעות הנ”ל שהוזכרו בדיון הקודם. כמו”כ עלה שם נושא הקלטת, ועל אף כל הטענות שנטענו נגד האשה, בכ”ז האשה הצהירה (בדיון מיום 3.11.15) שהבעל הוא אדם טוב (שם, שורה 51) וכמו”כ מוכנה ללכת לרבנית שתנחה אותה כיצד להתנהג בבית כולל צורת הלבוש וכדו’ (שם שורות 68–71), אך ב”כ הבעל טען שזה כבר מאוחר אחרי שהבעל מאס בה (שם שורה 73), כמו”כ טען שם “כי המאיסות כבר נוצרה וחלחלה לנשמתו של האדם ונקבעה בו” (שם, שורה 81).

בדיון הנוסף שהתקיים בתאריך 8.3.16 ניסה ביה”ד לשדל את האשה להתגרש לאור נחרצותו של הבעל, אך האשה סירבה וטענה שאין לבעל כל שנאה כלפיה (שם, שורה 31) ועל כן טענה שאיננה מסכימה להתגרש (שם, שורה 37).

כמו”כ הוסיף שם ב”כ האשה שהאשה כבר אמרה שהיא מוכנה להפסיק ללבוש שאל (שם, שורה 44), וכן האשה הצהירה שם שמוכנה ללבוש בחוץ כפי שהיא לבושה עכשיו (בביה”ד, ללא השאל), והוסיפה “בחוץ אני אכן לובשת שאל כפי התמונה שמציגים בביה”ד” (שם שורות 46, 47).

בסופו של הדיון נכתב בפרוטוקול שאחד הדיינים ראה אותה ביציאתה משערי ביה”ד שעוטה את השאל על ראשה (שם, שורות 60–62). אך ביה”ד מבהיר בזה שהאשה אכן הצהירה כמה פעמים שבלכתה מחוץ לביתה אכן עוטה עליה את השאל, אך בבית אינה לובשת שאל, וכמו”כ התחייבה מהיום ללכת אף בחוץ ללא השאל, כמפורט לעיל.

בדיון האחרון שהתקיים בתאריך 31.5.16, סיכמו ב”כ הצדדים את טענותיהם בע”פ, וכמו”כ ב”כ האשה הציג את התמליל של הקלטת בשפת האידיש והודה בכל האמור שם. מאידך גיסא, ב”כ הבעל הציג תרגום לעברית של התמליל כשב”כ האשה טען שהתרגום לעברית אינו מוסכם עליו (שם, שורה 6).

במהלך הדיון ציטט ב”כ הבעל קטעים מהתרגום של הקלטת בעברית, וכמו”כ העלה שוב טענה חדשה שלא הועלתה במהלך כל הדיונים ולא בכתב התביעה שהאשה “משיאתו בשם רע בין שכניו” באמצעות התנהגותה כמנהגי כת השאלים (שם שורות 66, 67).

מנגד ב”כ האשה טען שבמשך כל השנים שהלכה האשה עם השאלים, כתב לה הבעל מכתבי הערכה שמעריך אותה ואוהב אותה ומציין שהיא צנועה ויודעת לבשל ולתפור ולא טען כלום נגד כת השאלים (שם, שורות 77–80). כמו כן טען שם שהאשה מכחישה שכאילו אינה מתרחצת ואינה מבשלת (שם, שורות 90, 91).

עד כאן פירטנו את העילות השונות שהעלה הבעל במהלך כל השנים האחרונות ואת תגובות האשה, ועתה ברצוננו להביע את דעתנו בתביעת הגירושין של הבעל.

הבהרנו לעיל בתחילת דברינו שיש להתייחס בעיקר לעילות המוזכרות בתביעת הגירושין שהן המשקפות את העילה האמתית לתביעת הבעל לגירושין. שאר העילות הנוספות שהועלו במהלך הדיונים ע”י ב”כ השני של הבעל, יש לראות בהן ניסיון לשיפור עמדות מתוך חשש שהעילות שהועלו בכתב התביעה, לא יהיה בהן עילה לחיוב בגט.

