עמותת עלם ומשרד רווחה אשדוד גרמו למעצר בחור צעיר שהיה בדחק נפשי והביאו לפיטוריו ממקום עבודתו
התקשר לקבל עזרה מ’עלם’, ונעצר ע”י המשטרה לאחר שהעמותה דיווחה לאגף הרווחה בעיר אשדוד
חייל משוחרר מאשדוד התקשר לקבלת תמיכה טלפונית מעמותת עלם, לאחר שנקלע למצב כלכלי ונפשי קשה. שעות אחדות לאחר מכן הוא נעצר לעיני מעסיקיו, ונפתח לו תיק במשטרה. בעמותה ובאגף הרווחה טענו כי הצעיר איים כי יפגע בעצמו ובבני משפחתו. מאז הוא מנסה להביא לסגירת התיק.
לפני חודשים אחדים נקלע אורן (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) למצב כלכלי ונפשי קשה. הוא פנה לקווי העזרה של עמותת עלם (עמותה לנוער במצבי סיכון) ושפך את לבו בפני הנציגה עמה שוחח. הוא לא שיער ששעות ספורות לאחר מכן יופיעו במקום עבודתו שוטרים ויעצרו אותו – אולם זה בדיוק מה שקרה.
לאחר נסיעה מורטת עצבים בניידת, נאמר לו שנעצר כי הוא עלול לפגוע בעצמו או באחרים. זמן קצר לאחר מכן איבד אורן את עבודתו, ומאז, במקום לנהל חיים נורמטיביים, מצא עצמו נלחם לסגירת התיק שנפתח לו במשטרה. “התעלפתי, ירדתי דרסטית במשקל ונכנסתי למצוקה קשה יותר”, אומר הצעיר בן ה־21 שהשתחרר לא מזמן מצה”ל על המאורע שלדבריו הרס את חייו.
בעמותת עלם אומרים כי אורן התריע בפני אותה נציגה כי יש לו נשק וכי יפגע בבני המשפחה ובעצמו. על כן היתה חייבת לדווח לאגף הרווחה בעיריית אשדוד, שם הוחלט לפנות למשטרה. אורן מכחיש את הדברים וטוען כי אין לו כלל נשק או רישיון לנשיאת נשק.
“שהאדמה תבלע אותי”
לפני כשנה השתחרר אורן מצה”ל, שם שירת כלוחם ביחידה קרבית. לפני מספר שנים התגרשו הוריו והוא עבר להתגורר יחד עם אביו ואחיו – עד שהבית הפך, לדבריו, לזירת קרב והוא נאלץ לעזוב. “ירדו לי לחיים והיו מריבות”, הוא מספר. “אחי תקף אותי ובגלל זה עזבתי את הבית. זה מה שהוביל לכל הפיצוץ”.
אורן שכר יחידת דיור ברובע ה’ תמורת 1,800 שקל לחודש כדי להתרחק, לדבריו, מהסכסוכים בבית ולקבל קצת שקט. אלא שאז הוא נקלע למצוקה כלכלית: “עבדתי, אבל עשיתי טעות כלכלית. שכרתי דירה כשאני במינוס והמשכורת נכנסה כדי לשלם את החובות ולא להתקיים. לא היתה לי ברירה והיו ימים שלא היה לי מה לאכול, מצב לא נורמלי”.
המצב הקשה אליו נקלע הביא אותו לפנות לשירותי הרווחה בעירייה ולבקש סיוע כלכלי. ברווחה, לדבריו, נאמר לו כי הוא אינו זכאי לשום סיוע, גם לא סמלי, מאחר ואינו עונה על הקריטריונים.
בחודש דצמבר האחרון החליט אורן להתקשר לער”ן, עזרה ראשונה נפשית, בטלפון. לאחר מספר שיחות עם אחד המתנדבים במוקד, הוא הופנה לעמותת עלם. בדיעבד, מספר אורן, ההחלטה ליצור עם עלם קשר היתה מבחינתו טעות חמורה.
“התקשרתי לעמותת עלם והשארתי פרטים”, הוא מספר בעיניים דומעות. למחרת היום הוא קיבל שיחת טלפון מאחת הנציגות של העמותה וסיפר לה על העול הכבד שיושב עליו. באותה שיחה, שארכה כעשר דקות לדבריו, ביקשה הנציגה את מספר הטלפון של העובדת הסוציאלית שטיפלה בו, והוא ביקש להיפגש עם הנציגה ששוחחה איתו עוד באותו היום. “סיימנו את השיחה והיא אמרה לי ‘אני אחזור אליך בעוד כמה דקות'”, הוא מספר.
