מחאת חסויים נגד רעות שרותי אפוטרופוסות (לשעבר עמותת ש.פ.ר) והקרן לטיפול בחסויים על מכירת נדל”ן עיכוב תשלום קצבה לחוסים, צבירת חובות בנדל”ן החוסים שהביאו למכירת הנכס ושליחת חוסים לאכול בבתי תמחוי. המנכ”ל: “אני בא ממקום של חמלה והגינות”

ביום חמישי התקיימה מחאת משפחות חסויים, בלובי בניין משרדי עמותת רעות שירותי אפוטרופוסות, לשעבר ש.פ.ר. שירותי אפוטרופוסות, ברחובות. על דלת עמותת רעות, עדיין מתנוסס שלט: “ש.פ.ר עמותה למען שרותי אפוטרופוסות ע.ר“. המנכ”ל החדש יהודה גוהר, דוחה את הטענות נגד העמותה וטוען, כי משפחות החסויים, הם אלו שעושקים אותם. ראו כתבה בעניין העמותה: תחקיר: עמותת ש.פ.ר והקרן לטיפול בחסויים שודדים את כספי החסויים גוזלים את רכושם ומזניחים אותם

טענות בני משפחת החסויים, ראוי לטפל בהם בדחיפות.

בתמונה: יהודה גוהר, מנכ”ל עמותת רעות אפוטרופוסות, בלובי הבניין, משוחח עם המוחים

דיור לא מוגן. עדויות קשות על המציאות של משפחות החוסים

גדעון אח של חסוי מספר, שעמותת רעות (שפר) מתעללת באחיו 3 שנים. מידי שבוע, מגיע האח למשוך מחשבון הבנק קצבה שבועית בסך 400 ש”ח, המופקדת לחשבונו, האח ממתין בין שעה עד 4 שעות, כשביום שלישי האחרון המתין 4 שעות ו- 10 דקות לקבלת הקצבה, מאחר והמנכ”ל “יהודה גוהר, לא שלח אישור. כל יום שלישי, הוא צריך להמתין בין שעה עד 4 שעות”. עוד מספר ג’, שעמותת רעות, הייתה צריכה להסיע את אחיו, חולה הדיאליזה מנווה יעקב לבית חולים הדסה עין כרם, הלוך וחזור. כיום הם עושים זאת, לאחר שנודע לו שזה תפקידם ויש להם תקציב לכך.

לשאלה, מדוע גדעון אינו מנהל את כספיו של אחיו ומתמנה כאפוטרופוס עליו, השיב: “כך החליטה העובדת הסוציאלית ממחלקת הרווחה”. המשפחה התנגדה ופנתה לבית המשפט, אולם השופט שלמה אלבז אישר את המינוי.

ר’ החסוי, מתנהל ומתנייד באופן עצמאי. הוא הולך לבד לבנק ומנהל את ענייניו האישיים בעצמו. יש לו בעיה רפואית של אי ספיקת כליות בלבד. אין לו בעיה נפשית. ג’ עבד כמאבטח קרוב ל- 6 שנים, עד שנפצע בתאונת עבודה, התחיל להקיא דם במשמרת, התמוטט והובא לבית החולים, שם איבחנו שהוא סובל מאי ספיקת כליות. 3 שנים, עבר ר’ דיאליזה בכל מיני מכונים רפואיים שונים. ר’ הפסיק לעבוד והתקיים מקצבת 100% של המוסד לביטוח לאומי. ר’ הסתובב במרכז העיר עם מכנסיים קצרות בחורף, ציפורניו לא גזוזות כשהוא לא מגולח. עד אז ר’ נהג ברכב והתנהל באופן עצמאי. העובדת הסוציאלית של אגף הרווחה ראתה אותו במרכז העיר, התחילה לברר מיהו, ואז החליטה למנות לו את עמותת רעות (ש.פ.ר) כאפוטרופוס עליו.

