דפנה בלטמן קדראי (ראשל"צ) הרשעה בזילות ביהמ"ש ללא שמיעת ראיות התביעה ומבלי שהשופטים המתלוננים העידו או נחקרו – פרשת מייק ואן קול ת"פ 30796-04-14
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-4Sd
דפנה בלטמן קדראי שופטת בראשל”צ החליטה להיכנס במייק ואן קול ולהרשיע אותו בזילות שופטים, כלומר בהבעת חוסר הערכה לשופטים על ביצוע תפקידם. מקריאת הכרעת הדין המרשיעה לא התרשמנו מאיכויותיה. ככה לא מכריעים הכרעת דין.
ראשית, מדובר בנאשם אשר הסתבכותו עם מערכת החוק נובעת מאשפוזו בכפייה במוסד לחולי נפש. הוא כמובן טען וממשיך לטעון שלא הייתה כל סיבה לאשפז אותו ושנגרמו לו נזקים אדירים בגלל הכליאה הפסיכיאטרית בעל כורחו. דפנה בלטמן קדראי, מציינת עובדה זו בחצי פה, אבל מתעלמת לחלוטין מהעובדה שאם מומחי הפסיכיאטריה קבעו שהוא היה זקוק לאשפוז פסיכיאטרי, הרי שעומדת לו הגנת אי שפיות. המינימום שהיה צריך לצפות משופטת הגונה, זה לדון בשאלה האם הוא צלול בנפשו או חולה נפש, שהרי כל ההסתבכות נובעת מאשפוז פסיכיאטרי כפוי. יוצא שמצד אחד המדינה רואה בו לא שפוי לצרכי אשפוז כפוי ומצד שני אותה מדינה רואה בו שפוי לחלוטין, כאשר הוא מקלל את השופטים על כך שאינם מוכנים להכיר בעובדה שהוא אושפז שלא כדין ומגיע לו פיצויים על כך.
הדבר השני הצורם בהכרעת הדין זה העובדה שלא התנהלה “פרשת תביעה”. כלומר התביעה לא הביאה אפילו עד אחד, וכל הראיות המרשיעות “הוגשו” AS IS ללא שום שאלות מההגנה (הסנגוריה המשפטית). זה כולל את כל מזכרי השוטרים וחקירות השופטים. כבר כאן מתעורר חשש למשוא פנים של דפנה בלטמן קדראי. נראה שכוונתה מראש הייתה להרשיע, אם מתוך רצון לאותת לחבריה השופטים שהיא מגנה עליהם, ואם בגלל שקיבלה הוראות מגבוה. אם הכוונה הייתה לייצר משפט ראווה כדי להפחיד בעלי דין שלא יכתבו לשופטים משפטים המזלזלים במעמדם ובכבודם, היה על השופטת, והיה מצופה מהשופטת לנהל משפט “לפי הספר” כולל העדת כל העדים הדרושים, ולנתח את עדותם כמו שצריך וכמו שמקובל. כאשר שופטת עושה לעצמה קיצורי דרך ולוחצת על הסנגוריה להסכים שהתביעה “תגיש” עדויות ללא חקירה נגדית, הרי ברור שהנאשם יתנגד לסנגור שמסכים לזה, ולמעשה מוכר אותו. ברור שמדובר ב”משפט מכור” מראש.
הדבר השלישי הצורם בהכרעת הדין הוא שהשופטת דפנה לא מסבירה, ולא כהוא זה, למה הנאשם מייק ואן קול אמר את המשפטים המזלזלים שאמר לשופטים? למה הוא הגיע למצב הזה? מה גרם לו להגיע לכך? מה היו טרוניותיו נגד השופטים האלה? הרי לא ייתכן שאדם קם בבוקר וכותב משפטים מזלזלים על שופטים, בלי שהוא מרגיש שהם עשו לו עוול. אז מה העוול? חיפשנו אפילו בין השיטין מה העוול, ולא מצאנו. נראה שהכרעת הדין פשוט מטייחת את המציאות, ומלקטת רק את מה שצריך כדי להרשיע, ולכן הכרעת הדין איננה אמינה, ואי אפשר להאמין לשום דבר שדפנה בלטמן כותבת.
שימו לב שהביטויים של מייק ואן קול אכן בוטים. השאלה הראשונה של כל מי שקורא את הכרעת הדין היא למה זה קרה? לבלטמן אין תשובות בשבילנו. לכן הכרעת הדין איננה ממצה את חקר האמת, והיא ממש לא ראויה.
