At Israel’s request, Twitter is blocking Israelis from viewing certain tweets published overseas. Similar take-down notices have been sent to other international online platforms, the Justice Ministry confirms.
חיים ויסמונסקי הפרקליט הממונה על סתימת פיות וצנזורה מפעיל את טוויטר למחוק ציוצים של אזרח אמריקאי שכתב פוסט על שופט שהוטל בעניינו צא”פ
עניינו של שופט שהוטל בעניינו איסור פרסום, ממשיך לעורר גלים ולייצר כתבות. הפעם נושא הכתבות הוא הצנזורה של מדינת ישראל נגד אזרחים זרים שכותבים בחו”ל על הנעשה בישראל. האזרח הזר הוא ריצ’ארד סילברסטין https://www.facebook.com/richards1052?fref=ts והמדיה החברתית שצונזר בה היא טוויטר, לבקשת מדינת ישראל. המצנזר הוא חיים ויסמונסקי הפוטין של הפרקליטות.
ראו בקישור: http://www.mintpressnews.com/twitter-bows-israeli-government-pressure-censor-tweets/219460
כך מכפיפה ישראל את המדיה החברתית מחוץ לגבולותיה לצווי איסור פרסום
מאת שיחה מקומית | 9.8.2016
לבקשת ישראל, חברת טוויטר חוסמת תכנים מסויימים שהתפרסמו בחו”ל בפני משתמשים ישראליים. דובר משרד המשפטים מאשר שבקשות דומות נשלחו לאתרים בינלאומיים נוספים
מאת מיכאל שפר עומר-מן
הרשויות הישראליות נוקטות בצעדים כדי לחסום את האפשרות של אזרחים ישראליים לקרוא חומרים שהתפרסמו במדינות אחרות, כולל ארה”ב. בשבועות האחרונים שלחה יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה מספר הודעות לטוויטר ולמדיות חברתיות אחרות בהן דרשה להסיר תכנים מסויימים או לחסום את האפשרות של משתמשים ישראליים לראותם.
בשניים באוגוסט 2016 שלחה המחלקה המשפטית של טוויטר לבלוגר האמריקני ריצ’רד סילברסטיין אימייל שהגיע לידי מגזין 972, בו הודיעה לו כי פרקליטות המדינה הישראלית טוענת שציוץ שלו בטוויטר מפר את החוק הישראלי. הציוץ המדובר התפרסם 76 ימים קודם לכן, ב-18 במאי. בעבר סילרבסטיין פרסם מספר סיפורים שעיתונאים ישראליים לא יכלו לפרסם בשל צווי איסור פרסום, כולל פרשת ענת קם.
מבלי לדרוש ממנו לנקוט בצעדים כלשהם, טוויטר ביקשו מסילברסטיין ליידע את עורכי הדין שלהם “אם בכוונתך להסיר את התכנים המדוברים מרצונך החופשי”. סילברסטיין, בלוגר אמריקני שלדבריו לא דרך על אדמה הנמצאת בתחומי השיפוט הישראליים כבר שני עשורים, הזכיר לאנשי טוויטר כי החוק הישראלי לא חל עליו וסירב להסיר את הציוץ.
כעבור יומיים טוויטר שלחו לסילברסטיין אימייל נוסף בו הודיעו לו כי הם חוסמים את האפשרות של משתמשים ישראליים לראות את הציוץ המדובר. או, בשפה “טוויטרית”: “בהתאם לחוקים הנוגעים בדבר ולמדיניות החברה, טוויטר לא יאפשר את החשיפה לציוצ(ים) הבא(ים) בישראל”.
הציוץ המדובר עדיין זמין לצפיה דרך חשבונות אמריקנים ולא ישראליים, אבל אם מחפשים אותו דרך חשבון ישראלי מגיעים לדבר הזה:
אסור להגיד למה אסור להגיד
מכיוון שאני כותב מישראל, על פי החוק אני מנוע מלספר כאן מה נכתב בציוץ המקורי של סילברסטיין. אני לא יכול לכתוב אפילו את הסיבה החוקית המסויימת שבגללה אני לא יכול לכתוב את מה שאני לא יכול לכתוב.
מה אני כן יכול לומר הוא שככל שהשימוש בכלי הצנזורה הצבאית בישראל קטן והפך לפחות גורף בשנים האחרונות, הרשויות משתמשות יותר ויותר בצווי איסור פרסום כדי לשלוט בזרימת המידע במדינה. לעתים תכופות צווי איסור הפרסום כוללים את עצם קיומם של הצווים האלה עצמם.