אחיו מסביר, שלמרות שאחיו הלך עם מכנסיים קצרות בחורף, לא היה מקום למנות לו אפוטרופוס. הוא שאל את אחיו למה הוא לובש מכנסיים קצרות בחורף, ואחיו השיב כי חם לו. לדבריו, אחיו בחור מתקשר עם כולם, לא אלים, היה מסתובב במרכז העיר, יושב בבית קפה, אוכל ושותה וחוזר הביתה.

האח מספר שהתנגדו למינוי עמותת רעות (ש.פ.ר), אולם בית המשפט אישר את המינוי.

“אף אחד לא בא”

האח מספר שבית המשפט חייב את עמותת רעות (ש.פ.ר), לבקר את אחיו פעם בשבוע, כדי לבדוק את מצבו, אולם אף אחד לא מגיע. עד היום לא הגיע אפילו לא פעם אחת נציג לבקר את האח בביתו. בעת שהאח סיפר את הדברים, נאמר לו שלדברי המנכ”ל מגיע נציג מטעם העמותה 4 פעמים בחודש, והנוכחים ליד גדעון אמרו שמדובר בשקר, ואף נציג לא מגיע.

להלן דברי האח:

“הם חייבים לבוא לבקר את כולם, והם לא עושים את זה. חד משמעית. אף אחד לא מגיע. התקשרו אליו לפני שנתיים בערך ואמרו לו ‘שמע, אנחנו לא נבוא אליך, מה שבית המשפט פסק. אנחנו נפתח לך חשבון אצלנו בבנק מזרחי, ואתה תבוא לשם ותיקח את הכסף שלך’. פעם בשבוע 400 שקלים. הוא לא יכול לחיות מזה. אני אישית, כל שבוע מוסיף לו. פעם אני, פעם אחותי, פעם גיסי. כל פעם מישהו אחר מוסיף לו בין 100 ל- 200-300 ש”ח.

היתה קיצבה מלאה של 4,800 ש”ח. עמותת שפר מסיעה אותו לדיאליזה, אחרי שאני הבנתי שעמותת שפר אמורה להסיע אותו. אני הייתי מסיע אותו שנתיים חינם, על חשבוני. פתאום מתברר שעמותת שפר מקבלת כסף. אז אני אמרתי להם שאני לא מוכן להסיע אותו כבר. אז הם לקחו את הטענה הזו שאני כאילו סירבתי להסיע אותו. אמרתי ‘לא סירבתי’. השופט בתיק היה שלמה אלבז מביהמ”ש לענייני משפחה ירושלים. כל מי שניסה לדבר בדיון, השופט הוציא אותו החוצה. הוציאו את אחותי ליאורה, את אחיין שלי דוד. 

“כיסחו אותו עד הסוף”

“גם היום אף נציג לא מבקר אותו. אחי מתנהל לבד. הוא לא צריך אותם. הוא בריא בשכלו, מתקשר, גם כן הולך לבד, לומד מחשבים הוא נוסע כל יום באוטובוס, בגלל שעיקלו לו את הרישיון. עמותת שפר עיקלה לו את הרישיון. עמותת ש.פ.ר הטילה סנקציות, את כל מה שאפשר. כיסחו אותו עד הסוף. יש לו מזל שיש לו משפחה שאוהבת אותו, אחרת הוא היה מת ברחובות”.

— בשיחה שניהלנו עם יהודה גוהר, מסר, כי נציג (קשרית) מטעם העמותה (חב’ מטב או דנאל) מבקר את החוסים הנמצאים בתוך הקהילה 4 פעמים בחודש, חצי שעה כל מפגש, ואם החוסה במוסד הוא זוכה לביקור פעמיים בחודש של חצי שעה כל פעם.

