העובדת הסוציאלית גל אבני מירוחם מתעללת בנכדים של ניצולי שואה

Spread the love

גל אבני ברלב עובדת סוציאלית ופקידת סעד לחוק הנוער בירוחם. הפעם היא בחרה טרף בדמות משפחת עולים חדשים ממדינות חבר העמים, צאצאים לניצולי שואה. האב רופא במקצועו ורס”ן בצה”ל.

משטרת הרווחה מפרקת את מעמד הביניים

במאמר על דרך פעולתו המעוותת של מנגנון העבודה הסוציאלית תיארנו איך עובדי רווחה כופים את עצמם על משפחות מוחלשות ומשפחות מן המעמד הבינוני, כדי להפוך אותן לנזקקות בעל כורחן, זאת על מנת להגדיל באופן מלאכותי את תכולת העבודה שלהם, וכך להגדיל את מקורות הפרנסה של העובדים הסוציאליים. המקרה של ג’ ומשפחתו הוא מקרה קלאסי לכך.

מדובר במשפחה צעירה, ללא קרובי משפחה בארץ, שעלתה לישראל לפני כ-10 שנים מבלרוס. לפני כ-8 שנים עברה המשפחה להתגורר בעיירה ירוחם, ומאז חייה הפכו לגהינום. מזה כ-7 שנים המשפחה נרדפת על ידי כנופיה שלוחת רסן מלשכת הרווחה בעיר ירוחם. בראש הכנופיה עומדת עובדת סוציאלית בשם גל אבני.

נדגיש אף, כי ירוחם היא בין הישובים המובילים בארץ בהוצאת ילדים מהבית בכפיה.

שיעור הוצאת ילדים בירוחם גבוה פי 15 משיעור הוצאת ילדים במודיעין.

כך מספר ג’, אבי המשפחה:

ג’ ומשפחתו, נרדפים ע”י רשויות הסעד בירוחם, בניצוחה של העו”סית גל אבני

“…עלינו ארצה למען ילדינו ולא ציפינו שבמדינת ישראל לגורמי הרווחה יש זכות לפרוץ לחיים הפרטיים של המשפחה, לפגוע בפרנסה שלנו, להרוס את הבריאות של בני הזוג, ולגרום לנזק עצום מבחינה כלכלית.

בזמן שגידלנו את ילדינו ולא ישנו בלילות, לא ציפינו שביום אחד תבוא פקידת סעד ותדרוש לקחת את ילדינו. לא ציפו הורינו – ניצולי שואה וגם הסבים שלנו שלחמו נגד הנאצים ונפלו עם נשקם בידיהם בזמן מלחמת העולם השנייה, שנכדיהם במדינת ישראל יהיו קרבנות של קלגסי רווחה יהודים…”.

העסקתם מטפלת כדי ללכת לעבוד? אתם עלולים להסתבך עם רשויות הרווחה

מתוך 11 שנים בהם חי ג’ במדינה, הוא שירת 9 שנים בצה”ל כרופא, התקדם לדרגת רס”ן, והשתתף במספר פעולות מבצעיות בשטחים כולל מבצע “ימי תשובה”.

לאורך השנים עבד שעות רבות בצבא, במשמרות ארוכות בסופי שבוע וחגים, ויצא הביתה אחת למספר שבועות. ג’ לא ראה את ילדיו תקופות ארוכות בשל התפקיד החשוב שהיה לו בצה”ל, ואשתו נשארה בבית לטפל בשלושת ילדיהם, זאת ללא כל סיוע, כי הוריה והמשפחה המורחבת מתגוררים בחו”ל.

ג’ התקדם בקריירה ועבד כמתמחה בבית החולים סורוקה בבאר שבע.

מיותר לציין, בתקופה זו של שביתת הרופאים, איזה עומס עבודה אדיר נופל על הרופאים והמתמחים בבתי החולים עקב ריבוי החולים והתורנויות הרבות.

