מיקי ברגר תובע משטרתי מפסיד סדרתי הגיש כתב אישום על שיפוצניק שהחזיק ברכבו סכין מטבח. השופטת אפרת פינק זיכתה וקבעה שהחיפוש ברכב היה לא חוקי ת”פ 28595-09-14 מדינת ישראל נ’ ירון מלחי

Spread the love

התובע המשטרתי מיקי ברגר, נתפס פעם אחר פעם, בפסקי דין כתובע הלהוט להרשיע ונראה ששיקול הדעת שלו מעוות מרוב שיכרון כוח. לא מעניין אותו אם האזרח זכאי או אם יש לו אליבי. העיקר מבחינתו זה להגיש כמה שיותר כתבי אישום ולא משנה נגד מי.

על מיקי ברגר פורסם בקישור כאן: משעמם לשופט מנחם מזרחי: הרשיע עובדת ניקיון על גניבת סיר – וזיכה אותה מגניבת צמיד זהב ששוקל חצי קילו

משטרת רחובות אסון לאומי. מסתבר שהשוטרים בתחנת רחובות משקרים, מסלפים, מעוותים ראיות. ומה עם האזרחים? יכולים רק להתפלל שלא יזדקקו למשטרה. מי שמתקרב למדוזות הללו, סופו שהמדוזות יצרבו אותו.

בתיק שלפנינו, הוגש כתב אישום נגד ירון מלחי המייחס לו עבירה של החזקת מכשירי פריצה. בתאריך 1.1.14 בשעה 05:20 לפנות בוקר הוא נעצר על ידי המשטרה שביצעה בדיקה שגרתית. נוסע שהיה ברכבו היה דרוש לחקירה, והשוטר מוטי קשתי ביצע חיפוש ברכבו שם מצא שהוא מחזיק ברכבו פנס ראש בתא הכפפות, פנס ידני נטען בתא שבין כסא הנהג לכסא הנוסע, 2 סכיני מטבח, סכין יפנית, 2 מברגים ואולר לדרמן בתא דלת הנהג, ובתא המטען שקית זבל עם לום ברזל ו- 3 זוגות כפפות.

ירון מלחי שיפוצניק, מחזיק בכלים לצורך עבודתו ועושה שימוש בסכיני מטבח כשהוא אוכל ושותה.

מיקי ברגר התובע, טען כי מלחי לא הפריך את החזקה בדבר החפצים שנמצאו והסכינים ואין ליתן אמון בעדותו שהכלים והסכין שהחזיק נועדו למטרה שאינה כשרה, וגם אין ליתן עדות בעדים מטעמו שמסרו שהוא מבצע עבודות שיפוצים מזדמנות.

עו”ד דורון שטרן, בא כוחו של ירון מלחי, טען כי החיפוש היה לא חוקי בניגוד להלכה הפסוקה ויש לפסול את הראיות שנתפסו בחיפוש. את אי חוקיות החיפוש ניתן ללמוד מגרסתו של השוטר מוטי קשתי, לפיה עצר את הרכב לבדיקה שגרתית, ורק לאחר שהתברר כי הנוסע שישב ברכבו של מלחי דרוש לחקירה, ערך חיפוש ברכב. השוטר אישר כי לא היה כל דבר חשוד ברכב. בנוסף השוטר קשתי לא רשם מי השוטרים הנוספים המכונים בדוח “יבנה 402”, שלא הגיעו להעיד. עוד מסר עו”ד שטרן שהשוטר החל בחיפוש לאחר שהתגלה כי הנוסע הנוסף עם מלחי דרוש לחקירה, וגם גרסת מלחי כי הכלים והסכינים משמשים אותו לצרכי עבודה בשיפוצים היא גרסה עקבית וקוהרנטית.

השופטת אפרת פינק בחנה את גרסאות העדים והערכת מהימנותם. היא קובעת כי בגרסתו של השוטר מוטי קשתי נמצאו מספר קשיים. השוטר קשתי לא רשם בדוח הפעולה מי השוטרים שהיו איתו בעת הרלוונטית, ומדובר במחדל של ממש, וגם לא נרשמו דוחות על ידי אותם שוטרים שנלוו אליו, כך שלא ניתן להבין מהדוח מתי בדיוק אירע החיפוש.