ארנונה ברזילי: “עמותת רעות השכירה את הדירה של אימא לאריתראים שלא שילמו את חשבונות העיריה והארנונה ונצבר חוב במשך שנים שגרם למכירת הדירה”

לארנונה טענות קשות נגד עמותת רעות. היא טוענת שהם לא עושים את עבודתם בכלל. העמותה קיבלה מינוי אפוטרופוסות על הגוף ועל הרכוש של האימא, שיש לה רכוש רב, דירות, חנות, ועוד. העמותה לא טרחה לדאוג שהארנונה על אחת הדירות תשולם. הייתה עובדת בעמותה בשם פזית, שאמרה “זה לא עניין שלנו”. הדירה הושכרה לאריתראים, למרות שהבת ביקשה מהעמותה שתעביר את החשבונות על שמם של השוכרים. דבר זה לא נעשה, עובדה שגרמה להצטברות חובות של עשרות אלפי ש”ח שאילצו למכור את הדירה.

פיצול והעברת רכוש האימא לקרן לטיפול בחסויים בנוסף לעמותת רעות

לאמא ישנם כספים של חב’ הביטוח “דיקלה” הנכנס לחשבון הבנק כל חודש לפחות 12,000 ש”ח, מדיקלה, ביטוח לאומי, והדירות המושכרות. עכשיו האמא נמצאת בקרן לטיפול בחסויים, כבר שנתיים. ארנונה קיוותה שזה קצת יותר טוב, אבל זה לא. אם הקרן לטיפול בחסויים, הייתה מטפלת יותר טוב, היה לאמא יותר כסף. יש לאמא חנות ריקה שלא מושכרת 3.5 שנים, וגם דירה שאינה מושכרת.

לדברי ארנונה: “היום נמכרה דירה אחת, כי היו חובות לדירה של חצי מיליון ש”ח, שנגרמו כתוצאה מהטיפול הכושל של עמותת ש.פ.ר והקרן לטיפול בחסויים. החובות נצברו מאי תשלום ארנונה ואי תשלום שכר דירו לבית האבות. בבית האבות אמרו לי, שעשו הערת אזהרה לבית, וכשאמא תלך לעולמה, הם יסתדרו עם היורשים”. העלות החודשית של בית האבות 13,000 ש”ח. לדברי ארנונה, לא הגיעה שום נציגה מעמותת רעות לבקר את אימה.

לאמא יש בניין דירות. דייר אחד בשם אורי שוכר דירה בסך 2500 ש”ח, דייר נוסף בשם טל שוכר דירה בסך 2700 ש”ח, ויש כאלה ששוכרים ב- 3000 ש”ח. ארנונה עצמה משלמת 2,850 ש”ח על דירתה. יש דירה נוספת בבניין בקומה למטה. את החוזים עושים הקרן לטיפול בחסויים.

ארנונה אומרת: “היום קיבלתי הודעה מעו”ד שהצליחו למכור דירה ב- 950 אלף ש”ח, כשהחובות הם 500 אלף ש”ח. מה עם ה- 450,000 ש”ח? אמא שלי בת 88 חולת אלצהיימר קשה מאוד.”

כל הדירות הם על שם האמא, כולל החשבונות. בעמותה לא דאגו להסב את החשבונות על שם השוכרים. לדברי ארנונה, מוטי מהקרן לטיפול בחסויים אמר לה: “זה לא מעניין אותי, אני לא מקבל כסף”.

ארנונה ברזילי. מכרו דירה ב- 950 אלף ש”ח, כשהחובות 500 אלף ש”ח. מה עשו ב- 450,000 ש”ח?

משרד הרווחה זה לרווחת עובדי המדינה

“מה שאני לא ידעתי, שהכל במשרד הרווחה מופרט ושיש להם אינטרס. לא ידעתי שמשרד הרווחה זה לרווחת עובדי מדינת ישראל. 36 שנים גרתי בחו”ל, הגעתי ארצה 10 ימים לפני שהייתה לי הפגישה במשרד הרווחה, ולא רציתי להיות ‘לא בסדר'”.