ג’ מבצע מדי חודש כ 8-10 תורנויות, וסוגר את רוב השבתות במחלקות. אשתו החלה בלימודים באשקלון להסבה מקצועית לתואר אחות מוסמכת, ונסעה כל יום 3 שעות לשם, לכן, רוב הזמן הילדים טופלו על ידי המטפלת. להורים אין ברירה אחרת, כי מדובר בזוג צעיר שרוצה להתקדם בחיים ולקדם את ילדיהם.

נציין גם כי משפחות רבות מן העשירונים העליונים בסביון, קיסריה, עומר, כפר שמריהו, הרצליה פיתוח ועוד, מעסיקות אומנות פיליפיניות והודיות שמטפלות בילדיהן מבוקר עד ערב, אבל במשפחות אלו משטרת הרווחה לעולם לא נוגעת כי מדובר במשפחות אמידות ממעמד גבוה, אשר להן סוללת עורכי דין חזקה.

משטרת הרווחה רודפת רק חד הוריות, משפחות בעלות אמצעים כלכליים מצומצמים ועולים חדשים.

משטרת הרווחה אינה רודפת טייקונים עשירים שמעסיקים מטפלת מבוקר עד ערב כדי שיוכלו להרוויח בשקט את המיליון הבא שלהם.

משטרת הרווחה רודפת רק משפחות מוחלשות בהן ההורים חייבים לעבוד משמרות ארוכות למחייתם על מנת להקנות קורת גג, מזון וחינוך לילדים, ולנצח במלחמת ההישרדות היומיומית.

אגב, גם השחקנית אנג’לינה ג’ולי, טייקונית עשירה שאובססיבית לאימוץ לילדים כדי לקדם את יחסי הציבור שלה, אימצה אינסוף ילדים בהם היא כלל לא מטפלת. היא מעסיקה אומנת לכל ילד. גם בה משטרת הרווחה האמריקנית לא תיגע, כי היא אייטם תקשורתי ומשטרת הרווחה לא רוצה שיהיה פיקוח ציבורי. משטרת הרווחה לא רוצה שבתקשורת ידעו איך היא מתעללת באזרח הקטן שמנסה לעמוד ביוקר המחיה.

משטרת הרווחה ואגף החינוך – גוף אחד הם

שלחת את הילד שלך לגן או לבית הספר? אתה מסתכן בהוצאתו מהבית ע”י רשויות הרווחה, זאת משום שמוסדות חינוך וגנים רבים, בד”כ הגרועים ביניהם, עובדים באופן צמוד עם משרד הסעד. מרבית דיווחי הסרק למשרד הרווחה מגיעים ממוסדות החינוך.

נציין כי לא כל עובדי החינוך נכנעים לגחמותיהם ואיומיהם של עובדי הסעד וישנם בהחלט גננות ומורים טובים ומקצועיים שמתנערים מעובדי הסעד ומתרחקים מהם, אך לצערנו הם מעטים.

לפני כ-7 שנים. בזמן שג’ האב היה בתעסוקה מבצעית בעזה, פעילות מבצעית שסיכנה את חייו, משטרת הרווחה פרצה לביתו הפרטי ללא צו בית משפט.

למרות התנגדותה של אשתו, הם ביצעו סריקה בתוך הבית, פתחו בברוטאליות דלתות של חדרים, ארונות, מקרר ואמרו לאשתו שבכוונתם לקחת את הילד ממשפחתם כי לדבריהם הילד היה “מוזנח”.

התברר שהגננת של הגן בו ביקר הילד, כצעד נקמה בהורים, הגישה דיווח סרק לרשויות הרווחה על הזנחת הילד.

נקמה על שום מה?

על שום כי באותה התקופה התלונן האב הרופא על התנאים הסניטריים הירודים בגן שלה.

אחר הצהריים היא וחברותיה היו משכיבות את ילדי הגן בבגדים ובנעליים על המזרונות שהיו זרוקים על הרצפה, ובעקבות כך ילדו של האב הגיע כל שבועיים הביתה עם כינים בראש והדביק את כל המשפחה. בעקבות כך, אף חלה פעם אחת במחלת עור שושנת יריחו עם הפצעים בכל הגוף שהשאירו אחריהם צלקות רבות.