בעדות של הנאשם ירון מלחי, הוא מסר כי בערב הסילבסטר ישב עם דודו, בנו וחבר של בנו אלירן פרץ, שנסע איתו ברכב, ולקראת בוקר הקפיץ אותו לביתו באמצעות רכבו, שם עצר אותו השוטר. השוטר ביקש תעודות זהות והעמיד את רכבו בצד. בשלב זה השוטר גילה שפרץ, נפקד מהצבא, ואז הוא החל לעשות חיפוש ברכב ומצא שם כלי עבודה. ירון מלחי אישר כי כל הכלים הם שלו, ולטענתו היו שם כלים רבים נוספים, והוא מסר בעדות שלו במשטרה שהוא עובד בעבודת שיפוצים לא חוקית, מפה לאוזן. גם בדיון חזר על דבריו שהוא עובד באופן לא מסודר, אחת לזמן מה. מטעמו של ירון מלחי התייצבו שני עדים. אלירן פרץ, הנוסע, שהעיד שלא זכורה לו שיחה בין השוטר לאלירן פרץ בה ביקש לערוך חיפוש ברכב, וגם דודו של ירון מלחי, עמרם ערוסי מסר בעדותו כי ירון עובד איתו בעבודות שיפוצים מזדמנות ואף ישן בביתו.

השופטת פינק כותבת שלאחר שבחנה את כל העדויות הגיעה למסקנה כי גרסת השוטר קשתי תואמת את גרסתו של הנאשם ירון מלחי ושל העד מטעמו פרץ, בדבר עצירת הרכב והחיפוש.

השופטת פינק קובעת:

“לא היה יסוד סביר לחשד הנדרש לצורך עריכת חיפוש ברכב: ראש וראשונה, השוטר קשתי לא ציין בדוח הפעולה כי היה יסוד סביר לחשד ומה היה יסוד זה, ובנסיבות אלו קיים קושי לייחס משקל של ממש לדברים שהוסיף בעדותו; יתר על כן, השוטר אמנם הוסיף בעדותו, כי מדובר היה באזור שבו היו התפרצויות רבות, אולם הדבר לא הוכח; גם לא הונח כל יסוד לקשר כלשהו בין הרכב שנפרץ ושעליו שמר השוטר ובין המעבר של הנאשם ברכבו כשעה וחצי לאחר מכן במקום;

השוטר קשתי גם מסר כי עצר את רכבו של הנאשם לצורך בדיקת מסמכים. מכאן, שלאחר שהנאשם הציג מסמכים לא היה די בכך שנמצא כי האחר שעמו נדרש לחקירה, כדי להצדיק את החשד לביצוע חיפוש ברכב; גם אין די בשעת הלילה המאוחרת על מנת להצדיק את החיפוש, כאשר לא הייתה כל פעילות חשודה מצד הנאשם קודם לכן.

אשר להסכמה מדעת – לא השתכנעתי כי התקיימו התנאים לקיומה של הסכמה מדעת באשר לתנאים שנקבעו בהלכת בן חיים: השוטר קשתי לא ביקש את הסכמתו של הנאשם לאחר שהסביר לו את זכותו לסרב לחיפוש; גם נוסח ההודעה שמסר השוטר קשתי אינו משקף את “רוח הדברים” שיש למסור לנאשם בהתאם להלכת בן חיים.”

לאור הדברים הללו והמסקנות שהגיעה השופטת פינק, היא קובעת שלא מצאה מקום לערוך דיון בשאלה אם עלה בידי ירון מלחי הנאשם להוכיח כי החזיק את הסכינים והכלים למטרה כשה.

השופטת פינק פסקה, כי החיפוש ברכבו נערך שלא כחוק, ולפיכך זיכתה את ירון מלחי מהעבירות של החזקת כלי פריצה והחזקת סכין שיוחסו לו בכתב האישום.

תפ (רח’) 28595-09-14‏ ‏ מדינת ישראל נ’ ירון מלחיבית משפט השלום ברחובות
ת”פ 28595-09-14 מדינת ישראל נ’ מלחי		28 יוני 2016

לפני כבוד השופטת אפרת פינק
המאשימה	מדינת ישראל
נגד
הנאשם	ירון מלחי

<#1#>

נוכחים:

ב”כ המאשימה עו”ד מיקי ברגר

הנאשם בעצמו

ב”כ הנאשם עו”ד דורון שטרן

חקיקה שאוזכרה:

חוק העונשין, תשל”ז-1977: סע’ 186(א), 409

פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ”ט-1969: סע’ 25(1)

מיני-רציו:

* בית המשפט זיכה את הנאשם מהעבירות של החזקת כלי פריצה והחזקת סכין, אשר יוחסו לו בכתב האישום. נפסק, כי החיפוש ברכבו של הנאשם נערך שלא כחוק, ובאיזון בין האינטרסים נמצא כי יש לפסול את הראיות שנתפסו במהלך החיפוש.