שעות אחדות לאחר מכן הגיעו שוטרים למקום שבו עבד כמאבטח. “מעולם לא היתה לי בעיה פלילית ולא הסתבכתי”, מספר אורן. “באו שוטרים למקום העבודה שלי באמצע היום. הם לקחו אותי ליד כולם לתחנת המשטרה. לקחו לי טביעות אצבעות. אמרו לי לעמוד להצטלם, כמו עבריינים, בזמן שאני צועק לקצין ‘מה קורה כאן?’. רציתי שהאדמה תבלע אותי. הסיעו אותי בניידת והייתי המום. ראו שאני נסער ואמרו לי: ‘אל תדאג, אנחנו רק רוצים לדבר, לראות מה קרה'”.
“מאותו רגע הייתי מחוק”
אורן המבולבל דרש תשובות למצב שאליו נקלע. השוטרים, לדבריו, אמרו לו כי “התקשרו אלינו ואנחנו רוצים לקחת אותך לתחנת משטרה, אנחנו חוששים שתעשה לעצמך משהו”. בעלם טוענים כי הנציגה שדיברה עם אורן לא התקשרה למשטרה ישירות, אלא לאגף הרווחה באשדוד, מתוקף חובת הדיווח ועל פי החוק. לטענתם, אגף הרווחה הוא זה שיצר קשר עם המשטרה והגיש את התלונה.
בתחנת המשטרה עבר אורן חקירה וכעבור שעות ספורות שוחרר לביתו כשהוא במצב נפשי מרוסק, לדבריו. “מאותו רגע הייתי מחוק”, מסביר אורן. “לא סתם מגיעים למשטרה, וכשראיתי שזו נקודת ההנחה, לא רצו לשמוע אותי”.
אורן יצא מהתחנה נסער ומותש וניסה בכל זאת לטלפן לאותה נציגה מעלם איתה שוחח. משלא הצליח להשיג אותה, הלך לישון. “הלכתי לישון בהרגשה שאני מת”, הוא אומר. “הכל כבר נחרב עליי”.
זמן קצר אחרי התקרית עם המשטרה, אורן גם איבד את עבודתו בחברת השמירה, מקור ההכנסה היחיד עליו נשען. “המעסיק שלי לא רצה כבר להעסיק אותי בגלל מה שקרה עם המשטרה”, הוא אומר.
“מצב משפחתי מורכב”
בינואר האחרון, שבועות לאחר החקירה שבסיומה שוחרר לביתו, החליט אורן להתייעץ עם עורך דין. הפרקליט שלח לתחנת המשטרה באשדוד בקשה לסגירת התיק מחוסר אשמה. בפנייתו למשטרה טען עורך הדין כי במעמד החקירה המשטרתית זומן אביו של אורן, ובחקירתו הכחיש בתוקף את טענותיה של הנציגה, לפיהן איים לפגוע בו או במי מבין בני המשפחה. בתום החקירה התחייב אורן, כך לדברי בא כוחו, לפנות לייעוץ פסיכולוגי מקצועי על מנת לקבל סיוע שיאפשר לו להתמודד עם מצבו המשפחתי המורכב – וכך היה.
“פנייתו של מרשי למתלוננת בוצעה על מנת לקבל סיוע נפשי בהתמודדות עם מצבו המשפחתי המורכב”, הסביר עורך דינו. “כמו כן, יודגש כי המתלוננת מעולם לא פגשה את מרשי ואין לה כל היכרות קודמת עמו. על כן, הגשת התלונה מצידה בוצעה על בסיס התרשמות סובייקטיבית בלבד ובלא שהציגה כל ראיה פוזיטיבית המחזקת את טענותיה”. לדברי אורן, המשטרה טרם החזירה לו או לעורך דינו תשובה בכל הנוגע לסגירת התיק.
לאחר מספר בירורים נוספים, הגיע אורן אל אחד מראשי העמותה, שגם היה חלק ממייסדיה. למרות שהאיש הביע צער על המקרה, הוא אמר לאורן כי ידיו כבולות. מאוחר יותר טילפן אורן ליו”ר עלם, בועז דותן, שאמר לו שהוא נכנס בדיוק לישיבה.
“אספר לכולם”
בפברואר האחרון שלח אורן מכתב למנכ”לית העמותה, אפרת שפרוט, בו הוא מתאר בפניה את השתלשלות האירועים ואת מה שלטענתו העמותה גרמה לו. במכתב ציין אורן כי מאז המקרה הוא היה על סף התמוטטות מספר פעמים. “התעלפתי, ירדתי דרסטית במשקל ונכנסתי למצוקה קשה יותר בגללכם”, כתב אורן. “את הזעקה שלי זעקתי לאנשים שינסו להושיע אותי מזה. חיכיתי וחיכיתי לצעד מצידכם, להתנצלות, להבנה, לעזרה אחרי הזוועה שקרתה לי. עוד יום עבר ועוד יום ורק התעלמתם ותקפתם אותי. הסחרחורות והבכי מדי יום הופכים אותי לשבר כלי”.