מדובר בגננת בשם אילנה בריימן מגן נרקיס. לא זו בלבד שלא דאגה לתנאים תברואתיים נאותים בגן, היא אף “הגדילה” לעשות ועשתה שימוש לרעה בחוק חובת הדיווח מתוך ידיעה כי חברותיה עובדות הסעד יגבו אותה, זאת על מנת להתנקם במשפחה.

נציין כי לפני מספר שנים התרשלה גננת זו בתפקידה.

אמא שבאה לקחת את בתה מהגן גילתה לתדהמתה כי הילדה נעלמה מן הגן. האם החלה בחיפושים והתברר שהגננת אילנה שאחראית על הגן לא שמה לב שהילדה הקטנה יצאה מן הגן והסתובבה ללא השגחה ברחובות העיר. לאחר חיפושים מייגעים בסיוע כוחות משטרה נמצאה הילדה בריאה ושלמה.

עובדי הסעד נטפלו למשפחה כי חשבו שמדובר באם חד הורית

עובדי הסעד הודיעו לאם כי הילד “מוזנח” בשל עששת בשיניים, ונעליים קרועות, ולכן הם יפעלו לנתק את הילד ממשפחתו. ההסבר של האם כי לילד יש עששת משום שהוא אוכל בלי סוף שוקולד ושותה מיצים והנעליים קרועות כי הילד מאד נייד, והנעליים הסיניות לא מחזיקות מעמד יותר מחודשיים, לא התקבל ע”י משטרת הרווחה.

בהקשר זה נציין, כי ילדים רבים להורים רבים אינם מגיעים מושלמים לבית הספר ולגן, אך בהם עובדי הרווחה לא יגעו משום שיש להם הורים חזקים ומקושרים.

למשל, בישוב מסויים ישנה מנהלת ספריה שעובדת באופן צמוד עם רשויות הרווחה. יש לה ילד מאד שמן. מדובר בילד עם משקל עודף הרבה מעל הממוצע, ילד הנמצא בסיכון גבוה מאד לחלות במחלת הסוכרת בשל משקלו הגבוה, וכנראה שהשומן שלו אף נובע מבעיות רגשיות. ילד זה אינו נרדף ע”י רשויות הרווחה משום שאמא שלו נמצאת בקשרי עבודה וחברות עם עובדי הסעד.

פקידת הסעד שניצחה על ההתעמרות במשפחה היא עובדת סוציאלית בשם גל אבני. בפעם הראשונה שגב’ אבני פרצה לביתה של המשפחה, היא הצהירה בפני האם שתיקח את ילדיה בכל מחיר. משלא הצליחה לחטוף את הילדים היא החלה “לתפור תיק” למשפחה.

לאורך השנים, בקור רוח סאדיסטי, ובאובססיביות רבה, בדתה גל אבני עדויות שקריות ודמיוניות נגד המשפחה. כל בעיה קטנה במשפחה היא ניפחה לכדי עבירה קשה, והוסיפה את שבבי הרכילות לתיק שלה שהשמין והלך מדיווחי סרק עד שעלה על גדותיו.

גל אבני אף פנתה למשטרה בתלונות שווא נגד המשפחה. במקרה אחד הביאה חוקרת ילדים מטעם המשטרה לבית הספר ובמקרה אחר ניסתה ליצור קרע בין בני הזוג בכך שהתלוננה במשטרה כי האב “מפעיל אלימות כלפי אשתו”, דבר שלא היה ולא נברא והתיק נסגר באותו יום.

המשטרה, במשאבי כח האדם הדלים שלה, במקום להשקיע את זמנה בלתפוס פושעים אמיתיים, בזבזה את זמנה על גחמותיה של עובדת סוציאלית אובססיבית – המתלוננת הסדרתית גל אבני. כל זאת על חשבון משלם המסים.