* דיון פלילי – חיפוש – סמכות

* ראיות – קבילות – ראיה שהושגה באמצעים פסולים

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת מכשירי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין ועבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. הנאשם טוען להגנתו, כי יש לפסול את הראיות נגדו מאחר והושגו בעקבות חיפוש שנעשה בניגוד לדין.

בית המשפט פסק כלהלן:

לפי סעיף 25(1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], שוטר רשאי לערוך חיפוש בכל בית או מקום. הסמכות לערוך חיפוש על גופו של אדם מותנית בקיומו של חשד סביר לכך שאותו אדם מחזיק בחפץ שהחזקתו אסורה. התנאים שבהם יתקיים חשד סביר המצדיק את עריכת החיפוש אינם ניתנים להגדרה ממצה וחד-משמעית.

— סוף עמוד 1 —

לבית המשפט מסור שיקול דעת אם להורות על פסילתן של ראיות שהושגו שלא כדין. בהחלטה אם לפסול ראיות שהושגו שלא כדין על בית המשפט לאזן בין שלוש קבוצות של שיקולים: הקבוצה הראשונה עניינה בחומרתה ובאופייה של אי החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיות; הקבוצה השנייה עניינה במידת ההשפעה של האמצעי הפסול על הראיות שהושגו; והקבוצה השלישית עניינה בהשפעה שתהא לפסילת הראיות על מלאכת הצדק, לרבות המחיר החברתי בפסילת הראיות אל מול התועלת החברתית שתצמח מהן.

במקרה זה, מכלול הראיות מלמד, כי לא היה יסוד סביר לחשד הנדרש לצורך עריכת חיפוש ברכב.

הכרעת דין

פתח דבר

אומר כבר בפתח הדברים, כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

מבוא

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת מכשירי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין ועבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.
לפי המיוחס בכתב האישום, ביום 1.1.14 בשעה 05:20 לערך, ברחוב השייטים ביבנה, החזיק הנאשם פנס ראש בתא הכפפות, פנס ידני נטען בתא שבין כיסא הנהג לכיסא הנוסע, שני סכיני מטבח, סכין יפנית, שני מברגים ואולר לדרמן בתא דלת הנהג. כן החזיק הנאשם בתא המטען שקית זבל ובה לום ברזל ו-3 זוגות של כפפות.
הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וטען כי הוא שיפוצניק ומחזיק בכלים לצורך עבודתו, וכן עושה שימוש בסכינים כשהוא אוכל ושותה.

גדר המחלוקת

בסיכומיה טענה באת כוח התביעה, כי היה יסוד לחשד הנדרש לצורך ביצוע החיפוש ברכבו של הנאשם. לטענתה, יש ליתן אמון מלא בגרסתו של השוטר מוטי קשתי שערך את החיפוש. לפי גרסה זו, בלילה הרלוונטי, הוא נדרש לשמור על רכב שנפרץ, הבחין ברכב שבו נסע הנאשם עם אחר כשהוא נוסע בשעה שלפנות בוקר, וביקש לבדוק את הרכב ואת המסמכים. בעדותו גם הוסיף, כי שאל את הנאשם “מה הוא עושה במקום”. לטענתה, לאור טיב האירוע ונסיבותיו, היה בסמכותו של השוטר לבצע חיפוש ברכב. יתר על כן, החיפוש ברכב בוצע לאחר שהשוטר הבין שהאחר שהיה עם הנאשם דרוש חקירה. יתר על כן, השוטר גם ביקש את הסכמת הנאשם, בכך ששאלו אם יש משהו חשוד ברכב, והנאשם הכחיש. השוטר הוסיף

— סוף עמוד 2 —

בעדותו, כי שאל את הנאשם אם זה בסדר שיערוך את החיפוש והנאשם ענה “שאין בעיה”. מכאן, שגם התקבלה הסכמה לחיפוש.

