בתיה ארטמן – יועצת משפטית משרד הרווחה: שקרים ודמגוגיה על עבודת פקידי סעד לסדרי דין

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-wu

נובמבר 2008 – בדו"ח ועדת סלונים נבו לבדיקת עבודתן של פקידות הסעד לסדרי דין מפורטים ליקויים מהותיים בעבודת פקידות הסעד: ניגוד עניינים, כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי הבחנה בין עובדות לדעות, אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט, אימוץ מלא של התסקיר על המלצותיו ע"י בתי המשפט (חותמת גומי), העדר מעקב, פיקוח ובקרה, אי קיום נהלים ועוד. חרף זאת בתי המשפט לענייני משפחה רואים בתסקיר סוף פסוק.

לפי שיטת העבודה של פקידי הסעד לסדרי דין ובתי משפט לענייני משפחה ונוער מהדו"ח יוצא כי ההטיה, עיוות הצדק, ועגמת הנפש הם בלתי נמנעים.

בתיה ארטמן המשמשת כיועצת משפטית במשרד הרווחה ישבה גם היא בוועדת סלונים וכתבה מכתב התייחסות רווי שקרים, תוך זריית חול בעיני הציבור על עבודתן הרשלנית הפושעת בענייני נפשות של פקידי הסעד. יצוין כי ישנם יועצים משפטיים לשעבר, אדריכלי מדיניות הרווחה הכושלת המשמשים בימים אלו שופטים בבתי משפט לענייני משפחה כגון שמואל בוקובסקי, יהודית שטופמן.

להלן מקצת השקרים והסילופים בהתייחסות בתיה ארטמן לדוח סלונים:

שקר 1 (סעיף 2) הליך שיפוטי בבתי משפט לענייני משפחה ונוער אינם כפופים לדיני ראיות –

ארטמן מסלפת: "התסקיר הוא רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט בטרם יקבל החלטתו" – אלטמן זורה חול בעיני הציבור.

התסקיר אינו כפוף לדיני ראיות, פקידת הסעד אינה מגבה את התסקיר בתצהיר, למעשה כל ההליך השיפוטי בבתי משפט לענייני משפחה ונוער נעשיים בדלתיים סגורות ללא כפיפות לדיני ראיות.

שקר 2(סעיף 1) – התסקיר הוא אוסף דעות ודברי סלף של פקידי הסעד –

אלטמן מסלפת: "התסקיר הינו אוסף של עובדות שאספה פקידת הסעד, לרבות חוות דעת מקצועיות, אם קיימות, ושמיעת הצדדים והקטינים. על סמך נתונים אלה מגבשת פקידת הסעד את המלצותיה בתסקיר המוגש לבית המשפט".

אלטמן מתעלמת ממסקנות ועדת סלונים על הליקויים החמורים בעבודת פקידי הסעד: כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי הבחנה בין עובדות לדעות, אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט.

שקר 3 (סעיף 2) – בתי המשפט רואים בהמלצות פקידת הסעד סוף פסוק –

ארטמן מסלפת:"הצדדים רשאים להביא ראיות אחרות מטעמם וכן לחקור את פקידת הסעד על תסקירה, לרבות על אופן עריכת התסקיר. לפיכך, מי שאינו מרוצה מן האמור בתסקיר מכל סיבה שהיא, המקום הראוי היחידי להבעת עמדה זו הוא בית המשפט בפניו מתנהל הסכסוך".

אלטמן מתעלמת מהמסקנה החשובה והחמורה של ועדת סלונים כי בתי המשפט רואים בתסקיר הסעד סוף פסוק, זוהי מדיניות ברורה של בתי המשפט ורשויות הרווחה.

אלטמן מסלפת ומנסה להציג כביכול משפט צדק על פי ראיות בעוד שאין כפיפות לראיות אלא למוצא פיה של פקידת הסעד.

שקר 4 (סעיף 3)- פקידי סעד לעולם לא עומדים לדין –

אלטמן מסלפת: " במידה ובית המשפט התרשם שהתסקיר נעשה שלא בתום לב או בחוסר מקצועיות, הוא רשאי לבקש תסקיר נוסף. כמו כן רשאים הצדדים ואף בית המשפט עצמו לפנות בתלונה משמעתית כאשר קיים חשש לקיומה של עבירה אתית (חוסר תום לב)".

מסקנות דוח סלונים: פקידי סעד ועובדים סוציאליים לעולם לא עומדים לדין בבתי משפט משמעתיים או אתיים, פקידי הסעד מקבלים גיבוי מלא מפקידי הסעד הראשיים. לא ידוע על מקרה שבו הועמד לדין פקיד סעד כלשהו.

שקר 5 (סעיף 4) אלטמן ועמיתיה מזלזלים בציבור בבדיקת תלונותיו 

אלטמן מסלפת: "מאחר שהמקום המתאים לתקיפת התסקיר הוא בית המשפט, אין מקום להקמת גוף נוסף לבחינת התסקיר במקביל לדיונים בבית המשפט".

אלטמן מציגה תמונה מעוותת כביכול תפקיד האומבודסמן לתקוף את התסקיר בעוד תפקידו לבדוק תלונות על התנהלות פקידי הסעד בשל ההונאה שנוקטים פקידי הרווחה כולל בתיה אלטמן בעצמה בבדיקת תלונות על פקידי הסעד.

וכך נכתב בדוח סלונים על התנהגותם הרשלנית והמזלזלת של אלטמן ועמיתיה:

"הלכה למעשה, הפיקוח המחוזי והארצי נותן גיבוי כמעט מוחלט לפקידות הסעד. במקרים רבים פקידת הסעד המחוזית או הארצית היו מעורבות בשלב מוקדם בעריכת התסקיר או הטיפול נשוא התלונות שהגיעו לשולחנן מאוחר יותר ושנמצאו על ידן בלתי מבוססות. הצדק ומראית פני הצדק מחייבים שתלונות על המערכת ועובדותיה ייבדקו על ידי גורם חיצוני ועצמאי, ושהלקוחות יונחו להפנות תלונות – ככל שישנן – לגורם החיצוני הנ"ל". לכן, אנו ממליצים על הקמת גוף עצמאי בתוך משרד הרווחה, ולמנות אומבודסמן, שיוסמך לבדוק את כל התלונות בנוגע לתפקוד פקידות הסעד (ראו הצעה מפורטת בהמשך).