אם הילד היה חולה ולא הלך לבית הספר, הגב’ גדות היתה מדווחת על כך ברישומיה, שם רשמה כי הורי הילד “מונעים ממנו” ללמוד. אם הילדה היתה בוכה בגן הילדים, הגב’ אבני היתה מתחקרת אותה באינטנסיביות, בונה סיפורי עלי בבא דמיוניים ואחר כך מדווחת ברישומיה כי היא חושדת שההורים “מתעללים”.

כשההורים רצו לצאת לחו”ל לבקר את משפחתם עם ילדיהם, הגב’ אבני מנעה מהם לעשות כן.

כשחזר האב מן התעסוקה המבצעית, הוא פנה לרשויות הרווחה בעיר ירוחם על מנת לקבל הסברים על הפריצה הפולשנית לביתו.

המשפט הראשון ששמע היה “חשבנו שמדובר באם חד הורית”.

האב ביקש מרשויות הרווחה להניח למשפחתו, והובטח לו שכך ייעשה. אך הבטחות לחוד ומעשים לחוד.

רשויות הרווחה המשיכו להציק ולהטריד את המשפחה. הם המשיכו לבצע ביקורי בית כפויים ולאיים על אשתו בעת ששהה בעבודתו.

חתונה קאתולית – אם סומנת ע”י עובדי הרווחה דע כי לא תוכל להשתחרר מהם

נשלם אך לא תם !

האב פנה לעורך דין אשר טיפל בעניין והבעיה לכאורה נפתרה. האב רק לא ידע כי זו תחילתה של דרך מרובת יסורים – ויה דולורוזה, משום שכאשר רשויות הסעד מתבייתות על טרף, הן לעולם לא מרפות ממנו.

באחד המקרים פנה האב למנהלת בית הספר “המאוחד” בעיירה, בו לומדים שני ילדיו. פעם אחת התלונן על אלימות בזמן הסעת ילדים כלפי בנו הגדול, פעם אחרת על אירועי אלימות כלפי הילד השני בהם הוא הוכה על ידי ילד גדול יותר ממנו במשך 4 ימים ואף נדקר על ידי סכין פלסטיק בגבו. פעם נוספת התלונן האב על אירוע בו בנו פספס הסעה כי בבית הספר לא שחררו אותו בזמן, וכתוצאה מכך הילד הלך הביתה ברגל וחצה את כל העיר עד שהגיע הביתה כעבור שעתיים.

כאשר מנהלת בית הספר לא התייחסה לתלונותיו, הוא פנה עם 3 התלונות לראש אגף החינוך בעיר, עמיר שגב, וזה במקום לטפל בבעיות קרא לרשויות הרווחה להתערב ובעצם להעניש את האב על תלונותיו.

מייד עם קבלת התלונות קיבל האב זימון לבית הספר בו המתין לו פורום של 6-7 נציגי החינוך מתחומים שונים, כולל פקידת סעד אשר תקפו אותו והאשימו גם את ילדיו וגם אותו בעבירות שונות.

בביקור הראשון בביתו, המורה של הילד הגדול רמזה כי הילד “חולה נפש” ואמרה כי יש לשלוח את הילד לאבחון. בהמשך הופעל על המשפחה לחץ כבד מצד כל גורמי בית הספר, כולל המנהלת הויועצת על מנת לבצע אבחון. האב סירב בכל תוקף משום שהילד נורמלי לחלוטין והאב לא רצה שתודבק עליו תוית של “ילד לקוי”.

המורה בבית הספר אף הפעילה לעיתים מאניפולציות על האב. היא היתה יוצרת קשר עם האב כדי להתלונן על התנהגות הילד והיתה דורשת מן האב להעניש את הילד. במקביל, ביום המחרת, היתה מתחקרת את הילד עם שאלות בנוסח: ” איך אבא העניש אותך,האם הוא הרביץ לך ?”

רשויות הרווחה לא הרפו.

הם החלו לבצע חקירות צולבות בילדים.