אורן מספר כי הוא פנה גם לקרן ידידות ישראל, שתומכת בעלם, וגם לעמותת אנוש, העמותה הישראלית לבריאות הנפש, וחשף בפניהם את סיפורו. לדבריו, כשפנו נציגי העמותות הללו לעלם, נמסר להם כי הנושא מטופל ברשויות הרווחה בעיר וכי הם אינם יכולים לעשות דבר.
כעבור מספר שבועות של ניסיונות מצידו ליצור קשר עם עלם ולנסות להסתייע בעמותות אחרות, התקשרה אליו מנהלת הרווחה של רובע י”ג מטעם העירייה. לדבריו, היא זימנה אותו לפגישה במטרה לתקן את הנזק שנגרם לו.
בתחילת החודש הנוכחי התקיימה הפגישה בעירייה, אליה התייצב אורן עם עורך דין ופסיכולוגית. בפגישה נכחו ראש מינהל הרווחה באשדוד, רונית צור, ומנכ”לית עלם, שפרוט. לאחר כמה דקות אורן הבין לאיזה כיוון הולכים הדברים: “רצו לשלוח אותו לטיפול פסיכיאטרי. הרגשתי כמו בקן הקוקיה”.
לדברי אורן, באותה שיחה ייעצה לו צור ללכת להסתכלות פסיכיאטרית, ואמרה כי אם יפנה לעמותות אחרות או לעיתונאים, הם יתקשרו למשטרה. “לאורך
כל הפגישה הזו רצו להגיד לפסיכולוגית שאני צריך טיפול”, הוא טוען. אך למרות הדברים שנאמרו בפגישה, אורן החליט לחשוף את הסיפור כדי למנוע הישנות המקרה בעתיד. “החלטתי שאם אני שותק, מחר זה יכול לקרות לעוד בן אדם”, הוא אומר. “אני אספר לכולם את מה שקרה לי”.
“התנהגותו מזיקה לו”
יו”ר עמותת עלם, בועז דותן, מסר בתגובה: “המתלונן התריע שיש לו נשק ויפגע בבני המשפחה ובעצמו. זה לא משהו שיש לנו שליטה או חופש לגביו. באירועים כאלה החוק חייב אותנו לדווח, ואת זאת עשינו. אם היה קורה משהו בגלל שלא דיווחנו, הביקורת היתה יותר קשה”.
דותן מבהיר כי אין באפשרותו להתערב בהליך: “בעקבות הדברים עובדת עלם הגיעה לתשאול במשטרה, ומכאן זה בידי המשטרה. ברור לנו שהוא מזועזע. הוא בקשר טלפוני מאוד אינטנסיבי עם מי שהוא רק יכול. אבל גם לאחר מעשה בדקנו את מי שהיה מעורב בפרשה והגענו למסקנה שההתנהגות היתה ללא מתום, כלומר, גם בדיעבד היינו נוהגים אותו הדבר”.
מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: “במשרדה של גברת רונית צור, ראש מינהל שירותים חברתיים, התקיימה פגישה בפורום מקצועי רחב שכלל את כל הגורמים המקצועיים אליהם פנה הנ”ל. בפגישה נכחו גם עורך דינו ונציגי משפחתו. במשך כל השיחה, שנועדה לסייע לו ולמשפחתו לצאת ממצב המצוקה בו הוא שרוי כרגע, הובעה פעם אחר פעם דאגתנו הרבה למצבו והרצון של שירותי הרווחה לסייע לו בהתאם לחוקי השירות. הפגישה נועדה להבהיר לו ולבני משפחתו שהמצב בו הוא שרוי ובהתנהגותו כיום אין הוא מסייע לעצמו. הובהר לו כי הצפת כלל הגורמים השונים במאות שיחות טלפוניות ופניות בכתב לא יכולה להימשך, מאחר והתנהגות זו גורמת הפרעה למהלך העבודה התקין של כלל הגורמים אליהם הוא פונה (הן שירותי הרווחה העירוניים והן שירותים אחרים ארציים)”.
“מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי הדברים נאמרו לאוזניו ולאוזני הנוכחים באופן ברור ובצורה הוגנת ומתוך שיקול מקצועי הרואה בטובתו. אדרבא, שירותי הרווחה והעומדת בראשם מושיטים ידם לסייע לכל פונה ואי אפשר לייחס להם התנהלות מהסוג המתואר, שהרי איומים על מטופלים זרים ונוגדים לחלוטין את דרכי העבודה של עובדי המינהל”, ציינו וד מהעירייה.
במשטרת אשדוד אמרו כי “החומר הועבר למחלקת תביעות בפרקליטות לבחינת האפשרות להגשת כתב אישום נגד המתלונן”.
מנכ”לית עלם, אפרת שפרוט, מסרה בתגובה: “מאז התנהלו עשרות שיחות בין העמותה לאורן בניסיון לסייע לו רגשית ולהמליץ על המשך טיפול. למרות זאת, המשיך לפנות אין ספור פעמים לעלם ומיאן לקבל את הסברינו”.