מגזין 972 ראה את ההתכתבות של טוויטר עם סילברסטיין, אבל לא את הבקשה ששלחה הפרקליטות לטוויטר. דובר משרד המשפטים, נועם שרביט, הכחיש עם זאת כי ישראל דרשה מטוויטר לנקוט בצעדים אופרטיביים כלשהם בעניינו של סילברסטיין, ואמר כי הם רק “הביאו את הפרת צו איסור הפרסום לידיעת החברה”.
העמוד באתר של טוויטר המסביר את מדיניות החסימות של החברה מדגיש את מחויבותה לגלות שקיפות מירבית בנוגע לשאלות של צנזורה, כולל שיתוף פעולה עם חברת Lumen כדי לחשוף את בקשות החסימה לעין הציבור. עם זאת, המידע שמספקות חברות טוויטר ולומן בנוגע להסרת תכנים לא כולל ולו אזכור אחד של בקשה המזכירה את ישראל או שנשלחה על ידי גורמים ישראליים. לכן אין כל אפשרות לדעת בוודאות מה בדיוק כללה הבקשה הישראלית.
פייסבוק, מאידך, מספק מידע פומבי לגבי מספר הבקשות להגבלת פרסומים בישראל “בכפוף לחוקי למניעת הטרדה, כמו גם פרסומים הקשורים להכחשת שואה”. לדברי פייסבוק, החברה הגבילה 236 פוסטים בישראל במחצית השניה של 2015, התקופה שלגביה יש את הנתונים המעודכנים ביותר.
דרישת שלום מאיראן
העובדה שזרועות החוק בישראל מצנזרות מידע המתפרסם בתחומי השיפוט הגיאוגרפיים והמשפטיים של המדינה עשויה להיראות כהליך שגרתי, גם אם שנוי במחלוקת מבחינה מוסרית ואתית. אבל הניסיון לחסום מידע המתפרסם מחוץ לגבולות המדינה מזכיר יותר את סוגי הצנזורה עליהם אנחנו רגילים לשמוע במדינות דוגמת סין, תורכיה, סוריה ואיראן.
במרבית המדינות שבהן נהוג לצנזר תכנים מרושתים, התנהלות זו קשורה לדיכוי מתנגדים פוליטיים והשאיפה לשלוט בזרימה חופשית של מידע, החיונית לתפקודן של דמוקרטיות ולקיומו של שיח פוליטי בריא. ובכל מקרה, בפני מי שרוצה לעקוף את הצנזורה ברשת עומד מגוון שלם של אפשרויות להגיע למידע המצונזר.
עוד בנושא בדיקה: אין למדינה מושג כמה צווי איסור פרסום היא מוציאה מאת חגי מטר | 8.5.2016, גנז המדינה: אנחנו מנסים לשלב את הצנזורה בתוך תהליך עבודת הארכיון, מאת חגי מטר | 13.4.2016, המשטרה נגד החיסיון העיתונאי: מה האינטרס של הציבור? מאת שיחה מקומית | 30.3.2016, בדיקה: אין למדינה מושג כמה צווי איסור פרסום היא מוציאה, מאת חגי מטר | 8.5.2016, גנז המדינה: אנחנו מנסים לשלב את הצנזורה בתוך תהליך עבודת הארכיון, מאת חגי מטר | 13.4.2016, המשטרה נגד החיסיון העיתונאי: מה האינטרס של הציבור? מאת שיחה מקומית | 30.3.2016
התפתחות זו מתרחשת במקביל להכרזתה של מדינת ישראל על פעילים פוליטיים לא אלימים כמטרות ראשונות במעלה. מוקדם יותר השבוע הודיעו המשרד לביטחון פנים ומשרד הפנים על כוונתם לגרש פעילים זרים נגד הכיבוש ותומכי חרם, ולגרום לאזרחים ישראלים שהפעילות הפוליטית שלהם כוללת טקטיקות לא אלימות כגון חרם “לשלם על כך מחיר”.
מרבית הדיונים הציבוריים שהתקיימו בישראל בחודשים האחרונים סביב צנזורת תכנים ברשת התמקדו בהסתה-לכאורה לאלימות מצד פלסטינים, אשר לפחות על פניו יכולה להיחשב לעניין הקשור לביטחון הציבור. הטלת צו איסור פרסום, לעומת זאת, היא ניסיון של הממשלה לשלוט בזרימה חופשית של מידע. חד וחלק.
ריח של כסת”ח
זה לא אומר, כמובן, שלא קיימים מקרים בהם לגיטימי להשתמש בצווי איסור פרסום, למשל כדי להגן על קטינים ועל קורבנות של פשעים מסויימים. לדברי דובר משרד המשפטים, הציוץ של סילברסטיין אכן כלל מידע שעלול היה לשמש לזיהוי קטין שהיה קורבן של אלימות מינית. אבל במובן הרחב יותר, כשמדינה מפגינה דפוס של שימוש בצווי איסור פרסום ובצנזורה כדי לכסות על הפשעים שלה עצמה (כמו בפרשת ענת קם וקו 300) וכדי לחבל בחופש ביטוי לגיטימי שקורא תיגר על שלטון צבאי בלתי דמוקרטי, הצורך להיאבק נגד כל סוגי הצנזורה הופך לחיוני הרבה יותר.