ארנונה מספרת שהורחקה מאימה שלה, כי ראתה את העובדת הזרה מתעללת בה והיא העירה לה. “היא הלבישה את אמא שלי עם כובע מכוער, חולצה הפוכה. אמא שלי בבית אבות “לב אבות הסיעודי”, שזה מקום שנועד לשים את אמא שלי שתחיה, תאכל ותתקלח. הם פשוט רוצים את ה- 13,000 ש”ח. ראיתי שאמא שלי מתגרדת, הגעתי לבקר אותה, וצילמתי שהחולצות שהלבישו את אמא, קושרים לה את הידיים כדי שלא תגרד. הגיעה המנהלת ושאלה “למה את מצלמת? יש לנו חוזה איתכם שאסור לכם לצלם. אמרתי אף אחד לא עשה איתי חוזה. יתכן שעשו עם העמותה. מכיוון שהעמותה כבר מקודם אמרה עלי שאני אלימה, אני הייתי כבולה, הוציאו אותי מהעיר רחובות, כי אני כל כך “מסוכנת”… השופטת זו רבקה מקייס. הרשו לי לראות את אמא שלי פעמיים בשבוע, לבד. אז אני לא הייתי מסוכנת”.

טטיאנה קדושקין, ראש התנועה נכים שקופים: החוסה מקבלת 10,000 ש”ח בחודש מהמל”ל עמותת רעות שולחת את החוסה לקבל מזון מבתי תמחוי

טטיאנה מסייעת למשפחה עם 3 בנות המתגוררת בפתח-תקווה, בת אחת, לובה, חולה בסכיזופרניה קטטונית, ובת שנייה חולה במחלת נפש. שתי הבנות כמעט ולא יוצאות מהבית. אביהן, לא עובד, כי בנותיו תלויות בעזרה שלו.

לבת לובה, החולה בסכיזופרניה קטטונית, זכאות לשירותים מיוחדים והיא מקבלת קצבה מהמוסד לביטוח לאומי מעל 10,000 ש”ח בחודש, אחותה מקבלת קצבה בסך 2,500 ש”ח בחודש. הבת השלישית לא עובדת.

המשפחה פנתה למשרד הרווחה בפתח-תקווה לקבל עזרה, והרווחה סידרה להם אפוטרופוס של עמותת רעות (ש.פ.ר). עמותת רעות לא משלמת בזמן עבור שכירות הדירה לבעל הדירה, לא מבצעת כלום: “העמותה אומרת שכל הכסף נשאר אצלה והיא חוסכת את כספי הקצבאות של לובה”.

טטיאנה מספרת שהתקשרה לעמותת רעות, ושוחחה עם עובדת בשם סיגל, ושאלה אותה: “למה אתם לא נותנים ללובה את הכסף?”, העובדת ענתה “לא. אנחנו עושים להם חיסכון”. לשאלה, מי משלם את ההוצאות, טטיאנה מוסרת שהעמותה משלמת חלק מההוצאות.

לדברי טטיאנה, למשפחה אין מכונת כביסה. היא פנתה לעמותת רעות, דיברה עם סיגל, שאמרה לה, שהעמותה מספקת תקציב חודשי של 3,000 ש”ח, ולכן היא לא תרכוש בשבילם מכונת כביסה. עמותת רעות, הזמינה חברת סיעוד נוספת, שיעבדו במקומה, והנציגים של חברת הסיעוד הנוספת, לא מגיעים בשעות הנדרשות, כמו שעת אכילת החולה, ומגיעים בשעות לא מתאימות, כרגע הם בכלל לא מגיעים, “לאן הולך הכסף? אלוהים יודע”. עמותת הסיעוד אומרת שהם לא יכולים לשלוח מטפלת פעמיים ביום. את הכסף חברת הסיעוד ממשיכה לקבל.