מספר פעמים בשבוע הוצאו ילדי המשפחה באמצע הלימודים מן הכתה, ונלקחו ליועצת ולגורמי הרווחה לצורך חקירה.

בחדר החקירות הופעל על הילדים לחץ מאסיבי להודות כי הוריהם מתעללים בהם, אך הילדים הכחישו את ההאשמות מכל וכל.

מועדוניות משרד הרווחה הן מלכודת דבש

מועדוניות משרד הרווחה הם למעשה צהרונים שנועדו במקור לתת מענה להורים עובדים דלי אמצעים, שאין באפשרותם לשלם מחירים גבוהים עבור הצהרונים הרגילים. ההורה משלם תשלום סמלי עבור אחזקת ילדו במועדונית, וכך מתאפשר לו לעבוד ולהתפרנס בעוד הילד נמצא במסגרת עד אחר הצהריים. המועדוניות מסובסדות בד”כ ע”י משרד הרווחה.

זו היתה מטרת המועדונית במקור – סיוע להורים במסגרת הקהילה.

ואולם אליה וקוץ בה. המועדוניות, במקום שיסייעו בקהילה, הפכו לכלי להוצאת ילדים מהבית.

עובדות הסעד מנצלות את המועדוניות למטרה זדונית אחרת. הן משכנעות את ההורים כי כדאי להם לשים את הילדים במועדונית, שם יקבלו ארוחה חמה ועזרה בשיעורי בית. בד בבד הן מפעילות פיקוח בזכוכית מגדלת על הילדים השוהים במועדונית, כדי לאתר משם ילדים למשפחות מוחלשות, בעיקר חד הוריות. הן מתחקרות את הילדים במועדונית על יחסם עם הוריהם בבית, וכך בונות תיק נזקקות על בסיס עדויות הילדים, עימו הן מגיעות לבית משפט ודורשות להוציא את הילד מהבית.

המועדונית של משרד הרווחה היא, אם כן, מלכודת דבש.

המועדוניות הללו אף מכונות “מועדוניות לילדים בסיכון”, למרות שאף אחד מן הילדים השוהים במועדונית אינו בסיכון.

הסיבה לכינוי המעוות הזה היא הגדלת תקציבים למועדוניות. כאשר מגדירים מועדונית כמועדונית לסיוע לילדים ממשפחות מוחלשות, הרשות המקומית לא תקבל תקציבים, אבל כשמנפנפים עם המושג הנורא “ילדים בסיכון”, אזי כל המערכת עוברת לדום ומייד מזרימה תקציבים לרשות המקומית.

הורים השמים את ילדיהם במועדונית מרצונם, צריכים להזהר בעשותם כן. טרם הכניסה למועדונית, על ההורים להנחות את ילדיהם להתרחק מעובדים סוציאליים הבאים לבקר במקום. להנחות את הילדים לסרב לשוחח עם כל עובדת סוציאלית המגיעה למקום, ואם העובדת הסוציאלית ממשיכה להציק לילד אז על הילד לאמר לה שהיא מטרידה אותו ומציקה לו ואף לדווח להוריו על כל מהלך חשוד של העובדת הסוציאלית.

ישנו מיעוט של עובדות רווחה המגיעות למועדונית במטרה טובה, ואולם גם אלו מתקלקלות עם השנים מאחר ומופעל עליהן לחץ מצד ראשי הצוותים ופקידות הסעד המקומיות והמחוזיות לדווח על כל דבר חריג לכאורה.

ישנם הורים עליהם נכפה לשים את ילדיהם במועדונית, זאת על מנת שעובדי הרווחה יפקחו באופן צמוד על ילדיהם. זה מה שקרה עם ג’ ומשפחתו.

רשויות הסעד בירוחם הכריחו את ההורים תחת איומים וסחיטות רבות לשלוח את ילדיהם למועדונית, על מנת שיהיו תחת השגחה צמודה, ובעצם זה היה שלב ראשון לפני הוצאת הילדים מהבית. עובדי הסעד החלו לבצע ביקורים תכופים במועדונית. הם קיימו שיחות תחקיר עם הילדים באמתלות שונות. הילדים הפכו למפוחדים, והתחננו בפני האב לא להגיע יותר למועדונית.