דוגמה עדכנית ומצערת ביותר לאופן שבו צווי איסור פרסום יכולים לשמש לערפול הצדק ולכל הפחות לעורר תחושת כסת”ח היא הירי הקטלני בשני האחים במחסום קלנדיה בחודש אפריל האחרון. לדברי עדים פלסטינים, שני האחים, שנטען לגבם כי החזיקו בסכינים, לא היוו כל סכנה מידית על השוטרים והמאבטחים הישראליים שעמדו במחסום. הרשויות הישראליות, מצדן, סירבו לפרסם את הוידאו ממצלמות האבטחה ותחת זאת הטילו צו איסור פרסום גורף על החקירה ועל זהותם של החשודים. בשניים באוגוסט חודש צו איסור הפרסום פעם נוספת, עד ל-31 באוגוסט – 126 ימים מיום הירי. ייתכן שאת צו איסור הפרסום המקורי, שאמור היה להימשך שבוע אחד בלבד, עוד אפשר היה להצדיק מטעמים של חקירה תקינה. אבל לאחר ארבעה חודשים מאז הירי, קשה שלא לתהות מה המשטרה מבקשת להסתיר. קראו גם > כך הפכו צווי איסור פרסום לצנזורה האלטרנטיבית
בתשובה לשאלה כמה בקשות להסרת תכנים נשלחו לפלטפורמות של מדיה חברתית מחוץ לישראל השיב דובר משרד המשפטים:
במקרה המדובר, לצד צו איסור פרסום שניתן על ידי בית המשפט, קיים איסור סטטוטורי לפרסם כל פרט העלול לחשוף את הקטינה הנפגעת. בהתאם לכך, פנתה מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, כמקובל, אל ספקית השירות הרלוונטית על מנת למזער את הפגיעה בקטינה ולמנוע חשיפה של מתלוננת בעבירת מין.
בפנייה הופנתה תשומת לב החברה להפרה של צו איסור פרסום, ולא ננקב בה הסעד המבוקש באופן קונקרטי.
מחלקת הסייבר פועלת, בין יתר משימותיה, מול ספקיות האינטרנט השונות, על מנת להסיר תכנים המפרים את החוק בישראל, כמו גם את תנאי השימוש של הספקיות עצמן. המחלקה פועלת ביחס לתכנים אסורים כגון פרסום תכנים פדופיליים, הסתה לאלימות וגזענות, פרסומים המפרים צווים שיפוטיים או איסורי פרסום סטטוטוריים. יצוין כי על פי תנאי השימוש של מרבית הספקיות, הספקיות עצמן מצהירות כי הן מצייתות לצווים מדינתיים. במסגרת פעילות המחלקה, נעשו בחודשים האחרונים פניות יזומות לספקיות השונות בבקשה להסיר תכנים כאמור, במספר תיקים שונים”.
בתשובה לשאלה האם נשלחו בקשות גם לפלטפורמות תקשורתיות בינלאומיות לחסום חומרים מסויימים בפני קוראים ישראליים, אמר דובר משרד המשפטים: “בקשות כאלה נשלחו בעבר לספקים זרים, כולל לגבי תכנים שפורסמו בישראל”.
מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי, ועורך האתר מגזין 972+, האתר האח של שיחה מקומית. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+ > מכתב לקוראים: שיחה מקומית והצנזורה
אסמכתא וקרדיט:
How Israel is trying to enforce gag orders beyond its borders
http://972mag.com/how-israel-is-trying-to-enforce-gag-orders-beyond-its-borders/121266/?utm_content=buffer78d9c&utm_medium=social&utm_source=facebook.com&utm_campaign=buffer
כך מכפיפה ישראל את המדיה החברתית מחוץ לגבולותיה לצווי איסור פרסום
גם בכלכליסט: צנזורה ישראלית על ציוץ אמריקאי – כלכליסט
צנזורה ישראלית על ציוץ אמריקאי
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3695173,00.html
טוויטר חסמה בישראל ציוץ של בלוגר אמריקאי, שעסק בפרשה שעליה מוטל צו איסור פרסום מקומי. משרד המשפטים טוען כי “מדובר בעבירה רב־מקומית”, אך מבקרי המהלך טוענים כי טוויטר אינה מחויבת לכך: “זה כמו לקנוס בחו”ל מי שנסע במהירות שלא מותרת בארץ”
מדינת ישראל מצנזרת את טוויטר: הרשת החברתית חסמה ציוץ של אזרח אמריקאי, שעוסק בפרשה עליה מוטל בישראל צו איסור פרסום, בעקבות בקשה מצד משרד המשפטים הישראלי. משרד המשפטים אישר שהציוץ נחסם בעקבות פנייה מטעם פרקליטות המדינה.