“מכונת כביסה, דבר בסיסי, לא רוכשים למשפחה, לא משלמים חשבונות. שאלתי את סיגל מעמותת רעות ‘בשביל מה תוכנית חיסכון?’, והיא ענתה ‘את יודעת…’. פניתי ליהודה, המנכ”ל, הוא אמר שככה זה צריך להיות וככה יישאר: ‘בלי מכונת כביסה ובלי כסף'”. עמותת רעות לא מסיעה את החוסה לרופא, ומי שמבצע את ההסעות זה מכר של המשפחה. טטיאנה מסכמת “העמותה עושה רק את הנזק”.

אוכל מעמותות

המשפחה מקבלת אוכל באמצעות עמותות שונות ברשות המקומית פתח-תקווה, למרות שיש לאישה קצבת סיעוד מהמל”ל בסך 10,000 ש”ח בחודש. מה שנעשה בעמותת רעות למשפחה זו, זה פשע.

משפחה זו זוכה לביקורי נציגי רעות אפוטרופוסות בביתה.

“אחרי שניתנה החלטה בביהמ”ש ברחובות הקובעת כי אמא שלי לא זקוקה למטפלת 24 שעות, פקידת הסעד ענת יוליס מלשכת רווחה רחובות, העבירה את התיק מביהמ”ש ברחובות לביהמ”ש בפתח-תקווה ושם השופטת רבקה מקייס, הפכה את ההחלטה ופסקה בדיוק ההיפך, שאמא שלי זקוקה למטפלת 24 שעות וכאן נסתם הגולל”

גליה קהא עמותת ש.פ.ר אפוטרופוסית הפכה את חייה של אמה לגיהנום עלי אדמות

גליה (בתמונה), נכה רתוקה לכסא גלגלים מתגוררת בבית אימה חולת אלצהיימר בדרגה קלה משנת 2011 וסועדת אותה.

לדבריה, עמותת רעות מונתה כאפוטרופוס על הגוף והרכוש של אימה, על ידי פקידת הסעד ענת יוליס, מהמחלקה לקשיש בלשכת רווחה רחובות, למרות שאביה היה כשיר לגמרי ויכול היה לשמש אפוטרופוס שלה.

התנהל דיון בבית המשפט לענייני משפחה. מומחה ביהמ”ש, פסיכוגריאטר קבע שהאם אינה זקוקה לאפוטרופוס ואילו פקידת הסעד יוליס התעקשה, כי האם זקוקה לטיפול צמוד של 24 שעות ביממה. באותה עת, האם הסתייעה במטפלת מספר שעות מידי יום. ההורים התנגדו למטפלת שתגור בביתם.

השופט זכריה ימיני, שכיהן בזמנו בביהמ”ש רחובות, קבע כי האימא לא צריכה מטפלת 24 שעות. אחרי שנקבעה עובדה זו, העובדת הסוציאלית העבירה את התיק מביהמ”ש ברחובות לביהמ”ש פתח-תקווה, התיק נותב לשופטת רבקה מקייס, וברגע שהתיק עבר לידיה, נסתם הגולל. גמרנו. היא פסקה שאמא שלי צריכה מטפלת 24 שעות, בדיוק כמו שפקידת הסעד רצתה.

להוציא את האם מהבית לצורך מכירתו ולאשפז את האמא, כי אין כסף למטפלת

מרגע מינוי עמותת רעות, הם פועלים כדי להוציא את אימי מהבית, לאשפז אותה בבית חולים. הם הגישו “בקשה בהולה למתן הוראות להוציא את החסויה מהבית בכוח משטרה”, בטענה כי אין כספים לשלם למטפלת. גליה אומרת בזעזוע: “איך הם בכלל חושבים בצורה כל כך אכזרית לעשות את זה לאמא שלי, בכוח משטרה?”.