להלן רשימת תיקים שפתח הנאשם מייק ואן קול. אין ספק שמשהו מקנן בו להילחם במערכת שלדעתו עשתה לו עוול. השאלה במה מדובר? אנחנו ממתינים לתשובה.
א. ת”א (שלום הר’) 6649-02-16.
ב. ת”א (שלום הר’) 9706-03-16.
ג. ת”א (שלום הר’) 1100-02-16.
ד. ת”א (שלום הר’) 53469-01-16.
ה. ת”א (שלום הר’) 39851-12-15.
ו. ת”א (שלום הר’) 39918-12-15.
ז. ת”א (שלום הר’) 15348-02-16.
ח. ת”א (שלום הר’) 61518-02-16.
ט. ת”א (שלום הר’) 7730-01-16.
י. ת”א (שלום הר’) 24267-12-15.
יא. ת”א (שלום הר’) 29994-12-15.
יב. ת”א (שלום הר’) 61308-02-16.
יג. ת”א (שלום הר’) 7564-01-16.
יד. ת”א (שלום הר’) 7489-01-16.
טו. ת”א (שלום הר’) 12493-03-16.
טז. ת”א (שלום הר’) 23062-01-16.
יז. ת”א (שלום הר’) 24342-12-15.
יח. ת”א (שלום הר’) 8660-01-16.
יט. ת”א (שלום הר’) 23156-01-16.
כ. ת”א (שלום הר’) 8223-01-16.
כא. ת”א (שלום הר’) 23459-01-16.
כב. ת”א (שלום הר’) 8688-01-16.
כג. ת”א (שלום הר’) 23219-01-16.
כד. ת”א (שלום הר’) 22692-01-16.
הנה דברים שאמרה השופטת דפנה בלטמן קדראי על תפקיד השופט במשפט אזרחי:
הנשיאה בלטמן קדראי: “מחקרים הראו שרק ל־10% מהתיקים האזרחיים יש הצדקה להגיע למיצוי. על התיקים האלה צריך להוציא את הזמן והאנרגיה. אבל את רוב התיקים אין בכלל הצדקה לשמוע. כששופט מכיר את התיק ומציע הצעה, זה לא דבר טוב לזרוק את ההצעה ללא התייחסות. המבחן לא יכול להיות האם בסוף שילמת יותר ממה שהשופט הציע בפשרה שדחית, זו לא נקמנות של השופט. אם בסוף שילמת יותר – זה מפני שהחלטת לא לקנות את הסיכון”.
למעשה מה שאומרת פה השופטת היא שתפקיד השופט הוא להחליט מהם 10% התביעות שמעניין אותה להשקיע בהם, ובשאר התיקים, 90% מספיק שהשופט מעיין קצת, פה ושם, זורק איזה הצעה לפשרה, ננעל להצעה, ואז מי שלא מקבל את ההצעה חוטף הוצאות, כולל הכפשות מפה ועד להודעה חדשה. אמנם היא אומרת שזה לא נקמנות של השופטת, אלא המחיר של אי קניית סיכונים, אבל בפועל זוהי נקמנות לשמה, בגלל שהשופטת איננה סוכנות לקניית סיכונים, אלא אמורה להיות שופטת בבית משפט.
אם השופטת בלטמן קדראי מתארת את תפקיד השופטים כסוכנים לקנייה ומכירה של סיכונים, הרי שתפקידם הוא לא שיפוטי בעליל, ולכן לא היה מקום להרשיע את מייק ואן קול בזילות שופטים, כי לדבריה היא, הם בכלל לא מתפקדים כשופטים, אלא כסוכנים לקניית סיכונים.
ולסיום, מה לגבי האינטגריטי של דפנה בלטמן קדראי עצמה כשופטת?
בזמנו היא הייתה שופטת באילת. קיבלה תיק של תביעת דיבה של מ”מ ראש העיר באילת. היא גם פסקה לטובתו 100 אלף ש”ח כל אחד והוצאות משפט בסך 20 אלף ש”ח. אבל מסתבר שחודש וחצי לפני כן, אותו אחד מעירית אילת שכר את שירותי בעלה של השופטת קדראי – חזי קדראי, (יחזקאל) כפקח גינון ועבודות אחזקה מטעמה לתקופה של כמה חודשים, עד אחרי המשפט בעלות של 13,500 ש”ח לחודש. השופטת סירבה לפסול את עצמה כשהתגלה הסיפור, ועיתון ערב ערב באילת עשה לה את הפדיחות של החיים. בגלל זה גם לא קידמו אותה למחוזי, והיא מתוסכלת עד היום.