ברצוננו להבהיר, שלא בכל התיקים ביה”ד מתייחס כך לעילות הנוספות המועלות במהלך הדיונים, שהרי ישנם מקרים שבהם עלולה לעלות עילה במהלך הדיונים שיש בה כדי לחייב בגט, כגון במקרה שמתברר לביה”ד שכיום לאור המצב הקיים, אף האשה אינה מעוניינת בבעל ואף היא נחרצת להתגרש, ובמקרים מעין אלו, מעשים בכל יום שביה”ד מחייב את האשה בגט עפמש”כ בספר מישרים לרבינו ירוחם נכ”ג ח”ח, אך לא כן הוא המקרה העומד בפנינו כשהאשה הצהירה במהלך כל הדיונים עד לדיון האחרון שרצונה בבעלה והיא מסרבת להתגרש, כמו”כ כל העילות הנוספות הנ”ל הוכחשו ע”י האשה וב”כ ולא הוכחו בביה”ד. אף הטענה שהועלתה בכתב התביעה על הפסקת חיי האישות, התברר לביה”ד מתוך חוות הדעת של העו”ס, שהבעל הוא שיזם את הפסקת חיי האישות.

הטענה היחידה העומדת לפנינו היא הטענה בעניין המלבוש של האשה שעוטה עליה את השאל, דבר שהבעל מתנגד לו נחרצות, ולדברי ב”כ הבעל כיום, אף אם האשה תסכים להסיר את השאל, היא כבר מאוסה בעיניו ואין דרך חזרה.

ברצון ביה”ד להצביע על טעות המורגלת בפי רבים בעניין מהותה של טענת “מאיס עלי”. יש הטועים וסוברים שדווקא כשיש צורך באמתלא מבוררת, חלה חובה על הטוען כך להוכיח את טענתו, אך בטענת מאיס עלי שאין בה צורך באמתלא מבוררת, יש הטועים שאפשר לזרוק בכל מקרה לחלל האוויר טענת “מאיס עלי” ויש בטענה מילולית גרידא כדי לחייב בגט, אך טעות גדולה בידם, משום שלכל טענה הלכתית של “מאיס עלי” ישנה הגדרה מדויקת בהלכה וכפי שיבואר להלן.

עיין במאירי לכתובות (דף ס”ג ע”א) בעניין הגדרת מורדת שכתב שם וז”ל:

“שאם עמדה במרדה עד כאן והוא לא גירשה, הואיל ואינה מואסתו מצד טבעה אלא שכעוסה עליו והיה לה לשוב לכמה פיוסין ולכמה התראות ולכמה תוכחות וראוי לקנסה.”

ובהמשך הדברים מאריך המאירי לבאר מהו הגדר האמיתי של טענת מאיסות, וז”ל שם:

“אבל אם אומרת לא בעינא ליה ומאיס עלי, כלומר ולעולם איני נזקקת לו, אין כאן עוד תוחלת, שאין אחר המיאוס כלום, ואף כשהיא סבורה לקבל, אינה יכולה לכוף את טבעה.”

עכ”ל המאירי.

וחזינן מדברי המאירי שטענת מאיסות היא עניין נפשי עמוק שנחרת בטבע עד כדי כך שאף אם תאמר שרוצה לנסות ולחזור לבעל, בכ”ז אינה יכולה לכוף את טבעה ולעולם אינה יכולה להיזקק לו.

וכן הוא הדין בטענת מאיסות של בעל כנגד אשתו שמתקבלת אך ורק כשברור לעין כל שטבעו כופה אותו שלא להתקרב לאשתו בכל סוג של קירוב, אך אם הוא רק כעוס על אשתו בעקבות איזו סיבה חיצונית אינו נחשב למאיסות הלכתית עם כל ההשלכות של טענת “מאיס עלי.”

