השופטת דלית ורד: 4,200 ש”ח פיצויים נגד עו”ד נתן וסר שהטיל עיקולים בהוצל”פ ברשלנות וללא בדיקה מקדמית ת”ק 24491-07-15 יוסי נוה נ’ עו”ד נתן וסר

Spread the love

כל הכבוד לשופטת דלית ורד מבית המשפט לתביעות קטנות בת”א. מדובר בתביעה לפיצויים נגד עו”ד נתן וסר (תובע בהוצל”פ) שהטיל עיקולים בהוצאה לפועל נגד החייב בהוצל”פ, וסגר לו את כרטיסי האשראי, כל זה באמצעות עורכת דין ממשרדו בשם עינת ידידיה צוויג. עורכת הדין לא טרחה לבדוק אם הצ’ק עליו פתחו את התיק בהוצאה לפועל נמצא בידיה, לא טרחה לבדוק אם התובע, החייב בהוצל”פ, עדיין מתגורר בכתובת הישנה, והודתה שאחת לכמה זמן הם מרכזים את כל תיקי ההוצאה לפועל במשרד ולוחצים על כפתורים במערכת ההוצל”פ (משלוח עיקולים) כדי לייצר פעילות בתיק, על מנת שלא ייסגר מחוסר מעש.

השופטת קבעה שנתן וסר יחד עם עורכת הדין עינת ידידיה צוויג התרשלו בבדיקות הנדרשות לפני הפעלת עיקולים, הזדרזו להטיל עיקולים, וכך גרמו לתובע עגמת נפש. הפיצוי שהוטל הוא בסך 4,200 ש”ח. די נמוך. היה צריך לפסוק יותר.

כותבת השופטת:

התביעה שבפניי הוגשה בגין נקיטת הליכי הוצל”פ על ידי הנתבע, וזאת בגין חוב אשר לטענת התובע נפרע לפני שנים רבות. התובע טען כי ביום 10.5.15 בעת שביקש לתדלק את רכבו בתחנת דלק, התברר לו שכרטיס האשראי שלו נחסם, וכשהעביר כרטיס אשראי נוסף שברשותו, התברר כי גם כרטיס זה נחסם. כשפנה לבנק, התברר לו כי ננקטו כנגדו הליכים בתיק הוצל”פ. בלשכת ההוצל”פ נמסר לו כי תלוי כנגדו תיק פעיל אחד שמספרו 0162265-98-6, והחוב בו עומד על 17,498 ₪. התובע נדהם משום שחוב זה סולק לפני שנים רבות. הוא פנה לנתבע עו”ד נתן וסר טלפונית, ולטענתו אף שוחח עמו. העיקול שהוטל על חשבונו בבנק אכן בוטל, אולם חברת כרטיסי האשראי עמדה על כך שתוסר ההגבלה שהוטלה על התובע.

כבר בנקודה זו יובהר כי לפי סעיף 66א. לחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-1967, רשאי ראש ההוצאה לפועל להטיל על החייב הגבלה מעשות שימוש בכרטיס חיוב, כמשמעותו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ”ו-1986; לעניין זה נקבע כי דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב. הוראת סעיף 66ג.(א)לחוק קובעת כי הגבלה לא תיכנס לתוקף אלא לאחר שמנהל לשכת ההוצאה לפועל שלח לחייב בדואר התראה וחלפו 30 ימים מיום המצאת ההתראה.

התובע טען כי במשך שלושה שבועות נאלץ להתנהל ללא כרטיס אשראי בו הוא נוהג להשתמש באופן בלעדי כאמצעי תשלום. הוראות הקבע לא כובדו, הוא קיבל שיחות טלפון “לא נעימות” ובין היתר, התראה בדבר העדר כיסוי ביטוחי לכלי הרכב שברשותו. לטענתו, צווי העיקול וההגבלה הוטלו ללא כל עוול בכפו מבלי שהיה חייב סכום כלשהוא, וזאת כפועל יוצא ממעשיו ומחדליו של הנתבע. התובע טען כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, וגרם לפגיעה בשמו הטוב, לטרדה רבה והשקעת זמן, בין היתר, עקב הצורך לחדש את כל הוראות הקבע. כן נטען כי נגרמה לתובע עגמת נפש.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 1986 (מאוחר יותר שינתה ההגנה את גרסתה וטענה כי התיק נפתח בשנת 1998), וחרף נקיטת הליכים נמרצת החוב לא נפרע. הנתבע מנהל במשרדו כרטיס בהתייחס לכל חייב, וזאת באמצעות תוכנה לניהול תיקי הוצל”פ. על פי הרישום בכרטיס, התובע התקשר לראשונה ביום 10.5.15, וציין בפני עו”ד צוויג כי לא הצליח לשלם בתחנת הדלק. עוד טען בפנייה כי את החוב שבגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל, שילם עוד בשנת 1999. היות ועסקינן בתיק ישן בוטל העיקול באופן מידי. מהרישום בכרטיס עלה כי התובע הגיש בעבר בקשה לצו כינוס. בנסיבות אלה נערכה בדיקה באתר כונס הנכסים הרשמי ממנה עלה כי התובע קיבל הפטר עוד בשנת 2005. לפיכך, הוגשה ביום 12.5.15 בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל. ביום 26.5.15 פנה התובע פעם נוספת, ועל פי בקשתו שלחה לו עו”ד צוייג אישור כי התיק נסגר. בנסיבות אלה טען הנתבע כי פעל באופן נמרץ ומהיר וביטל את כל ההליכים כנגד התובע, אף בטרם התבררה בפניו התמונה העובדתית, וזאת אך בשל טענת התובע כי פרע את החוב. בנוסף נטען כי התובע התרשל כשלא עדכן את תיק ההוצל”פ בדבר מתן ההפטר, ולפיכך אין לתובע להלין אלא על עצמו.