עמותת רעות, לקחה את הפיקוד על נכסיה של האימא, ולא משכירה דירה שעומדת ריקה, כבר חצי שנה. לדברי גליה, היא שאלה את יהודה גוהר, למה הוא לא משכיר את הדירה, והוא השיב שהמצב סבוך.

גליה מאשימה את עמותת רעות, בהפקרה, ביזה והזנחה. היא טוענת שאמא שלה הוכתה על ידי מטפלת, היא דיווחה ולא עשו עם זה דבר. לדבריה, עמותת רעות “מפנטזת” על מכירת הבית של אמא שלה, ורוצים למכור את הדירה, לצורך תשלום חובות ארנונה שלא שולמו על ידם מרגע מינויים בשנת 2011, למרות שהם אלו שאחראים על תשלום החובות של הדירה במלואם.

תגובת יהודה גוהר הייתה לגולל על הבת גליה את מחדליה של עמותת רעות, ולדרוש את פינוייה מבית אימה, בטענה שהיא מתלוננת נגד העמותה, ואינה משלמת שכירות, למרות שהיא מתגוררת בבית אימה, כברת-רשות מיום היוולדה.

עדותו של יעקב, חסוי של הקרן לטיפול בחסויים, נאלץ לקבץ נדבות כדי להתקיים

יעקב, נסע באוטובוס באופן עצמאי מאשדוד לרחובות, כי שמע מגליה, על מחאה בבניין עמותת רעות, והגיע כדי למחות ולשטוח טענותיו נגד הקרן לטיפול בחסויים.

יעקב, נמצא תחת אפוטרופוסות של הקרן לטיפול בחסויים באר-שבע מזה 7.5 שנים. הוא מספר שהוא אדם עצמאי, לפני מספר שנים חלה ומאז הוא לא עובד, וגם אסור לו לעבוד בעבודה פיסית. לפני שהקרן מונתה כאפוטרופוסית שלו, הוא קיבל קיצבה מהביטוח לאומי בסך 4,115 ש”ח לחודש. כיום הוא מקבל מהקרן לחסויים דמי מחיה חודשיים בסך 1,400 ש”ח. כל יום ראשון יעקב מתייצב בבנק ומושך 350 ש”ח, שאמורים להספיק לו למזון ומחיה למשך שבוע ימים. יעקב גר בדירת עמיגור, הוצאות הדירה משולמות על ידי הקרן.

הוא מבקש להתפטר מהאפוטרופוס. הוא טוען שהוא בן אדם עצמאי “בשביל מה אני צריך אפוטרופוס אם אני בן אדם עצמאי?!”, תמה יעקב. הקרן לחסויים לא דואגת לי. פעם בשנה מגיעה מישהי מהקרן, לבקר אותי מספר דקות. ביקשתי שינקו לי את הבית, אבל אף אחד לא מנקה אז יעקב מנקה לבד. פעם בשנה מגיע מנקה, שזורק את כל הדברים שהוא אוסף.

יעקב, קונה קופסאות מזון מוכנות ומחמם אותם. הוא אוכל בעיקר אוכל חלבי.

לשאלה, אם יורידו לו את האפוטרופוס מה הוא יעשה? הוא משיב שהוא ישתמש בכל הקצבה שלו לצרכיו בסך 4,115 ש”ח.

דיקלה ששון מהאפוטרופוס בקרן לחסויים מבטיחה ליעקב, שהיא תשלח לו מטפלת לפעמיים בשבוע. הוא זוכר את הטלפון שלה בעל פה, אולם ההבטחה לא מתקיימת.

מקבץ נדבות כי אין לו איך להתקיים

“בגלל שחסר לי כסף מאוד, אני כל הזמן מבקש כסף מאנשים צדיקים. תזכו במצוות אני אומר. כל היום”.

יעקב מגיע עם בגדים נקיים מסודרים, חולצה מכופתרת. פעמיים בשבוע מגיעה מדריכה מ”דיור מוגן”, והיא עושה כביסה. רק כביסה.

