חופש האמנות בסכנה: יולי תמיר קוראת לצנזורה פמיניסטית למניעת החפצת ציצים של נשים על עבודות אמנות – פרשת ים עמרני והציצים של איילת שקד

רבות נאמר על הכרסום בחופש הביטוי וההבעה בישראל. מסתבר שזה מחלחל גם לחופש האמנות, ובאקדמיה מתחילים ליישם צנזורה פמיניסטית ולאסור תמונות עירום בשל החשש לביזוי גוף האישה. הצנזורית התורנית היא יולי תמיר, פרופסורית, נשיאת שנקר שהוציאה פתווה על הציור של ים עמרני “איילת שקד: גרסת הציצי“. משהבינה יולי תמיר שהנימוקים של חשש לכבודה של איילת שקד, היא חזרה בה, אבל מי מאמין לגרוטאה? נשיאת שנקר יולי תמיר: העבודה המציגה את איילת שקד בעירום לא צונזרה מטעמים פמיניסטים.  

הפמיניסטיות יצאו למאבק של זכות הצנזורה בשם הפמיניזם הרדיקלי. כותבת מגדריסטית בשם רוני בר:

“ברוכים הבאים לבית הספר לאמנות שלא מזיזה לאף אחד. החלטתה של נשיאת שנקר יולי תמיר למחוק את פניה של השרה שקד מציורו של ים עמרני, לא קידמה במאום את השיח על מעמד הנשים בחברה. היא רק גרמה להסתרתו מאחורי המאבק הצודק למען חופש הביטוי”.  

השאלה המתבקשת היא למה האמן ים עמרני צריך לקדם את השיח על מעמד הנשים בחברה? הוא חייב משהו למישהי? רוני בר כותבת “יש לפתח דיון על עבודתו של ים עמרני. בבחירתו להציג את דמותה של שרה בממשלת ישראל במערומיה היה גרעין של זלזול, החפצה ואף שנאת נשים. כבוגר שנקר זיהה את אווירת הפוליטקלי קורקט הציבורית ובחר בפרובוקציה כדי למשוך תשומת לב אל עבודתו“.

בערוץ 20 יצאו עם הכותרת הטרדה מינית: “מיצג אומנותי” מבזה את איילת שקד.  

דווקא בכלכליסט יצאה ענת ברזילי להגנה על חופש האמנות:

http://www.calcalist.co.il/consumer/articles/0,7340,L-3693639,00.html

סערת הציור בשנקר הסתיימה בהקמת ועדת אתיקה מגוחכת, המעידה בעיקר על הרוח השמרנית בעולם האמנות.  לאחר הסיקור התקשורתי הנרחב שנסוב סביב ציורו של ים עמרני, שזכה ל־X על פניה המצוירים של איילת שקד, התכנס אתמול בבוקר דיון העוסק בחופש הביטוי במכללת שנקר. בדיון בפגישה לילית שהתקיימה שלשום בביתו של יו”ר הוועד המנהל, צבי ימיני, דווח כי הושגו הסכמות בין נשיאת המכללה פרופ’ יולי תמיר, ראש הפקולטה לאמנות בינתחומית לארי אברמסון, דקאן הפקולטה לעיצוב ירון ורדימון וחברי הוועד המנהל. אברמסון משך את מכתב התפטרותו וימשיך לכהן במשרתו.

לפי ההסכמות, תוקם מועצה לאתיקה אקדמית שחבריה יהיו נשיאת שנקר, דיקן הפקולטה הרלבנטית, שלושה מרצים מדיסציפלינות שונות, נציג הוועד המנהל, נציג אגודת הסטודנטים והיועץ המשפטי (שיהיה ללא זכות הצבעה).

המועצה תקיים דיון לגבי עבודות שנויות במחלוקת שיובאו בפניה ותחליט אילו צעדים לנקוט, יתקיים נוהל “חובת דיווח” שבו מרצים וסטודנטים יחויבו לדווח למועצה על עבודות אמנות בעייתיות, המכללה תקיים סדנאות על אתיקה לסטודנטים ולמרצים ותקום קרן להגנת סטודנטים בקשר לתביעות הקשורות לעבודות המוצגות בתערוכות שנקר.  הסכמות אלה מופרכות לגמרי. הדבר המופלא באמנות הוא שלא קיימות אמות מידה ברורות שלפיהן אפשר לשפוט את יצירת האמנות, אמות המידה משתנות לפי צווי השעה, לפי רוח הדברים, ולמעשה זו האתיקה היחידה שאמנים אמורים לפעול לאורה, ובדיוק את זה מלמדים בכל בתי הספר לאמנות. האתיקה שעליה הסכימו שלשום בלילה אינה קשורה באמות מוסר או מצפון, אלא בקול שמרני ובור של אנשים שאינם מבינים עד כמה יש צורך שאמנות תהיה משוחררת כמה שיותר מכבלים של משטר. נראה שלאלה יש שליטה גדולה יותר בכיפה מזו של עמרני, הבוגר שעל גבו מתנהל כרגע “עליהום” ציני שנועד רק להגן על שנקר מפני תביעה משפטית אפשרית. ומי יגן על עמרני מפני הרוחות השמרניות המנשבות, מפני הכאב שבצנזור הציני, מפני התקשורת? 11 לוחות קנבס גדולים מונה עבודתו האמביציוזית של עמרני, ודבר לא דובר כאן על אמנות.

הכי ראויה הכתבה של ניר גונטז’ ב”הארץ” שפשוט שאל את יולי תמיר: דיברת עם איילת שקד? איך את יודעת שהיא נפגעה? “אני לא מתייחסת