עוד טענה, כי הוכח שהחפצים שנמצאו ברכב עשויים לשמש ככלי פריצה, והנאשם לא הפריך את החזקה בדבר החפצים שנמצאו והסכינים.
עוד הוסיפה וטענה באת כוח התביעה, כי אין ליתן כל אמון בעדותו של הנאשם, אשר מסר גרסאות רבות לעניין החזקת הכלים והסכינים והשימוש שהוא עושה בהם. מכאן, שלא עלה בידי הנאשם להפריך את החזקה כי הכלים והסכין נועדו למטרה שאינה כשרה. הנאשם גם לא מסר כל ראיה שעשויה לאמת את גרסתו כי נהג לעבוד בעבודות שיפוצים מזדמנות. לטענתה, גם אין לייחס כל משמעות לעדותו של עד ההגנה שהיה עם הנאשם ברכב, שהרי לא היה בגרסה זו כדי להפריך את החזקה בדבר השימוש בכלים ובסכין. גם דודו של הנאשם מסר לראשונה, כי הנאשם עובד אצלו בשיפוצים, אולם לא ניתן לייחס לו אמון של ממש. יתר על כן, אפילו אם ייקבע כי הנאשם אמנם עבד אצל הדוד, אין בכך כדי להוות ראיה כי הנאשם אמנם עשה שימוש בכלים ובסכינים שנמצאו ברכב לצורך עבודתו.
בא כוח הנאשם טען, לעומת זאת, כי החיפוש ברכב נעשה בניגוד להלכה הפסוקה, ויש לפסול את הראיות שנתפסו בחיפוש. לטענתו, על אי חוקיות החיפוש ניתן ללמוד מגרסתו של השוטר קשתי, שלפיה עצר את הרכב לבדיקה שגרתית, ולאחר שהתברר כי האחר דרוש חקירה, ערך חיפוש ברכב. השוטר אמנם ניסה לקשר בין פריצת רכב ששמר עליו ובין עצירת רכבו של הנאשם, אולם מעדותו עולה, כי עצר את הרכב כשעה וחצי לאחר שהחל בשמירה על הרכב. יתר על כן, השוטר גם לא ציין כי היתה פעילות של עצירת רכבים בשל הפריצה לרכב. עוד אישר השוטר, כי לא היה כל דבר חשוד ברכב. גם העובדה שהאחר היה דרוש לחקירה אינה מקימה עילה לחיפוש ברכב שנהג בו הנאשם. לטענת בא כוח הנאשם, בהיעדר כל תיעוד של החשד עולה, כי במקרה הנדון לא היה יסוד סביר לחשד.
עוד טען בא כוח הנאשם, כי גם נפל בהקשר זה מחדל חקירה, כאשר השוטר קשתי לא רשם בדו”ח הפעולה מי היה נוכח עמו בעת החיפוש, למרות שעולה מהדו”ח כי היה שם שוטר או שוטרים נוספים המכונים “יבנה 402”. לטענתו, בנסיבות אלו, יש לזקוף לחובת התביעה את אי הבאת העדים הנוספים, שהיו יכולים לשפוך אור על האירועים.
עוד הוסיף וטען בא כוח הנאשם, כי בהיעדר חשד סביר לעריכת החיפוש, היה צורך בהסכמה מדעת של הנאשם ובהודעה מוקדמת לנאשם בדבר זכותו לסרב לחיפוש. אולם, לא ניתנה הסכמה של הנאשם לחיפוש בהתאם לנדרש. השוטר לא הודיע לנאשם כי הוא מבקש לערוך חיפוש, כי הוא רשאי לסרב לחיפוש וכי הסירוב לא ישמש לחובתו. בהקשר זה טען, כי אין לייחס מהימנות לעדות השוטר, כי הודיע לנאשם על זכותו לסרב, בהיעדר תיעוד לכך בדו”ח הפעולה. גם אם נאמץ את גרסת השוטר, לפי עדותו, רק לאחר שנאשם אמר לו “שאין בעיה” עם החיפוש, אמר לו שבאפשרותו לסרב לחיפוש. השוטר גם לא אמר לנאשם כי הסירוב לא ישמש לחובתו.

— סוף עמוד 3 —

לטענת בא כוח הנאשם, הנאשם מסר גרסה עקבית וברורה, שלפיה השוטר החל בחיפוש לאחר שהתגלה כי האחר שהיה עם הנאשם ברכב דרוש לחקירה. גם גרסת הנאשם כי הכלים והסכינים משמשים אותו לצרכי עבודתו בשיפוצים – היא גרסה עקבית וקוהרנטית. המדובר בגרסה אחת, שיש לה פרטים רבים. הנאשם מסר הן במשטרה והן בבית המשפט, כי “הוא עובד בשחור” ומכאן שלא היה באפשרותו להביא ראיות נוספות בדבר עבודתו בשיפוצים. לטענתו, חברו של הנאשם ודודו, שהעידו מטעמו, תמכו בגרסתו של הנאשם. מכאן, כי הוכח כי הכלים והסכינים שנתפסו ברכב משמשים למטרה כשרה.