לאחר שיעקב שוטח בפנינו את טענותיו נגד הקרן, הוא נפרד מאיתנו. נוסע באוטובוס לבדו.

אפרים אברהם: “הקרן לטיפול בחסויים ועמותת רעות גוזלים ממני את הכספים”

אפרים מקבל “טיפול” כפול. עמותת רעות והקרן לטיפול בחסויים, חוגגים על הקצבה החודשית שלו. לשאלה מדוע 2 עמותות מטפלות בו השיב, כי בהתחלה היה בעמותת רעות (שפר), ואז החסכונות שלו נשארו אצלהם, ואת הקצבה החודשית שהוא מקבל מהביטוח הלאומי, העבירו לקרן הטיפול בחסויים. הכספים שהצטברו בעמותת רעות, נותרו אצלהם. מדובר בכ- 15 אלף ש”ח בעמותת רעות, ובכ- 60 אלף ש”ח, הנמצאים כרגע בקרן לטיפול בחסויים.

לאפרים קצבת מל”ל חודשית בסך 2,494 ש”ח, ומתוכה, הוא מקבל 1,200 ש”ח בחודש. פעם בשבוע הוא מקבל דמי מחיה זעומים בסך 300 ש”ח. לשאלה, איך הוא חי עם סכום זעום כל כך, הוא משיב, שהוא עובד עם משכורת, ויש לו גם תלוש שכר. אפי, נשאל למה הוא צריך את הקרן לטיפול בחסויים? והשיב כי הרווחה טענה שיש לו פיגור. אפרים התחתן והתגרש. הרווחה החליטה שההורים שלו לא יכולים להיות אפוטרופוסים שלו, כשהם מעלילים נגדם שהם אלימים.

ההורים של אפרים, מעולם לא הרימו יד על ילדיהם. אפרים מתגורר עם הוריו, כל הוצאותיו על חשבון הוריו, ואת הכסף לוקחת הקרן לחסויים.

נחמה דר: אתה עובד, ומנהל שיחה, ומתפקד מלא, למה אתה לא נלחם במינוי האפוטרופוס נגדך?

אפרים: אשתי לשעבר עשתה לי חובות, שהגיעו להוצל”פ בסך 80,000 ש”ח. החובות נרשמו על שמי, כי האישה השתמשה בתעודת הזהות שלי, ולכן חושבים שזה אני.

תגובת יהודה גוהר, מנכ”ל רעות אפוטרופוסות, לשעבר ש.פ.ר העמותה לשירותי אפוטרופוסות:

אני מנכ”ל העמותה שנתיים וחצי. יש מספר טענות, אבל לפני כן, אפרט כי ישנם 1,600 נותני שירות בסניפים ברחבי הארץ: נהריה, נתניה, רחובות, ירושלים, באר-שב. בכל סנח, עובדת סוציאלית אחת, מזכירה וצוות של קשריות מחברות מטב או דנאל, והם הפיקוח של העמותה. הקשריות, מבקרות את החסויים לפי הקריטריונים: 4 פעמים בחודש לחסויים שנמצאים בקהילה, ופעמיים בחודש לחסויים הנמצאים במוסדות. כל ביקור כחצי שעה. המדינה הפריטה את השירות.

התלונה: אחות טוענת, כי עמותת רעות הרגה את אחיה המפגר, בן 40, שהושם במשפחת אומנה עם ילדים קטנים, שאינה מתאימה לו. אחיה נחנק מעצם שנתקעה בגרונו ונפטר. האחות טוענת כי נהגו בו באופן לא ראוי, ושואלת כיצד אפשר לשים בן 40 + עם ילדים קטנים באותה אומנה?

תגובה: לא מכיר את המקרה. מי שהחליט, זה משרד הבריאות. חובתנו לנסות ולהתרשם האם האיש עובר התעללות, לדוגמא: ניהלתי מאבקים להוציא חסויה שהייתה בנהריה, ונפגעה מינית על ידי בן משפחה.