מאחורי הציוץ עומד ריצ’ארד סילברסטיין, אזרח ובלוגר אמריקאי הידוע בכתיבתו הביקורתית נגד ישראל. במאי האחרון פרסם סילברסטיין בבלוגו האישי, Tikun Olam, פוסט על חקירה פלילית, שנסגרה ביוני מחוסר ראיות, ושבה היתה מעורבת קטינה. במקביל הוא קידם את הפוסט באמצעות ציוץ בטוויטר, שכלל את עיקרי הפרשה וכן את העובדה שמוטל עליה צו איסור פרסום בישראל.
אף שתיק החקירה נסגר, צו איסור הפרסום שאוסר לזהות את המעורבים בפרשה או לדווח על פרטיה, נותר על כנו. במקביל, החוק הישראלי אוסר לפרסם כל פרט מזהה של קטין שמעורב באירוע פלילי. ואולם, הגבלות אלו לא אמורות לכאורה לחול על סילברסטיין, שפועל מארה”ב, או על טוויטר, חברה אמריקאית.
לפי סילברסטיין, בשבוע שעבר הוא קיבל פנייה מטוויטר שבה התבקש לצנזר את הציוץ. “אמרתי לטוויטר שאני לא אעשה את זה מכיוון שמדובר בפרסום אמת שמבוסס על התקשורת הישראלית”, כותב סילברסטיין בבלוג שלו.
חרף זאת, ביום שישי קיבל סילברסטיין הודעה מטוויטר שלפיה הציוץ נחסם בישראל. נכון לעכשיו גולשים שינסו לצפות בציוץ המדובר מכתובת IP שמשויכת לספקית אינטרנט ישראלי יקבלו רק הודעה שלפיה התוכן נחסם בישראל. מנגד, הציוץ מוצג כרגיל בעבור גולשים מחו”ל או כאלו שעושים שימוש בתוכנה המשנה את כתובת ה־IP שלהם.
לטוויטר יש מדיניות מוצהרת שבמסגרתה היא נענית לבקשות של גורמי ממשל במדינות שונות לחסום תוכן שפרסומו מפר חוקים מקומיים. “אם אנחנו מקבלים פנייה תקינה ובהיקף מתאים מרשות מוסמכת, ייתכן שיהיה צורך לחסום גישה לתוכן מסוים במדינה מסוימת”, מסבירה החברה.
לדברי עו”ד יהונתן קלינגר מהתנועה לזכויות דיגיטליות, לבקשות שכאלו אין שום תוקף משפטי. “זה כמו לבוא לבן אדם שנסע 140 קמ”ש בגרמניה, ולהגיד לו ‘חבר יקר, עברת את המהירות החוקית בישראל, הנה דו”ח תנועה’. זה מה שהם עשו כאן. סילברסטיין לא תושב ישראל, אין לו שום זיקה לפה. אנחנו פוגעים בריבונות של מדינות אחרות”.
באיגוד האינטרנט הישראלי הופתעו לשמוע שטוויטר נענתה לבקשת הפרקליטות. “כעיקרון, אמריקאים נותנים עדיפות לעקרונות של חופש ביטוי על ערכים מתנגשים אחרים”, אומר ל”כלכליסט” מנכ”ל האיגוד, עו”ד יורם הכהן, “טוויטר אינה חייבת לנהוג כך, אך ייתכן שבמקרה הזה יש לה אינטרסים עסקיים בישראל. בנוסף, נראה שהם מאמצים את הגישה שמאפיינת התנהלות של גופים גלובליים אחרים לפיה אם מדובר בהפרה של החוק המקומי, הם מכבדים אותו”.
במשרד המשפטים חולקים על כך: “במקרה המוזכר, לצד צו איסור פרסום קיים איסור סטטוטורי לפרסם כל פרט העלול לחשוף את הקטינה”, נמסר מהמשרד. “בהתאם לכך, פנתה מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, כמקובל, אל ספקית השירות הרלוונטית על מנת למזער את הפגיעה בקטינה. לתפיסתנו, אין מדובר בהפרות מחוץ לישראל בלבד, אלא מדובר בעבירה רב־מקומית, שנעברת למעשה גם בישראל וגם במקומות בהם מתבצע הפרסום. זו התפיסה המקובלת בעולם לגבי סמכות שיפוט באינטרנט. מרבית הספקיות מצהירות בעצמן כי הן מצייתות לצווים מדינתיים”.
תגובת טוויטר לא התקבלה.