דיון והכרעה

אין מחלוקת, כי ביום 1.1.14 בשעה 05:20 לערך, ברחוב השייטים ביבנה, ערך השוטר קשתי חיפוש ברכבו של הנאשם ומצא בו את הציוד הבא: פנס ראש בתא הכפפות; פנס ידני נטען בתא שבין כיסא הנהג לכיסא הנוסע; שני סכיני מטבח, סכין יפנית, שני מברגים ואולר לדרמן בתא דלת הנהג; שקית זבל ובה לום ברזל ו-3 זוגות של כפפות בתא המטען.
כאמור בתיק דנן התעוררו שתי מחלוקות עיקריות: האחת, האם החיפוש נערך שלא כחוק, ואם יש מקום לפסול את הראיות שנתפסו בחיפוש; השניה, האם עלה בידי הנאשם להפריך את החזקה ולשכנע כי החזיק בכלים ובסכין למטרה כשרה? על מנת לקבוע ממצאים ביחס לשתי הסוגיות אפתח תחילה בגרסאות העדים והערכת מהימנותם.

גרסאות העדים והערכת מהימנותם?

תחילה לגרסתו של השוטר קשתי, אשר ערך את החיפוש ברכבו של הנאשם.

לפי דו”ח הפעולה של השוטר, ביום 1.1.14 שמר על רכב שנפרץ ברחוב השייטים ביבנה וזאת במשך כשעה וחצי. בשעה 05:20 הבחין ברכב בו נהג הנאשם, נסע אחריו ועצר את הרכב לבדיקה. הנאשם נתן לו תעודת זהות, ואילו הנוסע שישב ליד הנאשם מסר, כי אינו מחזיק עליו תעודת זהות ונתן את פרטיו בלבד. מבדיקה מול המסוף התברר, כי אותו נוסע הוא אלירן פרץ, הדרוש חקירה. השוטר שאל את הנאשם “אם יש לו משהו ברכב שלא צריך להיות” והנאשם השיב שלא. לאחר מכן שאל את הנאשם אם יכול לערוך חיפוש ברכב והנאשם ענה “חפש אין כלום”. לאחר מכן אמר לנאשם “זה בסדר אם תסרב” והנאשם אמר “אין בעיה”. בעקבות זאת החל בחיפוש (נ/1).

בעדותו הוסיף השוטר, כי עצר את הרכב לבדיקה שגרתית. לטענתו, היו מספר נסיבות שביססו את היסוד לחשד לעריכת החיפוש: מדובר בשעת לילה מאוחרת; המדובר באזור עם התפרצויות רבות; באותו לילה שמר במקום על רכב שנפרץ; התברר כי האחר שהיה עם הנאשם ברכב היה דרוש לחקירה (פרוטוקול הדיון, בעמ’ 18 – 21).