אותם חסויים שמנהלת העמותה, הם אלו שבני המשפחה נמצאו לא ראויים לנהל אותם. מדובר ב- 50,000 חסויים, 8,000 מהם תאגידי אפוטרופוסות. 10% מתוך החוסים הם עריריים. אין בושה בעולם הזה. התפיסה שלי, שאדם צריך להיות מנוהל על ידי בן המשפחה שלו, ואין מקום לתאגיד. רוב החסויים נבזזו על ידי בני המשפחות שלהם. כועסים שלקחו מהם את האפוטרופוסות, שנלקח להם כספים, נדל”ן, הכנסות ממל”ל. בעובדות הם צודקים לחלוטין. אנחנו משתלטים על הכסף. אני שם הערת אזהרה בחשבון הבנק על הכספים, כולל במשרד הרישוי על הרכב. אם בן משפחה ילך לבנק, הוא לא יקבל פרטים על המתנהל.

אני בונה תקציב לכל חסוי, בהתאם לרמת ההכנסות שלו. 30% מהחסויים מתגוררים בבתים שלהם. דמי המחייה הממוצעים הם 1,800 ש”ח לחודש. 70% מהחסויים מתגוררים במוסדות, ודמי המחייה הממוצעים הם 470 ש”ח לחודש. 80% מההכנסות נלקחות על ידי המדינה לממן את השהות בהוסטל ובמוסד. העמותה מקבלת 20% מהקצבה.

עלות שהות דייר בהוסטל היא 10,000 ש”ח בממוצע לחודש, אנחנו משכירים את הדירות, והכסף מפוקח על ידי רו”ח. העמותה מקבלת שכר טרחה 169 ש”ח לחודש. המדינה, עד ינואר 2016 לא שילמה כספים אחת לרבעון. דיירים המתגוררים בביתם, מקבלים השתתפות של חברת עמידר בסך 770 ש”ח.

מרבית העובדים בעמותה משתכרים משכורת של כ- 5,000 ש”ח בחודש על משרה מלאה, עו”ס מרוויחה טיפה יותר. סך הכל 3 מיליון ש”ח הולכים למשכורות, והיתר הם הוצאות שוטפות. הכספים של החוסים נושאים תשואה. חסוי שנפטר פונים ליורשים, אם יש צו ירושה, מסירים הערות אזהרה לדירה.

— למה מתקוממים על השירות?

אנשים לא עושים הצגות. הם כועסים באמת. הם חושבים שאני “גנב”. אם יש הוכחה שאני “גנב”, אז נכנסים לחשבון החסוי ולמאזן. יש יותר אנשים שכועסים עלי, מאלה שהיו למטה. החלום שלהם זה לסגור את העמותה.

לדוגמא: יש חסויה (לובה) שגרה עם אחותה והגיס שלה. הגבר מטפל ומקלח את החסויה באופן שלטעמי חריג ואסור. אנחנו מסרבים שזה יקרה, והמקרה דווח לאפוטרופוס. אחותה רוצה שאני אשלם כסף לגיס. לחסויה הכנסות קודמות גבוהות. קיבלנו אותה, ריקה מכסף. המאבק שלה הוא שאני אשלם את כל הוצאות הכביסה שלה. זו הדרישה שלה. זה לא יקרה, אלא אם כן תבוא הוראה מבית המשפט. אלה, נהנים מהכסף שלה.

דוגמא שניה:

ישנו קרב של אמא חולה באלצהיימר עם בנותיה לגבי נכס ברחובות. האבא נפטר והשאיר 2 צוואות. אחת הבנות מתגוררת בבית האמא ללא תשלום שכר דירה. הסיפור סבוך. בית המשפט מעורב.

אני בא ממקום של חמלה והגינות. לעולם לא אקח משהו מחסוי.