כשהאב רשם את ילדיו בקיטנה רגילה עבורה שילם ממיטב כספו ולא בקיטנה של הרווחה, נשלח אליו דוח עונשין מהרווחה כאילו עבר עבירה בכך שלא שלח את ילדיו לקיטנה כפויה של עובדים סוציאליים.

העובדת הסוציאלית גל אבני מנסה להשתלט על הפסיכולוגית

שבוע לאחר שג’ התלונן בפני מנהל אגף החינוך בירוחם כי ילדו מוכה בבית הספר, הוא קיבל זימון לבית המשפט לנוער בו פקידת הסעד גל אבני החליטה להציג את שלושת ילדיו בשלב הראשון כ”נזקקים” ובשלב השני להוציא אותם מהבית.

פקידת הסעד תיבלה את התסקיר שהגישה לבית המשפט בכל מיני אמירות כזב עסיסיות נגד המשפחה, תוך שימוש ציני בסופרלטיבים כגון “ההורים מהווים סכנה ממשית לילדיהם”, זאת על מנת להלחיץ את השופט שיחשוב כאילו מדובר מצב חירום.

בבית המשפט הוכח כי אין שחר לטענותיה השקריות של גל אבני על המשפחה, ואולם השופט החליט כי על שלושת הילדים לעבור “אבחון”. רשויות הרווחה התעקשו על פסיכולוג מטעמם, אך האב התעקש על פסיכולוג פרטי, ולבסוף השופט החליט כי הילדים יאובחנו אצל פסיכולוג פרטי על חשבונו של האב.

פקידת הסעד האובססיבית לא ויתרה וניסתה להשפיע גם על חוות דעתה של הפסיכולוגית.

היא התערבה באופן בוטה וכוחני בתהליך האבחון, הפעילה לחץ על הפסיכולוגית, יצרה קשר עימה פעמים רבות, פקססה לה מסמכים שלא קשורים לאבחון. כל זאת על מנת להשפיע על חוות דעתה של הפסיכולוגית, כדי שהפסיכולוגית תיישר קו עם עמדותיה של פקידת הסעד וכך פקידת הסעד תגיע עם קואליציה חזקה לבית המשפט.

פקידת הסעד אף הצליחה להשיג במרמה חומר חסוי על האבחון מן הפסיכולוגית, ללא צו בית משפט, וזהו דבר הנוגד את חוק חובת הסודיות וחוקים נוספים.

נזק כבד למשפחה ולמשלם המסים

משפחתו של ג’ משלמת מחיר כבד על התערבות כפויה של משטרת הרווחה. הנזק הוא כספי ונפשי:

המשפחה שילמה עשרות אלפי שקלים לעורך דין.
המשפחה שילמה 10,000 ₪ לאבחונים פסיכולוגים מיותרים (חוק חינוך חינם כבר אמרנו? איזה חינם ואיזה נעליים)

האם הפסיקה את לימודיה להסבת מקצוע לאחות (מקצוע חשוב ונדרש ביותר לנוכח המחסור החמור באחיות)

פרנסתו של האב נפגעה והוא נאלץ לוותר על התמחותו בבית החולים.

ילדיו של ג’ הפכו לחרדתיים. כשהם שומעים את המילה “עובדת סוציאלית” הם נעשים מפוחדים, שמא תופיע עובד סוציאלית ותיקח אותם. הילדים מפחדים לצאת החוצה לשחק במגרש המשחקים מפחד שיתקלו בעובדת סוציאלית שתחטוף אותם למוסד.

הנזק הוא גם נזק כספי למשלם המסים:

כספו של משלם המסים בוזבז על שכרם של עובדי הרווחה שנגועים באבטלה סמויה וממציאים בעיות מלאכותיות.
כספו של משלם המסים בוזבז על שכרו וזמנו של שופט נוער שדן בדיווחי סרק.