השופטת טלי חיימוביץ מחוזי ת”א מזהירה מפני הפרקליטה עו”ד אפרת שדה: ניסתה למנוע בכל דרך מנאשם להציג ראיות מזכות, הילכה אימים על עדי הגנה ושיקרה ת”פ 39392-09-15 מדינת ישראל נ’ טספהמריים זרו בהרי
פרקליטה מהגיהנום במחוז תל-אביב עו”ד אפרת שדה, הגישה כתב אישום חמור נגד טספהמריים זרו בהרי, שעלול היה לשלוח אותו לשנים רבות בכלא, על מעשה שלא ביצע, לאחר שהואשם שנגח פעמיים בראשו של עלי מוסא, הביא מוט ברזל וחבט באמצעותו בראשו של מוסא ואח”כ נמלט מהמקום עם אחרים.
השופטת טלי חיימוביץ זיכתה את הנאשם, וקבעה, כי הפרקליטות והמשטרה התרשלו באופן חמור.
בהרי (הנאשם), כפר במיוחס לו בכתב האישום וגם טען לניתוק קשר סיבתי בין המעשה האלים, לבין פציעתו הקשה של מוסא, אשר שוחרר מבית חולים איכילוב ביום האירוע, ואושפז מחדש בחלוף 6 ימים.
הפרקליטה אפרת שדה, התעקשה לנהל דיון הוכחות ולהרשיע, למרות מחדלים ורשלנות רבתית של המשטרה.
ביום 22/8/15 התקבל דיווח במשטרה על קטטה בבר בנוה שאנן בת”א. למקום האירוע הגיעו 2 שוטרים ויסאם מרעי, וסתיו יפרח, שם פגשו את בעל הבר, שסיפר ששטף את כתם הדם של המתלונן מוסא. השוטרים בדקו אם יש מצלמות אבטחה בבר. השוטרת סתיו יפרח טענה שלא היו מצלמות, ואילו השוטר ויסאם מרעי אמר שהם צפו במצלמות אך לא ראו דבר, ולכן החליטה סתיו יפרח לא לתפוס אותן. מעבר לכך לא נעשו פעולות נוספות ולא נפתח תיק חקירה.
המתלונן מוסא, הובהל לבית חולים שם נתפר לו הפצע במצח והוא שוחרר לביתו. בחלוף 6 ימים הורע מצבו והוא אושפז בבית חולים תל השומר שם שהה מספר חודשים, בחלקם היה מורדם ומונשם. בעקבות הידרדרות במצבו של מוסא, אח שלו פנה למשטרה, שם נאמר לו לאתר את התוקף ולהביא אותו למשטרה, ולכן האח החל בחיפושים אחרי התוקף. המתלונן מוסא, תיאר את התוקף שלו כאדם בהיר, ואילו הנאשם אפריקאי נוצרי שחור.
אחרי 3 שבועות מיום התקיפה, אותר בהרי (הנאשם), ביום 14/9/15 יושב בבית קפה על ידי מי מטעמו של סרג’. המשטרה הוזמנה למקום ובהרי, נעצר ואמר בחקירתו כי לא תקף את המתלונן אלא אחר בשם הבטב היילה, ומסר לחוקר את מספר הטלפון של הבטב.
בתאריך 19/9/15 על סמך מספר הטלפון שמסר בהרי, הוציא החוקר פלט אודות הבטב בצירוף תמונתו. בתאריך 20/9/15 השוטר אסף בן ניסים התקשר להבטב, וביקש ממנו להגיע לחקירה. הבטב לא הגיע ולא ענה לטלפון, ולכן הוכרז כדרוש לחקירה בתאריך 22.9.15. בנוסף, הוגשה בקשה לקבלת צו נתוני תקשורת עבור מספר הטלפון של הבטב, ביום 21/9/15 וגם נתקבל בו ביום הצו, אולם המשטרה הפיקה את הפלט חודש אחרי, ב- 21/10/15. ביום 20/10/15 אותר הבטב, על ידי עמנואל טספהאם, בן דודו של הנאשם בבית קפה. עמנואל התקשר למשטרה והבטב נלקח לתחנת המשטרה, אך שוחרר מבלי שנערך בירור מדוע נעצר.
בתאריך 19/1/16 נעצר הבטב, על ידי משטרת ההגירה והיה נתון במעצר מאז. בתאריך 25/2/16 הסתבר ליחידה החוקרת במקרה, כי הבטב, עצור במתקן סהרונים, ואז נחקר והובא לעדות בבית המשפט.
הבטב טען שהיה בבר אולם אמר שלא תקף. השופטת חיימוביץ מציינת, שהבטב נפטר מהטלפון שלו, מיד כשהמשטרה פנתה אליו וביקשה ממנו להתייצב לחקירה. הבטב שיקר בנוגע לנסיבות לכידתו על ידי המשטרה.
