“נפנוף” אמא שמבקשת 3 שנים לראות את ילדיה לשווא, על ידי הבג”ץ – בג”ץ 4613/11

ביום 19.9.11 התקיים דיון בעתירה שהגישה אמא מגבעתיים לבג”ץ, נגד עובדים סוציאליים, לשכת רווחה רמת גן – גבעתיים, בתמיכת השופטים: נפתלי שילה, בימ”ש לעניני משפחה ר”ג, יהודית שטופמן בימ”ש מחוזי ת”א (שימשה 13 שנים יועהמ”ש לשכת רווחה), שלא איפשרו לאמא לראות 3 שנים את ילדיה, בלי שום סיבה.

ביום 06.1.09 במהלך ועדת החלטה בלשכת סעד גבעתיים  נחטפו ילדיה של ל’ ש’ ממוסדות החינוך בגבעתיים, על ידי  אתי דור דוברובינסקי, פקידת סעד לחוק הנוער.

בנה הבכור של האמא שהיה בן 6 שנים לחייו, בכיתה א’,  נחטף מבית ספר אלון גבעתיים   לעיני חבריו במהלך יום לימודים.

בנה הקטן של האמא שהיה בן 4 שנים לחייו, בגן טרום טרום חובה, נחטף מגן ילדים “ערבה” בגבעתיים, לעיני חבריו.

הגננת והסייעת העידו על תעוזת בני הקטן, כי התנגד בכל כוחו לחטיפתו, צרח וצווח בטירוף, אולם  שוטרי משטרת גבעתיים הניפו אותו כמו שק תפוחי אדמה, והשליכו אותו לזינזנה משטרתית, היישר לתופת ויצו הדסים אבן יהודה , שם הסיתו וניכרו את הילדים נגד אימם האוהבת, בצורה מחרידה ובלתי מתקבלת על הדעת.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=TLp40a2m9TQ]

ביום 10.6.09 חילצה האמא את ילדיה מתופת ויצ”ו הדסים אבן יהודה, לאחר פרסומים מסיביים בבלוגים האינטרנטיים שהקימה למען השבת ילדיה.

אמא ל’ ש’ הפכה מובילת מאבק נגד הוצאת ילדים בכפיה ממשמורת הורים נורמטיבים, על לא עוול בכפם, כשנחשפה בפנים גלויות ושיתפה את עם ישראל בטרגדיה ובעוול שגורמים עובדים סוציאלים במשרד “הרווחה”.

עובדות סוציאליות אכזריות, מונעות ממני את הזכות לראות אתכם וחמור יותר גוזלות ממני את הזכות להיות אמא שלכם.

בג”ץ שהיה התקוה שלי ושלכם כי ישובו ימים כקדם ותהיה לנו ישועה גדולה, התנפץ לרסיסים, כשהשופטים דחו את העתירה בטענה כי אין להם סמכות לדון בתביעה והסמכות נתונה ל… שופט המנתק – נפתלי שילה מבימ”ש לעניני משפחה רמת גן.

במקום להתיחס לראיות ולעובדות שהוגשו בפני השופטים, בחרו לסגור את דלתות ביהמ”ש במקום להקים קול זעקה של הורים נחמסים, ולמנוע ממני את הזכות לראות אתכם.

השופטת מ’ נאור:

1.        עניינה של עתירה זו בהסדרי הראיה בין העותרת וילדיה הרכים בשנים. העותרת מבקשת כי בית משפט זה יוציא לאלתר צו המורה למשיבים להפגיש בין הקטינים לבין אמם. עוד ביקשה להעביר את הקטינים למשמורתה.

2.        כפי שהסברנו בהרחבה לעותרת בעת הדיון, כל השאלות שהיא מעלה בעתירתה מצויות בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, ובמידת הצורך ניתן לפנות בערעור או בבקשת רשות ערעור על ההחלטות הניתנות על ידו. אין די בכך שהעתירה תוכתר בכינוי “הביאס קורפוס” כדי שבית משפט זה יזקק לעתירה נגד החלטות של בתי המשפט לענייני משפחה. דברים דומים נאמרו כבר בעתירה קודמת שהגישה העותרת שנדחתה על הסף (ראו: בג”ץ 1316/10 פלוני נ’ מדינת ישראל- משרד הרווחה (לא פורסם, החלטה מיום 8.3.2010)), גם דינה של עתירה זו להידחות. נציין כי במקביל להגשתה של עתירה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה הספציפית של בית המשפט לענייני משפחה עליה קובלת העותרת בעתירתה.

2.        אפשרנו עם זאת לעותרת, הזועקת ממעמקי לבה על ניתוק הקשר בינה לבין ילדיה, להתבטא במהלך הדיון. היא קבלה בין השאר על כך שנדרש ממנה לממן הוצאות של מומחה פרטי לצורך ליווי הסדרי הראיה והמפגשים, אך לטענתה אין ידה משגת את המימון הדרוש לכך.

           על המלכוד הקיים בעניין עמדה כבר, לאחרונה, השופטת י’ שטופמן בבית המשפט המחוזי בתל אביב בהחלטתה מיום 5.7.2011 בעניין בקשות רשות ערעור שונות שהגישה העותרת. וכך אמרה:

“ברור לחלוטין שהליווי המקצועי בעניין חידוש המפגשים בין הקטינים לבין אמם, צריך להיעשות בעזרת רשויות הרווחה. האם מביעה חוסר אמון מוחלט ברשויות הרווחה אולם כאשר מוצע מומחה פרטי, לליווי סדרי הראיה והמפגשים, אין האם מסכימה למינויו וטוענת כי מצבה הכלכלי איננו מאפשר לה מימון חוו”ד של מומחה פרטי.

בהסתכלות כוללת נראה כי אכן, במידה רבה באשמתה של המבקשת, נקלעה הסיטואציה למבוי סתום. מחד, המבקשת מביעה חוסר אמון מוחלט ברשויות הרווחה, ומאידך, אין המבקשת יכולה, לדבריה, לממן מומחה פרטי.”

3.        למעלה מן הצורך נעיר כי אכן השאלה אם קטינים יוכלו לראות את אמם אינה יכולה להיות מוכרעת על פי יכולותיה הכלכליות של האם (ואין אנו קובעים דבר בשאלת היכולות הכלכליות). כעקרון הגוף המתאים ללוות מפגשים בין הורים וילדיהם הן רשויות הרווחה. מן הדיון שהתנהל בפנינו ומן הכתובים שקראנו הבנו כי בין רשויות הרווחה לבין העותרת קיים סכסוך עמוק, בשל פגיעות שפוגעת העותרת בדרכים שונות בעובדי הרווחה שאינם מוכנים עוד לטפל בה. אין צריך לומר כי העותרת אינה זכאית לפגוע בעובדי הרווחה, בשום צורה ובשום דרך. ועם כל זאת – אם תביע העותרת רצונה בעתיד לשוב ולהסתייע בשירותי הרווחה ראוי לעשות כל מאמץ לאפשר זאת, ולו באמצעות לשכת רווחה נוספת שטרם טיפלה בעותרת. עם זאת – העותרת אינה יכולה גם לנער חוצנה מהרשויות המופקדות על לווי הסדרי הראיה, וגם להתנגד למינוי מומחים פרטיים כתחליף לכך.

4.        כאמור, העתירה נדחית בהיות העניין נשוא העתירה מסור לסמכותם של בתי משפט אחרים.

           ניתן היום, ‏‏‏כ”א אלול, תשע”א (20.9.2011).

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=NOtFtsmbkyw]