השופט עוז ניר נאוי (נתניה): זיכוי מעבירת שוחד של סיגריות ובושם לרו”ח ועובדת דואר כי המשטרה מחפשת להרשיע ת”פ 34106-10-13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נגד זאב ברנד ואתי אמיר
רואה חשבון ופקידת דואר מנתניה זוכו לחלוטין מהאשמות של מתן ולקיחת שוחד. בית המשפט מתח ביקורת על חקירת המשטרה: “היא לא חיפשה את האמת”, המשטרה חיפשה הרשעה.
השופט עוז ניר נאוי מתח ביקורת חריפה נגד המשטרה וקבע: החוקרים חיפשו הרשעה, לא את האמת.
המדינה, שיוצגה על ידי עו”ד טל תבור מפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), טענה שרואה החשבון נתן לפקידה “טובות הנאה” כגון סיגריות, בושם, תווי קנייה ומעטפה עם 2,000 שקל, בתמורה לשיתוף פעולה שאפשר לו לבצע את עבירות הגניבה והמס. על פי האישום, בין רואה החשבון לפקידת הדואר התפתחו יחסי “תן וקח”, כאשר הנאשמת ביצעה עבורו תשלומים אף שידעה כי מדובר בפעולה אסורה.
עוד נטען שעובדת הדואר הודתה במעשיה בחקירת המשטרה, וביקשה לדחות את הגרסה הסותרת שהציגה בבית המשפט.
רואה החשבון, שיוצג על ידי עו”ד יהושע רזניק, טען מנגד שלא נתן את המתנות “בעד פעולות הנאשמת”, כלשון סעיף עבירת השוחד. הוא הוסיף שהכיר אותה שנים רבות, ואת הכסף המזומן נתן מתוך רצון טוב לעזור לה לממן נסיעה של בנה למשלחת לפולין.
עובדת הדואר, שיוצגה על ידי עו”ד נעמי שטיינפלד, הסתייגה מחקירתה במשטרה וטענה שהייתה בלחץ ובמצב נפשי קשה, ורצתה לרצות את החוקרת ש”הכניסה” את התשובות לפיה. לטענתה לא הוכח שלקחה שוחד – לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה נפשית. היא לא חשבה שהיא עושה דבר פסול ולא עשתה דבר בעד טובת הנאה. לשיטתה, עבירת השוחד אינה “עבירת סל” לכל מיני הפרות של כללי מנהל תקין בידי עובדי ציבור.
לדבריה ההליך נגדה נוהל בדרך פוגענית ומבזה. היא הצביעה על מחדלים ופגמים רבים בהתנהלות המדינה – החל מהחקירה ועד ההליך המשפטי, שבמסגרתו נגרם לה עיוות דין חמור שנמשך יותר מחמש שנים, ובעקבותיו נזרקה מעבודתה לאחר יותר מ-30 שנה ונותרה חסרת כל בהיותה אלמנה ומפרנסת יחידה.
ואכן, בהכרעת הדין שנפרשה על פני יותר מ-50 עמודים מתח השופט עוז ניר נאוי ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה כלפי הנאשמת. הוא הצביע על הבדלים בין הודאתה כפי שתועדה בכתב על ידי המשטרה לבין הדברים שנאמרו בעל פה ותועדו בווידאו, וקיבל את הטענה שהמדינה ייחסה לעובדת הדואר דברים שלא אמרה ונתלתה באמירות שהוצאו מהקשרן.
בתוך כך הוא ציין כי ראה במו עיניו כיצד דברים מהותיים שאמרה הנאשמת לא נרשמו בכתב. הוא קבע שמדובר באישה תמימה שלא הייתה מסכנת את עבודתה תמורת סכומים זניחים.
באשר לנאשם נקבע שהדברים שהביא לנאשמת לא נחשבו בעיניו “שוחד”, ובחלק מהמקרים הנאשמת החזירה לו כסף. משכך נקבע שלא התקיימו יסודות עבירת השוחד ביחס לשני הנאשמים. השופט ניר נאוי סיכם בהבעת צער רב על התנהלות המשטרה, שלשיטתו חטאה לתפקידה, כשבמקום לחתור לחשיפת האמת חיפשה ראיות להרשעת החשודים. בסיכומו של דבר, שני הנאשמים זוכו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4831426,00.html