בנידון דידן, טען הבעל שתקופה קצרה לאחר הנישואין, החלה אשתו לעטות עליה את השאל, כמו”כ על פי הודאתו, קיימו יחסים ביניהם במשך כל אותם שנים עד כחצי שנה לפני הגשת תביעת הגירושין, כלומר, אף על פי שבמשך כל השנים הוא סלד מאופן המלבוש של אשתו, בכ”ז קיימו ביניהם יחסי אישות וכמו”כ כתב לה 13 מכתבי אהבה והערצה. עובדות אלו מבהירות באופן ברור שלא הייתה אצל הבעל כל מאיסות עמוקה בטבעו, שהרי אילו היה במצב של המאיסות ההלכתית הנ”ל, לא היה מסוגל לחיי אישות עם אשתו ולהעריכה במכתבי הערצה, ועל כן, ללא ספק, יש לקבוע בוודאות שסלידתו מאופן המלבוש של אשתו, היא סלידה חיצונית ככל טענות ומענות שיש לבעל נגד אשתו שניתנות לפתרון.

בתיק הנוכחי, האשה הצהירה בביה”ד שמוכנה לקבל הדרכה מרבנית על אופן הלבוש והתחייבה לקבל את מסקנתה, כמו”כ הצהירה האשה וב”כ שמוכנה ללכת לקראת הבעל ולהתלבש בקביעות באופן שמתלבשת בבית ולא בחוץ, ובתנאי שהבעל יחזור הביתה, אך הבעל דחה את דבריה וטען שכיום אינו מוכן לחזור אליה בשום אופן. סירובו זה של הבעל, אינו בגדר של טענת “מאיס עלי” כמבואר לעיל, אלא טענה ככל טענות שיש לבעל נגד אשתו. אגב, יש לציין שאף טענה זו של “מאיס עלי” לא הוזכרה בכתב התביעה ואף לא במהלך הדיון הראשון.

ועתה ברצוננו להתייחס לתמלילים שהוגשו לביה”ד במהלך הדיון האחרון.

אין חולק על כך שמדובר בתמליל של שיחה אחת שהייתה בין הבעל והאשה במהלך כל השנים, ועל כן, אף אם נאמרו שם ביטויים קשים של האשה כנגד הבעל, אין בכך כדי להשליך על רצונה וכוונתה האמתית של האשה כיום. ברור לכולם שכשהצדדים נמצאים בסכסוך, הדבר שכיח מאוד שבמצב טעון שכזה, נאמרים דברים קשים, אך אין בשיחה אחת במצב שכזה כדי לקבוע מסקנות בעמדתה של האשה.

בסיכומם של דברים, אפשר לומר שעילת הגירושין המרכזית של הבעל בתביעת הגירושין היא אופן המלבוש של אשתו. שאר הטענות שהועלו בכתב התביעה, חלקם לא הועלו כלל במהלך הדיונים, וחלקם הועלו והוכחשו ע”י האשה ולא הוכחו בביה”ד. כמו”כ שאר הטענות החדשות שהועלו בהמשך הדיונים הוכחשו ולא הוכחו.

אף טענת “מאיס עלי” שהועלתה בדיונים האחרונים אינה עומדת במבחן ההלכתי של הגדרת “מאיס עלי” כמבואר לעיל, ונותרה הטענה המרכזית בלבד שהבעל אינו סובל את אופן המלבוש של אשתו ואינו מוכן לחזור אליה כיום אף על פי שהייתה מוכנה ללכת לקראתו בנושא זה כמפורט לעיל.

לאור כל האמור לעיל, מחליט ביה”ד שאין בכל החומר המונח לפניו כדי לחייב את האשה בגט, ועל כן תביעת הבעל לגירושין נדחית.

מאידך גיסא, לאור המצב הנוכחי שהצדדים מתגוררים בנפרד תקופה ארוכה, מומלץ לצדדים להיפגש יחדיו או בשיתוף עם גורם שלישי כדי להגיע להסכמות על המשך חייהם המשותפים כשברור לכול שאי אפשר להמשיך לאורך זמן בחיי נישואין כשהצדדים מתגוררים בנפרד.

ניתן ביום כ”ט באייר התשע”ו (06.06.2016).

הרב יוסף גולדברג – אב”ד             הרב דוד בירדוגו                       הרב מרדכי רלב”ג