הנתל"ש קבע תלונה מוצדקת: שופט אינו רשאי לדרוש מאדם היושב באולם להזדהות
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-4Kj
אליעזר ריבלין, קבע תלונה מוצדקת על שופטת בית דין לעבודה שדרשה מאדם שישב באולם להזדהות בניגוד לחוק. חבל שלא כתב את שם השופטת המגלומנית, כדי שנדע מי המזוהמת מבית דין דאע”ש, הבטוחה שהיא מעל החוק ומחליטה לעשות מה שבא לה. עוד יש לה את החוצפה לאיים על האדם שנכח באולם סטייל עולם תחתון.
אם אתם לא יוצאים המומים מקריאת ההחלטה הזו, לא ניתן להבין כיצד שופטת זו נשארה במערכת המשפט.
השופט ריבלין טורח ומצטט חלק נכבד מהתלונה, כדי שנבין כיצד התייחסה אליו המתנשאת השיפוטית:
“אמנם הובהר לי כי ‘לא אעצר’, אולם נוצר מצב מאוד בלתי נעים לפיו על מנת שלא לבזות את ביהמ”ש לא יכולתי להתעלם וללכת ונאלצתי לנהל ויכוח גם עם עו”ד שהיו באולם.
נאלצתי להחשף ולציין בפני השופטת כי איני עיתונאי, כי אני משפטן וכי איני עד שאמור להופיע בתיק וכי אין לי כוונות פליליות או בניגוד לדין.
במהלך אותו מעמד הטיח בי אחד מעוה”ד בבורותו, כי כמשפטן עלי להעתר לדרישת בית המשפט (איני עו”ד!).
לאחר דקות ארוכות נאלצתי לשוב ולסרב בנימוס ותוך ציון כי הדרישה שהופנתה כלפי אינה מוסדרת בדין. או אז כבר יצא התובע מבניין בית המשפט ונאלצתי לדלוק אחריו למרחק לא קטן על מנת לפוגשו”.
ריבלין החטיאר הטייחן כנראה לא סובל את השופטת הזו, אחרת אין סיכוי שהיה מוצא את התלונה מוצדקת. כידוע נציבות תלונות הציבור על שופטים, בניהולו של אליעזר היא גוף טייחני שמעיף תלונות מוצדקות על ימין ועל שמאל בטענות הזויות ומופרכות של “חוסר סמכות” או כיוצא בשקרים כאלה ואחרים.
השופטת מסרה בתגובה לתלונה, כי המתלונן ישב במהלך הדיון כשהוא אוחז בידו באופן בולט מכשיר טלפון סלולרי המופנה כלפי חזית האולם, והיא לא ידעה אם הדיון מוקלט אם לאו. היא מוסיפה: “בתום הדיון פניתי אל המתלונן ושאלתי בנועם ובנימוס לזהותו, אך הוא סירב להשיב. בשלב זה חזרתי ושאלתי לזהותו אך הוא השיב כי הדיון הוא פומבי והוא אינו חייב במתן תשובה. עוד ציין כי הוא אינו עיתונאי או עד. המתלונן בשלב זה שאל (בהתגרות) האם הוא עצור או מעוכב שאם לא כן, אין הוא מוכן להזדהות ולמסור את שמו שכן אין הוא מעוניין שיגגלו עליו בגוגל. כמובן שהשבתי שהוא אינו מעוכב או עצור וכי כלל לא הייתה כל כוונה שכזו”.
ריבלין קבע כי הדרישה להזדהות ממי שנוכח באולם מכרסמת בעקרון פומביות הדיון פוגעת בזכותו של אדם לפרטיות ולאנונימיות, וגם אין הסמכה בחוק הנותנת בידי בית המשפט סמכות כללית לדרוש את זיהויו של פלוני המצוי באולם ובכך להפר את הזכות לפרטיות ואת הזכות לאנונימיות. שופט אינו שוטר וגם אם היה צורך בפעולת שיטור, השופטת היתה רשאית להיעזר בכוחות המשמר או השיטור.
