"באין צדק" מערכת המשפט הישראלית שולחת חפים מפשע לכלא

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-4MC

ערוץ 10

— היית 30 שנה במערכת ואני מנסה להבין כמה יצא לך לזהות איזושהי התלהבת יתר, בהגשת כתבי אישום?

עו”ד שמעון דולן: זה קורה, זה קורה. אתה מגיש כתב אישום. אתה ננעל על קונספציה, אחר כך אומרים לך, טעית. אז מה? אז טעית. אגב, אין לך זמן לזה, אבל אני… לי זה קרה. הגשתי כתב אישום, תיק רציני,  והחלטתי שאין והממונים עלי לא נתנו לי לחזור מכתב האישום.

— מה זאת אומרת? כי מה?

עו”ד שמעון דולן: איך אתה נראה, כי איזה פרצוף יש לנו על זה שאנחנו, לא במילים האלו, אבל זאת הייתה האווירה.

קשה להישאר אדישים לדברים שאומר עו”ד שמעון דולן, מי שהיה 30 שנה בפרקליטות וסיים כאחד מנושאי המשרה הבכירים ביותר בתביעה הכללית. אלא שזו רק ההתחלה. מכאן זה רק הולך והופך עגום יותר.

עו”ד שמעון דולן: המשטרה רואה כסוג של כישלון. לא בצדק, את העובדה שהיא חוקרת ויושבת על תיק לאורך זמן ומשקיעה מאמצים רבים ואכן רואה שאדם נקי או שאין תיק נגדו. קשה לה מאוד להודות בזה.

אסיר שעובד בשיתוף פעולה עם המשטרה מוחדר בסיפור כיסוי לתאים של חשודים בפלילים. המטרה לגרום לחשוד להודות. אינספור תיקים בישראל פוצחו כך. אבל מי שמכיר את המערכת מבפנים מתריע שיש משהו עקום מאוד באופן שבו השיטה הזאת מנוהלת אבל לכולם נוח להתעלם.

רמי עובדיה תת גונדר לשעבר מפקד כלא מעשיהו: במשטרת ישראל היו שולפים אסירים מבתי הסוהר למטרות חקירה, משתמשים בהם. לא היו שואלים מי, אפילו לא מעדכנים אותנו. קצת, דבר טריוויאלי, מה האמינות של האדם האזה? כדאי בכלל להפעיל אותו או לא כדאי להפעיל אותו?

— לפי מה בעצם במשטרה היו בוחרים את האנשים שיהפכו למדובבים?

רמי עובדיה: בדרך כלל מדובר באסירים שהם מה שמוגדר כדגי רקק. זו אוכלוסייה שאנחנו, אנשי השב”ס, קבענו שהם פסולי עדות, זאת אומרת, אסו להפעיל אותם בגלל האופי ההזוי שלהם, פנטזיונרים, שקרנים, חלקם אפילו גם נרקומנים, צרכני סמים. אנחנו מכירים את האוכלוסיות האלה שתמורת נזיד עדשים הם יוכלו למכור אפילו גם את האימא שלהם.

— איזה צ’ופרים אגב אתה שמעת עליהם?

רמי עובדיה: הכל.

— ספר לי קצת מה מקבל אסיר?

רמי עובדיה: נערות ליווי, כסף, שווי כסף, סגירת תיקים. אלף ואחד דברים. מה שאתה רק לא רוצה.

— אז איזה אסיר לא ירצה בסופו של דבר לרצות את המפעילים שלו וגם להביא את הבינגו?

רמי עובדיה: אני יכול לומר לך דבר אחד, ידענו שיושבים אצלנו אסירים חפים מפשע. כשהמדובבים היו חוזרים אלינו, לשב”ס, הם היו אומרים: “הכל אנחנו סיפרנו. אנחנו פברקנו את הכל”.