עד ההגנה עמנואל, בן דודו של הנאשם בהרי, הוא זה שחיפש את הבטב ומצא אותו באחד הברים בדרום תל-אביב והסגיר אותו למשטרה. הבטב שיקר והמציא סיפור שהשוטרים הגיעו למקום עקב קטטה במהלכה הותקף על ידי בחורה, והוא זה שהזמין את המשטרה. בנוסף, הבטב הסתבך בעברו הקרוב באירוע אלים אחר, בו תקף אפריקאי אחר, באיזור נווה שאנן, וגם שם נגרמו חבלות קשות לקורבן והוא נזקק לטיפול בבית החולים. גרסתו של הבטב לאירוע מזכירה את נסיבות האירוע בתיק זה.
בנוסף, עדי הראיה העידו כי התוקף ברח, ואילו הנאשם בהרי, העיד שנשאר במקום, חצי שעה, אחרי שהמשטרה נכחה באירוע.
התובעת עו”ד אפרת שדה, טענה בסיכומיה המופרכים והשקריים, כי גרסת בהרי מתחמקת, רצופת סתירות ושקרים ועתרה לדחותה, ולהעדיף את גרסת עדי התביעה. השופטת מתארת לאורך עמוד שלם, את טענותיה המצוצות מהאצבע של הפרקליטה, כדי שתוכל לקטול אותה בהמשך ב- 3 עמודים מזעזעים.
מחדלי החקירה
השופטת חיימוביץ כותבת:
“אם אכנה את חקירת המשטרה רשלנית, אחטא לאמת. האמת היא, שהמשטרה הפרה את חובתה הבסיסית ונמנעה מחקירת אירוע אלימות קשה, עד שלב מאוחר ביותר כשכבר לא נותרה בידה ברירה.
בכך גרמה לנזק ראייתי, ולפגיעה בזכויותיהם של המתלונן והנאשם. גם כשהואילה המשטרה לפתוח בחקירת האירוע, עשתה זאת בחוסר חשק ותוך גרירת רגליים, עד כי לא ניתן להשתחרר מהרושם כי קיים קשר בין זהות המעורבים בפרשה, עובדים זרים אפריקאים, לבין טיב החקירה.
ראשית, החקירה בזירת האירוע הייתה שטחית. סיירי המשטרה, השוטרים ויסאם וסתיו, לקחו את פרטיו של המתלונן, ותו לא. לטענתם תשאלו עוברי אורח, אבל אלה לא שיתפו פעולה, ולכן לא נלקחו מהם פרטים. גם פרטיו של בעל הבר לא נלקחו, למרות שסיפר למשטרה כי שטף את כתם הדם. השוטרים גם לא שאלו אותו איפה היה כתם הדם, ולא צילמו את המקום.
למרות שהמתלונן היה בהכרה מלאה, ומסר לשוטרים פרטים רבים אודות האירוע ופרטים אישיים, הוא לא נשאל מי החברים שהיו עימו בעת האירוע. סתיו הסבירה, כי איש מהסובבים לא רצה לשתף פעולה ולא הודה כי ראה את האירוע, אלא שגרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת עד התביעה עבדו, לפיה, השיב לשוטרים בשמו של המתלונן, שהתקשה לדבר: “אני חיבקתי את עלי, אני עניתי”, כך שהיה צריך להיות ברור לשוטרים כי עבדו היה עד לאירוע והיה מקום לחקור גם אותו, או לפחות לקחת ממנו פרטים.
השוטרים גם לא לקחו את דיסק מצלמת האבטחה שבבר, למרות שלדברי ויסאם היו בבר מצלמות. לטענתו, הוחלט שלא לקחת את תוצרי המצלמות, מאחר והמצלמות לא היו מכוונות לרחוב אלא לבר עצמו. זו החלטה בלתי מתקבלת על הדעת, שהרי ברי כי ניתן היה לראות במצלמות את זהות יושבי הבר, כיצד החלה הקטטה, ועוד פרטים רבים שיכולים היו לשפוך אור על האירועים עובר לאירוע האלים, כולל שאלת נוכחותו של הבטב בבר.
מחדל משטרתי זה, שלא לחקור את הפרשה, גרם לא רק לאובדן של ראיות, כגון סרטוני מצלמות אבטחה, אלא הביא לזיהום החקירה.
השופטת ממשיכה ומתארת מחדלי חקירה קשים, כשהיא מסכמת: “חקירת המשטרה את האירוע, לאו חקירה היא ופגעה בזכויותיהם של כל המעורבים. הפגיעה האנושה בראיות, בסמוך לאירוע, ולאחר מכן, החקירה השטחית, ובפרט ההימנעות מלרדת לחקר גרסת ההגנה, לא עשתה צדק עם המעורבים בתיק“.
