השופטת ורדה בן שחר בימ"ש לעניני משפחה ב"ש: ביקורת נוקבת נגד ד"ר וייל ומכון שלם ולא קיבלה חוות דעתם. הילדה ניצלה מאימוץ תיק אימוץ (ב"ש) 10/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' א.א.
הפסיכיאטר ד"ר שרי מרדכ, מכון שלם למסוגלות הורית כותב חוות דעת מוזמנות ממשרד הרווחה המכילים תוכן שקרי, המסתמך על דברי פקידות הסעד בעלות עניין בדבר תוצאת חוות הדעת, וכתוצאה מכך חוות הדעת הן איומות ונוראיות הפוגעות בילדים וכפועל יוצא מכך בהוריהם, לעיתים מבלי שהוא בודק את הילדים ואת ההורים.
חוות הדעת השקריות, והמפוברקות של ד"ר שרי מרדכי, מוכתבות לו על ידי פקידות הסעד ומשולמות לו על ידי רשויות 'הרווחה', גורמים למקרי זוועה קשים של משלוח ילדים בסיטונאות לאימוץ ומילוי מוסדות הרווחה בילדים ממשפחות מוחלשות, והוצאת ילדים ממשמורת הוריהם בלי שום סיבה.
בתיק אחד של אמא נ' ב' אמא כשירה שעובדת כגננת בפ"ת (בימ"ש ראשל"צ שופט שמואל בוקובסקי), המליץ ד"ר שרי מרדכי (המלצה שהתקבלה כפס"ד) להעביר קטינה מאמה הטובה לאביה הפדופיל שהוכח כפדופיל שביצע בבתו שהיתה בת 5 מעשים מגונים קשים כולל החדרת עיפרון לאיבר מינה של הקטינה, כשד"ר שרי נימק את חוות דעתו, שהאמא תנכר את הילדה לאבא וכל עוד יש לאבא בת זוג אז הוא לא יבצע בבתו מעשי אינוס…
את האמא תייג כזקוקה לטיפול נפשי, בעוד שמדובר באמא טובה, עדינה וכשירה שעובדת כגננת בעירית פתח תקוה, אמא ללא עבר נפשי כלשהו והיא כשירה וראויה לגדל את בתה. ד"ר מרדכי שרי הדיר את הילדה מאמה באמצעות חוות דעת מטורפת שמעידה עליו שהוא לא מוסרי ועל מערכת רווחה דורסנית והרסנית לילדים.
בתיק אחר של ד"ר מרדכי שרי, בניהול כב' השופטת חנה רוטשילד מבימ"ש לעניני משפחה ר"ג, נתן ד"ר שרי החלטה בתיק לשופטת לשלוח שלושה קטינים לאימוץ סגור.
ד"ר שרי מרדכי לא ידע שהדיון בבית משפט נדחה למספר שעות מאוחר יותר ושלח פקסימיליה עם החלטה לבית המשפט, כשבשעה שנקובה בחוות דעת, לא התקיים דיון!
כשעוה"ד משה יצחק אויסדיטשר ועו"ד יפתח תייר, שאלו את ד"ר שרי מרדכי כיצד שלח החלטה לבית המשפט לשלוח את הקטינים לאימוץ סגור כשלא התקיים דיון וכשהוא לא נכח בדיון, תרץ ד"ר מרדכי שרי:
"קודם אני נותן החלטה מה שמכתיבים לי פקידות הסעד, ואחר כך אני בודק".
אם ציפיתם שכבוד השופטת חנה רוטשילד, תזדעזע מהגילוי (בכל זאת החלטה ניתנה ע"י מומחה בלי קיום דיון) לפחות כמו עורכי הדין אויסדשטר ותייר – צר לי לאכזבכם. השופטת רוטשילד שימשה חותמת גומי ופסקה לשלוח את הקטינים לאימוץ סגור.
עורכי הדין אויסדיטשר ותייר ערערו למחוזי ת"א, שם נתקלו בחותמת הגומי של הרווחה – שטופמן יהודית, שנותנת פסקי דין בתיק, בלי שהיא מנהלת דיון הוכחות בתיק, וזו פסקה לפי המלצת ד"ר שרי מרדכי – אימוץ סגור.
מה אפשר לצפות מיהודית שטופמן, ששימשה 13 שנים כיועצת משפטית של משרד הרווחה?