— סוף עמוד 4 —

בגרסתו של השוטר קשתי נמצאו מספר קשיים: השוטר קשתי לא רשם בדו”ח הפעולה מי היו השוטרים שהיו יחד עמו בעת הרלוונטית. עם זאת ציין, כי סביר להניח שהיו עמו שוטרים או פקחים עירוניים. המדובר במחדל של ממש, משום שבהיעדר ציון שמות השוטרים או הפקחים, לא ניתן להביאם לעדות. גם לא נרשמו דו”חות על ידי אותם שוטרים או פקחים; לא ניתן להבין מתוך הדו”ח מתי בדיוק אירע החיפוש. למעשה, השוטר קשתי הודה, כי רשם אך את שעת רישום הדו”ח ואינו יודע בדיוק מה אירע באירועים שתוארו. עם זאת, לא מצאתי שיש לסוגיית השעה רלוונטיות כלשהי בתיק.
עתה לגרסתו של הנאשם.
בחקירתו במשטרה ובעדותו מסר הנאשם, כי בערב הסילבסטר ישב עם דודו, בנו וחבר של בנו, אלירן פרץ, ולקראת הבוקר הקפיץ אותו לביתו באמצעות רכבו. ליד ביתו עצר אותו שוטר. לטענתו, היו במקום שתי ניידות, האחת, עמדה על ידו, והשנייה מאחוריו. השוטר ביקש תעודות זהות והעמיד את רכבו בצד. בשלב זה גילה השוטר שפרץ נפקד מהצבא, לא דיבר הרבה, החל לעשות חיפוש ברכב ומצא שם כלי עבודה. הנאשם אישר כי כל הכלים הם שלו, ולטענתו גם היו שם כלים רבים נוספים. עוד מסר הנאשם, כי באותה העת עבד בשיפוצים בצורה לא חוקית, מפה לאוזן. לטענתו, לא עבד באופן מסודר, אלא אחת לזמן מה (ת/4; פרוטוקול הדיון, בעמ’ 24 – 28).
בגרסתו של הנאשם נמצאו מספר קשיים: גם הנאשם לא מסר גרסה אחידה באשר לשעות האירועים, לרבות שעת ההגעה לבית דודו והיציאה ממנו. עם זאת, מדובר היה בחקירה שהתנהלה כשלוש שנים לפני עדותו, וניתן להבין את הבלבול ביחס לשעות; גרסתו של הנאשם לפיה עבד בשיפוצים אינה נקייה מספקות כלל ועיקר. בראש ובראשונה, הנאשם לא מסר גרסה עקבית וברורה לעניין זה. הנאשם גם לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו, לרבות עדים רלוונטיים ומסמכים. הנאשם אמנם טען, כי אנשים שעבד אצלם לא רצו להגיע למשטרה או לבית המשפט, משום שהם חוששים. עם זאת, הנאשם כלל לא הזמינם לבית המשפט ומכאן שקיים קושי לקבל טענותיו בהקשר זה; הנאשם החזיק ברכב מספר רב של כלים “חשודים”, ובכלל זה לום, מספר סכינים וכפפות. הנאשם אמנם טען, כי הכלים משמשים אותו לעבודה, אולם פיזורם ברכב ואופן החזקתם, אינם נקיים מספקות.
מטעמו של הנאשם התייצבו שני עדים.
אלירן פרץ מסר בעדותו, כי באותו לילה היו אצל דודו של הנאשם ושתו שם אלכוהול. לאחר מספר שעות הנאשם לקח אותו לביתו ברחוב נחשול 19, שם גר עם הוריו ואחיו באותה העת. בדרכם, ובמרחק של כ-250 מטרים מביתו, עצר אותם שוטר, שביקש תעודת זהות. לאחר שראה כי הוא נדרש לחקירה בשל עריקותו מצה”ל, השוטר הוציא אותם מהרכב וערך בו חיפוש. לדבריו, היו במקום, מלבד השוטר שערך את החיפוש, שוטר נוסף ופקח. פרץ מסר, כי לא זכורה לו שיחה כלשהי בין הנאשם והשוטרים. פרץ אישר, כי בחיפוש נמצאו לום, סכינים, ארגז כלים, ומברג (נ/2; פרוטוקול הדיון, בעמ’ 30 – 32).

— סוף עמוד 5 —

דודו של הנאשם, עמרם ערוסי, מסר בעדותו, כי הוא בקשר טוב עם הנאשם, אשר עבד איתו מפעם לפעם, בעבודות מזדמנות של שיפוצים ואף ישן בביתו. עוד ציין, כי נהג לספק לנאשם ציוד וכלים. לדבריו, שילם לנאשם ב”שחור” וללא קבלות. כן ציין, כי ידוע לו שהנאשם עבד תקופה מסויימת בשיפוצים באופן עצמאי והוא נהג להגיע אליו על מנת להשאיל כלים מסויימים (שם, בעמ’ 34 – 36).
לאחר שבחנתי את כל העדויות הגעתי למסקנה כי גרסתו של השוטר קשתי תואמת את גרסתם של הנאשם ושל פרץ בדבר עצירת הרכב והחיפוש. למעשה, ישנה הסכמה כי לאחר שהשוטר מצא כי פרץ דרוש לחקירה החליט לערוך חיפוש ברכב. אשר לסוגיית השימוש שעשה הנאשם בכלים שנמצאו ברכבו – גרסת הנאשם, כפי שכבר ציינתי אינה נקייה מספקות. אולם, לאור המסקנות שאליהן הגעתי, אין עוד צורך להכריע בגרסה זו, כפי שיפורט להלן.

