פניה לוועדת טרכטנברג בנושאים חברתיים דחופים וחשובים

האוכלוסיות הסובלות ביותר במדינה הם ילדים וקשישים "מטופלי רווחה", חד הוריות, ניצולי שואה, גרושים שאינם רואים את ילדיהם.

המכנה המשותף לאוכלוסיות אלו שהם מטופלות ב"שירותי הרווחה". מדיניות הרווחה באוכלוסיות אלו היא "סרטן חברתי" המשחית עובדי רווחה, שופטים לענייני משפחה ונוער, מטפלים שונים, אוכלוסייה מוחלשת ועוד.

 הטיפול ההולם והראוי בעניינים אלו המהווים גרעינה של כל מחאה חברתית מחייב זהירות, חסד, ועקביות, הוא חייב להיות אמיתי כנה ואפקטיבי. הוא יסמל ויאותת לציבור בישראל כי המדינה דואגת בצדק ובחסד לאזרחיה ויהווה סמן מרכזי למדיניות החברתית בהמשך. אי טיפול בנושאים אלו יוסיף לפגיעה באמון הציבור ויוליד מחאות נוספות קשות יותר.

הנושאים העיקריים בהם יש לטפל:

1. הלאמת מוסדות (מתקני כליאה) הרווחה המופרטים – מוסדות הרווחה אליהם נשלחים אלפי ילדים בסיכון מידי שנה ע"פ צו בית משפט הנם למעשה מתקני כליאה, מופעלים בעיקרם ע"י מלכ"רים. ההליך השיפוטי בהוצאת צו כליאת הילד נעשה ע"פ חוק הנוער בחיסיון, ללא כפיפות לדיני ראיות, והשופט מקבל המלצות פקידי הרווחה כסוף פסוק. זוהי קרקע פוריה לשחיתות. התוצאות של שיטה עקומה זאת הנן כי מספר הילדים היוצאים ממקומות אלו עבריינים פי שלשה מעל הממוצע או לחילופין סובלים מבעיות נפשיות, ללא בגרות וכו'. המלכ"רים המדרבנים את מערכות השלטון, המשפט, ומטפלים ומאבחנים מהמגזר הפרטי הם אחד ממנועי ההפקרות והשחיתות על גבם של המוחלשים. המדינה חייבת ליטול לידיה את האחריות על גורלם של ילדים אלו.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=GVIPo3OCi20&w=425&h=349]

2. שקיפות הדיונים בבתי המשפט לענייני משפחה ונוער תוך שמירת פרטיות בעלי הדין –
הדיונים בבתי משפט לענייני משפחה ונוער מתנהלים בדלתיים סגורות. רשויות הרווחה מתנגדות לשקיפות הדיונים בתירוץ של "טובת החסוי" ואולם אם הציבור היה יודע את המתרחש בבתי משפט אלו זה היה הסוף של חלק מרשויות הרווחה.

החיסיון גורם לרשויות הרווחה להיות מנותקים מדעת הקהל והביקורת הציבורית, והם מקבלים משוב רק מעמיתיהם המסכימים איתם כמעט תמיד.

יש להגן על הציבור מפני אנשים שמשקרים בבתי משפט לענייני משפחה ונוער, ואז תהליך קבלת ההחלטות שגוי מיסודו.

ישנם ה"מומחים" המציגים " שטויות" בבתי משפט אלו רחוק מעיניו של הציבור ויוצרים כאב וסבל לאזרחים טובים עקב החלטות שיפוטיות שגויות. בתי משפט אלו מקבלים החלטות הרות גורל ואסון בעתידם של ילדים וקשישים הם שולחים אותם לפנימיות בתי אבות ומוסדות פסיכיאטריים במחי יד הרחק מעיני הציבור.

3. לחייב בחוק את פקיד הסעד להציג ראיות מגובות בתצהיר בכל הליך שיפוטי בבתי משפט לענייני משפחה ונוער – פקידי הסעד מחליטים וקובעים את גורלם ועתידם של ילדים קשישים וחסרי ישע אחרים. פקידי עירייה אלו אינם מחויבים ע"פ חוק להגיש תצהיר, ראיות, אלא די בכך שפקיד הסעד (כלשון החוק) "סבור". מצב זה גורם להפקרות במיוחד כשמדובר בדיונים המתנהלים בדלתיים סגורות ויש אינטרסים של מוסדות מופרטים לקבל ילדים לטיפולם. יש לחייב בחוק את פקיד הסעד יחויב להציג ראיות מגובות בתצהיר בכל דיון משפטי.

דו"ח סלונים ציין, ומשרד הרווחה אישר בהודעתו, כי בתי המשפט מייחסים לתסקירים חשיבות גבוהה, ורואים בהם "סוף פסוק".

גורלם של ילדים ומשפחות נקבע על סמך התסקיר אשר נעשה באופן לקוי, ומאושר כמעט

תמיד ע"י בתי המשפט באמצעות צווים. התמונה המצטיירת היא עוול לאזרח לאורך שנים, וחוסר צדק.

דו"ח מבקר המדינה על רשות חסות הנוער של משרד הרווחה מצא ליקויים מהותיים בהתנהלות הרשות.

מאות בני נוער המתינו חודשים ארוכים להשמה במעונות הרשות, אף שהיה בכך כדי לסכן אותם ואת סביבתם; מחסור קשה במדריכים חינוכיים ובעובדים סוציאליים פגע בטיפול בחוסים ובהשגחה עליהם עד כדי סיכונם; ההכשרה המקצועית שניתנה לחוסים לא היה בה כדי למלא כראוי את צורכיהם; חלו ליקויים במערך הפיקוח המחוזי והארצי על המעונות; לא בוצע מעקב אחר רוב בוגרי המעונות, כנדרש בחוק הנוער; חל משבר עמוק ביחסי העבודה בקרב בכירים ברשות, והוא נמשך שנים ופגע בניהול המעונות ובפיקוח עליהם.

הרשות היא מסגרת ההשמה החוץ ביתית המושקעת ביותר, הקרובה והכפופה למשרד הרווחה, ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר.

בנוסף מתפרסמים מעת לעת כתבות על אזרחים בודדים או קבוצות שנפגעו ע"י מוסדות הרווחה. ידועה כתבת התחקיר "תינוק בגולאג ישראלי" שבו מסופר על תינוק נורמלי שנחטף מיד עם היוולדו, ונשלח כעבור מספר שנים, לעשרות שנים למוסד מפגרים.