עורכי הדין אויסדיטשר ותייר, האמינו כי צדק צריך להיראות וטובת הילד היא לא אות מתה, ופנו לעליון. השופט אליקים רובינשטיין שלח את ההורים לקבל חוות דעת מפסיכולוגית קלינית ד"ר הדרה בר, שאמרה לעורכי הדין כי מדובר בחוות הדעת האחרונה שלה והיא מתכוונת לעשות פעם אחת את מה שהיתה צריכה לעשות כל השנים: לכתוב חוות דעת נכונה וישרה, ופסקה כי יש להשיב את הילדים להוריהם (במאמר מוסגר: ד"ר הדרה בר אמרה לעורכי הדין כי ברור לה שלאור חוות דעתה זו רשויות הרווחה לא יפנו אליה יותר תיקים מאחר והיא לא כותבת את שהם מכתיבים לה).
השופט רובינשטיין פסק כי על רשויות הרווחה להשיב את הילדים להוריהם לאלתר.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=0lJparlhMjk]
תיק אימוץ (ב"ש) 10/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' א.א. – שופטת ורדה בן שחר, מיום 16.2.11:
בתיק אימוץ (ב"ש) 10/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' א.א. – הטילה כבוד השופטת ורדה בן שחר, ביקורת נוקבת נגד "מומחי" משרד הרווחה ד"ר שרי מרדכי ממכון שלם וד"ר וייל – שהמליצו להשיב לאמא את הילדה בת ה- 13 למשמורתה מאחר ובת ה- 13 מהווה נטל ועול כספי על פנימיות משרד הרווחה, ואילו את הבת הקטנה המליץ מומחה משרד הרווחה לשלוח לאימוץ סגור. השופטת תמהה על פסיקת המומחה ד"ר וייל וכדבריה:
לא ברור לי. כיצד המשיבה מסוגלת לתפקד כאם לילדה בגיל ההתבגרות כשלגיל זה צרכים מיוחדים ובעיות אופייניות, כשלדעתו מסוגלותה ההורית של האם איננה מתאימה לגידול תינוקת וזאת כשהוא מציין שלדעתו את צרכיה הבסיסיים היא תהיה מסוגלת למלא אם כי הוא מטיל ספק שתוכל לעשות זאת לאורך זמן?!
בניגוד לטענה שהשתקפה גם בחוות הדעת של דר' וייל אותם למד מהדיווחים שהונחו בפניו שהקטינה אדישה כלפי אמה, מהדיווחים המאוחרים שנפרסו בפני למדתי עובדות שונות. מצאתי שהאם מגלה כלפי הקטינה חום ואהבה והקטינה מחזירה לה באותה מטבע."
עוד מצאתי בדיווחים שהאם כלל איננה אדישה כלפי הקטינה, היא משחקת איתה, מקריאה לה סיפורים ולמעשה מתאימה עצמה לרצונותיה של הקטינה ולצרכיה.
כעולה מאותם דיווחים התקיימו לא מעט מפגשים בהם נכחו אחיה של הקטינה וזאת בניגוד לתמונה שהוצגה לפיה הקשר של הקטינה עם אחיה מאוד ספורדי.
את הביטויים לשינויים חיוביים בתפקודה של המשיבה כלפי ילדיה הבוגרים ובמיוחד כלפי בתה ס. הנמצאת בפנימייה מצאתי גם בסקירה המשלים של הגב' אורן מחודש יולי 2007 אלא שהגב' אורן ציינה שגם בעבר בשנת 2003 המשיבה ניסתה להשקיע בקשר עם בתה אך לא התמידה בכך בהתאם לעמדתה:
" המשיבה מצליחה לגייס כוחות ומתמידה במאמצים לפרק זמן קצו ביותר ואך היא חוזרת ליכולות ההוריות הבסיסיות שלה כפי שעולה מבדיקת המסוגלות ההורית
עוד מציינת הגב' אורן בתסקירה שגם בעבר הצליחה המשיבה לגייס כוחות לפרקי זמן קצרים "
אינני רואה פסול בעובדה שמציינות פקידת הסעד וב"כ היועמ"ש בסיכומיה שיש לייחס את השינוי שחל אצל המשיבה להליך המשפטי ולקשר בין המשיבה לב"כ שבחסותו היא מגייסת כוחות ומקפידה להיות בקשר עם ילדיה.
נהפוך הוא,מכך אני למדה שלמשיבה כוחות אותם היא מצליחה לגייס למשך תקופה לא קצרה.