ביקורת קטלנית על הפרקליטה אפרת שדה (ביפן היא הייתה צריכה לעשות חריקירי)
השופטת מדגישה 3 עמודים לחוצפה של הפרקליטה, ונצטט חלק מזערי מהביקורת הקטלנית נגד הפרקליטה:
“לסיום, אבקש להתייחס במספר מילים להתנהגות הפרקליטות בפרשה, המעוררת לטעמי, אי נוחות גדולה.
לכל אורך ההליך התנגדה התובעת בתוקף לכל בקשה שהגישה ההגנה, והקפידה קלה כבחמורה בכל עניין של פרוצדורה, זניח ככל שיהיה. גם כאשר ניתן היה לגלות מעט נדיבות, או למצוא דרך ביניים של פשרה, לא הסכימה התובעת לאף מהלך שהיה בו כדי לסייע לנאשם, ולו במעט, להוכיח את חפותו. התחושה הכללית, אשר גם מצאה ביטוי בהחלטתי מיום 9.3.16, היתה כי ב”כ המאשימה מנסה לשבש את הגנת הנאשם, ולמנוע ממנו לאתר ולהציג ראיות מזכות.”
השופטת פסקה, כי היא מזכה את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום ומורה על שחרורו המיידי.
בריש גלי השופטת טלי חיימוביץ מביהמ”ש מחוזי ת”א, לא התביישה לכתוב על ב”כ המאשימה עו”ד אפרת שדה, שהיא תופרת תיקים מקצועית, אישיות כוחנית ומסוכנת לציבור. אמנם לא ממש במילים אלו, אבל אם היתה יכולה לכתוב באופן לא פורמלי, בטוח היתה כותבת שהפרקליטה אפרת שדה, רואה בעבודתה עבודת קודש לרמות, לשקר, לסלף, לתפור תיקים, ושיש לצוד כמה שיותר אזרחים ולהלביש אותם במדי שב”ס, לרסק אותם עם מעצר עד תום ההליכים בשל מסוכנות וכמובן שלא צריך ראיות, לא צריך לבדוק שום דבר.
פסק דין חשוב זה מוכיח, כי הזבל של הזבל בעולם המשפט הם פרקליטי המדינה. טיפוסים איומים כל אחת ואחד, כולם צמאים לדם ורק רואים עצמם חלק בשרשרת הפללות שווא שנועדה לתפוס אזרחים ולתפור להם תיקים.
הנה למשל נחש הצפע אפרת שדה. כמו חבריה לפרקליטות הנ”ל משקרת בכל מסמך, מעלימה ראיות, אישה מסוכנת לציבור. אוי ואבוי לנו אם אחת כזו תבקש להיות שופטת. הנ”ל שתתה בצמא את תורתה של רות דוד, מורתה הרוחנית.
פרקליטי המדינה ימשיכו לעשות את מה שהם עושים הכי טוב: תופרים תיקים, משקרים ומרמים בכל משפט שהם כותבים, מסתירים מידע מההגנה, מיתממים כאילו אין חומרים למסור, מעלימים עדים, מונעים גישה לעדים וראיות מזכות באמצעות איומים על “שיבוש”. הבעייה הכי חמורה היא שלהבדיל מארה”ב ששם על הפרקליטות למסור את כל החומר שיש לה נגדש הנאשם, בישראל הפרקליטות צריכה למסור רק את מה שבא לה למסור, וגם זה לא תחום במועד כלשהו, ולרוב החומר נמסר יום לפני הופעת העד. אם יש בידי הפרקליטות חומרים מזכים, כמו בתיק זה, אין סיכוי שהסנגור יקבל את החומר. זהו עיוות חמור ביותר בדין הישראלי שמעניק כוח בל יאומן בידי הפרקליטות שחולשת על מסירת החומרים שעליהם מעידים העדים. בנסיבות כאלה פעם אחר פעם יוצאים סנגורים מתוסכלים ממשרדי הפרקליטות שמסרבת לתת גישה לחומרים, וכשמתלוננים אצל השופטים, זה לא מזיז להם בכלל, למעט בתיק כאן. כנראה לשופטת טלי חיימוביץ, חטפה מיאוס מהסיאוב והשחיתות בפרקליטות ובמשטרה.
בל נשכח גם את מאזן הכוחות בשעת המעצר, כאשר בכל מעצר הפרקליטות מגישה חומרים סודיים, כאילו כל עבריין הוא עבריין שב”כ בטחוני, והסנגור צריך לירות באפילה ולשאול שאלות שעליהם הוא לא מקבל תשובות, כי הפרקליט אומר “הכל בחומר החסוי”. כל זה זה כמובן מורשת של שנות עדנה ארבל בפרקליטות.
עו”ד אורלי פרייזלר, מגבעתיים ייצגה בתיק זה מטעם הסנגוריה.
פסק דין – ת”פ 39392-09-15 מדינת ישראל נ’ טספהמריים זרו בהרי, קובץ pdf
זונת פרקליטות זו , כמו זונות פרקליטות רבות נוספות (למשל, השופטת אורית ליפשיץ) תמונה לשופטת. חכו.