חוקיות החיפוש ופסילת ראיות – הדין

לפי סעיף 25(1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ”ט – 1969, שוטר רשאי לערוך חיפוש בכל בית או מקום, אם “יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים שם פשע, או שפשע בוצע שם זה מקרוב”.
ברע”פ 10149/09 בן חיים נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.3.12) קבע בית המשפט העליון, כי הסמכות לערוך חיפוש על גופו של אדם מותנית בקיומו של חשד סביר לכך שאותו אדם מחזיק בחפץ שהחזקתו אסורה. מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש בית המשפט להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש. התנאים שבהם יתקיים חשד סביר המצדיק את עריכת החיפוש אינם ניתנים להגדרה ממצה וחד-משמעית. יש ליישם את המבחן על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת החיפוש ועל נסיונו ושיקול דעתו המקצועיים של השוטר. בין היתר מנה בית המשפט מספר אמות מידה שעשויות, בנסיבות מתאימות, לבדן או במצטבר, לגבש חשד סביר כלפי אדם מסויים, ובכלל זה: התנהגות מחשידה של אדם; מידע בדבר ביצוע עבירה במקום, וזאת בצירוף השעה בה נמצא אותו אדם במקום; ומידע אודות תיאורו של חשוד והאדם עונה לתיאור.

עוד קבע בית המשפט העליון בהלכת בן חיים, כי אם לא מתקיים חשד סביר, מותנית עריכת החיפוש, במתן הסכמה מדעת ומראש לחיפוש. על ההסכמה להיות הסכמת אמת, אשר ניתנה מתוך מודעות ורצון, לאחר שהוסבר לחשוד, כי הוא רשאי לסרב לעריכת החיפוש וכי הסירוב לא ייזקף לחובתו. הסכמה מדעת היא הסכמה הניתנת תוך מודעות של האדם מושא החיפוש לזכותו לסרב לביצוע החיפוש, ולכך שהסירוב לא ייזקף לחובתו. עוד קבע בית המשפט, כי מן הראוי ששאלת אופן ביצוע החיפוש בהסכמה תוסדר בנוהל רשמי של המשטרה שינחה את

— סוף עמוד 6 —

השוטרים לגבי היקף סמכויות עריכת החיפוש הנתונות להם ולגבי התנאים לעריכת חיפוש בהסכמה. במסגרת הנוהל האמור יש לקבוע כי מיד ובסמוך לאחר עריכת החיפוש בהסכמה יערוך השוטר תרשומת בדבר נסיבות החיפוש. כך יוותר תיעוד אמין ומדויק אודות החיפוש.

ואכן, נוהל משטרת ישראל שכותרתו “הנחיות לביצוע חיפוש שעילתו בהסכמת הנחפש בלבד” (נ/3) פירט הנחיות לשוטרים לביצוע חיפוש, ובכללן: הכלל הוא שיש לבצע חיפוש על פי חשד סביר המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כמו מידע קונקרטי או התנהגות מחשידה. בהיעדר חשד סביר, על השוטר לקבל הסכמה מדעת של האדם שמבקשים לערוך עליו או בכליו חיפוש. על השוטר להבהיר לאותו אדם כי נתונה לו זכות לסרב לביצוע החיפוש וכי הסירוב לא יפעל לחובתו.
עוד נקבע בהלכת בן חיים, ובהמשך לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית שהותוותה בע”פ 5121/98 יששכרוב נ’ התובע הצבאי הראשי [פורסם בנבו] (4.5.06), כי לבית המשפט מסור שיקול דעת אם להורות על פסילתן של ראיות שהושגו שלא כדין. בהחלטה אם לפסול ראיות שהושגו שלא כדין על בית המשפט לאזן בין שלוש קבוצות של שיקולים: הקבוצה הראשונה עניינה בחומרתה ובאופייה של אי החוקיות שהיתה כרוכה בהשגת הראיות; הקבוצה השנייה עניינה במידת ההשפעה של האמצעי הפסול על הראיות שהושגו; והקבוצה השלישית עניינה בהשפעה שתהא לפסילת הראיות על מלאכת הצדק, לרבות המחיר החברתי בפסילת הראיות אל מול התועלת החברתית שתצמח מהן. בהמשך לכך החליט בית המשפט העליון בהלכת בן חיים לפסול סכין וסמים שנתפסו בחיפושים שלא נערכו כחוק.

האם יש לפסול את הראיות שנתפסו בחיפוש?