עוד למדתי מעדותה של המשיבה (בעמ' 19) שהיא מצליחה לדאוג בעצמה להסדרת ענייניה הפרטיים לרבות הסדרת זכויותיה לקבלת דירת עמידר, דבר שלהערכתי מצביע גם כן על יכולתה לגייס כוחות ולהתמודד גם ללא תמיכה חיצונית.
אין לי ספק שחל שינוי בהתנהגות המשיבה ביחס לתפקודה כאם בהשוואה לתקופה שבה נכתבו התסקירים הראשונים. לכן אינני יכולה לקבוע בצורה כל כך נחרצת כפי שניסו להציג בפני שהשינוי הוא זמני,תלוי הדיון המשפטי ולמעשה אין כל סיכוי שבטווח הזמן הנראה לעין יחול שינוי במסוגלותה ההורית של המשיבה.
עוד אני מוצאת לציין ולהדגיש שלנגד עיני המומחה דר' וייל בשעת כתיבת חוות דעתו לא היו מונחים הדיווחים מהביקורים במרכז הקשר מהתקופה שבין חודש ינואר שנת 2008 ועד חודש מאי עובר לכתיבת חוות דעתו. למעשה המומחה כלל לא נחשף לאפשרות שחל שינוי בהתנהגות האם לפחות לגבי אותם פרמטרים כפי שעולה מאותם דיווחים ומאלה שלאחריהם.
התרע מזלה של המשיבה שבמועד היחיד שבו צפה המומחה במפגש שלה עם הקטינה המשיבה הייתה חולה. המומחה מציין עובדה זו אך אני סבורה שהרושם שנוצר אצל המומחה במהלך הביקור לא אוזן על ידי הדיווחים העדכניים אותם פרטתי.
יש לציין שלמרות מסקנותיו מציע המומחה שהמשיבה תקבל לטיפולה את בתה הבכורה, בת ה- 13 ותגדל אותה אם היא מעונינת לתפקד כאם ולא את הקטינה, אותה הוא מציע למסור לאימוץ. בין נימוקיו שהטיפול בבת הבכורה מטיל נטל כספי על המדינה. לא ברור לי כיצד המשיבה מסוגלת לתפקד כאם לילדה בגיל ההתבגרות כשלגיל זה צרכים מיוחדים ובעיות אופייניות, כשלדעתו מסוגלותה ההורית של האם איננה מתאימה לגידול תינוקת וזאת כשהוא מציין שלדעתו את צרכיה הבסיסיים היא תהיה מסוגלת למלא אם כי הוא מטיל ספק שתוכל לעשות זאת לאורך זמן?!
האימוץ אצל משפחה טובה ככל שתהיה טומנת בחובה לא מעט בעיות עבור המאומץ, חיזוק לגישה זו ניתן למצוא במאמרה של: ד"ר מילי מאסס, "תינוק על פרשת דרכים", עיוני משפט לא(1) שם מתייחסת המחברת אל תפיסת האימוץ שרווחה שנים ארוכות שהתבססה על הוגי דעות כמו פרויד גולדשטיין וסולניט לפיה אימוץ מהווה פתרון חיובי ופיצוי עבור ילדים שאינם יכולים לגדול אצל הוריהם הביולוגים ושהקשר של ההורות החדשה הפסיכולוגית שנוצרת מהווה תחליף לקשר הייחוס בין הילדים להוריהם הביולוגים קשר שאינו מותיר את סממני ההרעה הנובעים מניתוק הקשר היחוסי.
בשנים האחרונות כותבת הד"ר מאסס הצטברו עדויות של מאומצים מהם עולה שהעילמותם של הוריהם מולידהם מעיבה על חייהם של הילדים המאומצים ולניתוק הקשר הייחוסי השפעות שליליות ארוכות טווח. בעקבות אותם ממצאים טוענת המחברת שמדינות מערביות רבות נוקטות בגישה של אימוץ פתוח לחלוטין.
לאור כל המקובץ לעיל הגעתי למסקנה שאין לקבוע בשלב זה כי אכן התמלאו התנאים שבסעיף 13 (א))(7) להכרזת הקטינה כבת אימוץ ולכן אני דוחה את הבקשה.
בשלב זה הקטינה תמשיך להתחנך במשפחה האומנת.
אני מורה לשירותי הרווחה להרחיב את המפגשים בין האם והקטינה כולל לינה בבית האם, וכן לבנות מערכת יחסי אמון עם האם ולהכשיר אותה לטיפול בקטינה.