במועד הדיון העידו בפניי התובע, הנתבע וכן עו”ד עינת ידידיה צוויג. התובע חזר על גרסתו וטען כי חלף כחודש ימים עד שבוטלה ההגבלה על כרטיסי האשראי. לטענתו, פרע את השיק לפני שנים רבות, והשיק הוחזר לו. עוד ציין “אני חושב שהתיק הזה לא היה בכינוס הנכסים, מתפלא שמשרד עו”ד אחרי כל כך הרבה שנים למרות שידע שיש כינוס, ובסוף גם קיבלתי הפטר נוקט נגדי בהליכים.” (פרו’ עמ’ 2 שורות 27-29).

מעדותו של הנתבע עלה כי המשרד מטפל בתיקים רבים, והוא אינו מטפל בתיקי הוצאה לפועל באופן אישי. השיק נמצא ברשותו, אך אין הוא זוכר מתי בפעם האחרונה ראה את השיק. לטענתו, לא הוטל עיקול על חשבון הבנק, אלא הוטלה הגבלה, אשר לפני הטלתה יש למסור לחייב התראה. חשוב לציין כבר כעת כי הנתבע לא המציא לדיון את השיק ואף לא תדפיס ממחשב משרדו בהתייחס לתיק ההוצאה לפועל הנדון. הנתבע ועו”ד צוויג, מסרו פרטים על תיק ההוצל”פ, מבלי שהרישום של המשרד עמד אל מול עיניהם בזמן עדותם, ומבלי שהמציאו אסמכתא כלשהי לאימות טענותיהם. עו”ד צוויג מסרה בעדותה כי לא בדקה אם השיק עדיין נמצא במשרד. לדבריה, בבדיקה שערכה במשרד מצאה כי התובע שילם אך תשלום אחד על חשבון החוב, זאת לפני פתיחת תיק ההוצל”פ. היא לא ידעה לומר מהו מועד הפירעון של השיק, ואף לא ציינה בעדותה מהו סכום השיק, ומהו הסכום ששולם על חשבון החוב כאמור. לטענתה, תיק ההוצאה לפועל היה פעיל כל השנים ולא נגנז או בוער. היא הוסיפה כי “לפעמים קורה ששנתיים שלוש לא עושים הליכים, ואז עושים מבצע מרוכז ופועלים בכל התיקים שלא פעלו בהם (פרוטוקול עמ’ 4 ,שור’ 15-17).

עוד מסרה בעדותה: “כשהתקשר אלי התובע ואמר שיש לו עיקול אמרתי לו שאני לא רואה תשלום, אבל מאחר ומדובר בתיק ישן אז אבטל את העיקול ואבדוק טענה זו. אז בדקתי בתיק. אם אדם שילם ולא סגרו לו את התיק, אז יש כשל במשרד שחייבים לבדוק ולתקן. אבל לגבי התובע זה לא כל כך חשוב כי ראיתי שיש בקשה לצו כינוס, אז באתר של הכנ”ר ראיתי שאי שם בשנות האלפיים הוא קיבל הפטר חלוט. לכן התיק הזה דינו להיסגר, והתקשרתי אליו ואמרתי לו שאני מבטלת את העיקול. הוא היה נסער, דאגתי שיגישו בקשה לביטול עיקולי צד ג’. העיקול עצמו היה כתוצאה מהגבלה שאנחנו הוצאנו” (פרו’ עמ’ 4 שורות 22-28).