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות הגעתי למסקנה, כי לא היה יסוד סביר לחשד הנדרש לצורך עריכת חיפוש ברכב: ראש וראשונה, השוטר קשתי לא ציין בדו”ח הפעולה כי היה יסוד סביר לחשד ומה היה יסוד זה, ובנסיבות אלו קיים קושי לייחס משקל של ממש לדברים שהוסיף בעדותו; יתר על כן, השוטר אמנם הוסיף בעדותו, כי מדובר היה באזור שבו היו התפרצויות רבות, אולם הדבר לא הוכח; גם לא הונח כל יסוד לקשר כלשהו בין הרכב שנפרץ ושעליו שמר השוטר ובין המעבר של הנאשם ברכבו כשעה וחצי לאחר מכן במקום; השוטר קשתי גם מסר כי עצר את רכבו של הנאשם לצורך בדיקת מסמכים. מכאן, שלאחר שהנאשם הציג מסמכים, לא היה די בכך שנמצא כי האחר שעמו נדרש לחקירה, כדי להצדיק את החשד לביצוע חיפוש ברכב; גם אין די בשעת הלילה המאוחרת על מנת להצדיק את החיפוש, כאשר לא הייתה כל פעילות חשודה מצד הנאשם קודם לכן (ראו: ע”פ 28090-02-15 מדינת ישראל נ’ אדרי, [פורסם בנבו] בפסקה 38 (15.5.16)).
אשר להסכמה מדעת – לא השתכנעתי כי התקיימו התנאים לקיומה של הסכמה מדעת בהתאם לתנאים שנקבעו בהלכת בן חיים: השוטר קשתי לא ביקש את הסכמתו של הנאשם לאחר שהסביר לו את זכותו לסרב לחיפוש; גם נוסח ההודעה שמסר השוטר קשתי אינו משקף את “רוח הדברים” שיש למסור לנאשם בהתאם להלכת בן חיים. לפי גרסתו של השוטר קשתי שאל את הנאשם “אם יש משהו שלא צריך להיות” בטרם הסביר לו את זכותו

— סוף עמוד 7 —

לסרב. למעשה, השוטר קשתי הסביר לנאשם את זכותו לסרב, גם לפי גרסתו שלו, רק לאחר שהנאשם כבר נתן הסכמה לביצוע החיפוש; כל זאת קבעתי, מבלי לדון בגרסת הנאשם ובגרסתו של פרץ, שממנה עולה, כי השוטר קשתי כלל לא הסביר לנאשם על זכותו לסרב בטרם ערך את החיפוש.

האם יש לפסול את הראיות שנמצאו בחיפוש לאחר שנקבע כי החיפוש לא היה כחוק? כאשר אני מאזנת בין האינטרסים העומדים על הכף בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, הגעתי למסקנה כי התשובה על כך היא בחיוב. כלי העבודה והסכינים נתפסו בחיפוש לא חוקי, אשר נערך אגב בדיקה שגרתית. אמנם, מדובר בראיות חפציות, אולם אי החוקיות דבקה בכלל הכלים והסכינים שנתפסו בחיפוש. אשר למחיר החברתי – מדובר אמנם בקבוצה גדולה של כלים וסכינים, אולם בסופו של דבר כלל הכלים והסכינים יכולים לשמש למטרות חוקיות. הכלים והסכינים נמצאו ברכב, ולא על גופו של הנאשם, ומכאן גם שאין בהחזקתם פגיעה קשה באינטרס הציבורי. לאור האמור, ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, אני פוסלת את הראיות שנתפסו בחיפוש שנערך שלא כחוק.
לאור המסקנות שאליהן הגעתי, לא מצאתי עוד מקום לערוך דיון בשאלה אם עלה בידי הנאשם להוכיח כי החזיק את הסכינים והכלים למטרה כשרה.

סוף דבר

החיפוש ברכבו של הנאשם נערך שלא כחוק. באיזון בין האינטרסים מצאתי כי יש לפסול את הראיות שנתפסו במהלך החיפוש. לא נטען לפניי, כי די בהודאת הנאשם שלפיה הכלים שלו כדי לשמש בסיס להכרעת הדין, וממילא גם אם היתה מועלית טענה מסוג זה, ספק אם ניתן היה לבסס הרשעה על יסוד הודאה מסוג זה, כאשר בה בעת הנאשם טוען כי הכלים והסכין הוחזקו למטרה כשרה.
לפיכך, אני מזכה את הנאשם מהעבירות של החזקת כלי פריצה והחזקת סכין, אשר יוחסו לו בכתב האישום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ”ב סיוון תשע”ו, 28/06/2016 במעמד הנוכחים.

אפרת פינק , שופטת

<#4#>

החלטה

— סוף עמוד 8 —

בהסכמת הצדדים, המוצגים בתיק יושמדו.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ”ב סיוון תשע”ו, 28/06/2016 במעמד הנוכחים.

אפרת פינק , שופטת

5129371

54678313