השר משה כחלון יצא במסע צלב אישי נגד עמותות המסייעות לאזרחים מוחלשים
אהובה ינאי, מנכ”לית ארגון “מתן”, שעושה לילות כימים למען אזרחים מוחלשים תקפה בחריפות את משה כחלון: “השר כחלון הוא נגד המציאות. מציאות שהוא, כשר הרווחה בישראל, אחראי לה.”
הכתבה: שר הרווחה, ההתלהמות נגד העמותות מנותקת מהמציאות
אהובה ינאי, 10.4.12
http://www.themarker.com/news/1.1683104
אני שומעת ולא מאמינה. שר הרווחה כחלון מותח ביקורת חריפה על התנהלות עמותות הסיוע וחלוקת המזון לנזקקים לקראת חג הפסח. האם השר כחלון נגד העמותות? לא. השר כחלון הוא נגד המציאות. מציאות שהוא, כשר הרווחה בישראל, אחראי לה.
גם בעיני מראות האנשים הבאים ומבקשים מזון אינם מחזה נעים, והייתי שמחה אם לא היינו חוזים בהם. אבל מעניין לשמוע את מי מאשים שר הרווחה במצב העגום: לא את עצמו ולא את הממשלה, שאינה ממלאת את תפקידה. הממשלה אף הציגה תוכנית ממשלתית שכולנו ציפינו ליישומה לפתרון נאות של בעיית הביטחון התזונתי – תוכנית שמעולם לא יושמה.
לשיטתו של כחלון, העמותות קוראות אל תורי המזון אנשים שמשרד הרווחה פתר היטב את כל בעיותיהם, והם אינם אלא סטטיסטים בהצגה הגדולה של העמותות. סטטיסטים ולא אנשים ששר הרווחה בפרט, וממשלת ישראל בכלל, נכשלו בטיפול בהם.
אולי, אמרתי לעצמי כשהקשבתי לרדיו, השר חדש בתפקיד ועדיין חסר לו ידע. הרי כולנו, מאזיני הרדיו, שומעים את הרב אקשטיין מהקרן לידידות מספר לכולנו בימים אלה כי הקרן מממנת יחד עם משרד הרווחה את תלושי המזון שמחלק משרד הרווחה לקראת חג הפסח.
הפוסל במומו פוסל. השר כחלון מחלק בימים אלה תלושי מזון הממומנים על ידי עמותה. עמותה שכמו כל העמותות האחרות, מסייעת לעניים המופנים אליה על ידי עובדי משרד הרווחה עצמו, שעליו אמון השר כחלון. נשמע מתאים להתלהמות של השר כנגד העמותות? לא. אבל זוהי המציאות.
הקשבתי לשר הרווחה ונדהמתי מהפער שבין המציאות, שאותה אנו בארגונים החברתיים רואים וחווים בכל יום, לבין דבריו. במציאות, העמותות מטפלות ומושיטות יד, לעתים יד יחידה, לילדי הרחוב, לקשישים, לאלה שאין בחייהם ביטחון תזונתי ועוד צרכים שרק בחלק מהם משרד הרווחה שותף. במציאות הזאת, העשייה במסגרת האחריות של משרד הרווחה ממומנת בחלקים לא קטנים על ידי העמותות.
בהסכמים שונים עם משרד הרווחה נמצאות שלל מלים מכובסות לתפקיד התרומות, אך בשורה התחתונה נדרשות תמיד תרומות כדי שהזקוקים לעזרה יקבלו את שמגיע להם. המציאות היא שהממשלה העבירה את האחריות לרווחה לעמותות ששר הרווחה יוצא נגדן. אני ממליצה לשר להכין שיעורי בית וללמוד גם את המתרחש בפנימיות לילדים ונוער בסיכון. זו דוגמה טובה מכיוון שמדובר בילדים ובני נוער הנמצאים באופן מלא באחריות המדינה, דהיינו משרד הרווחה.
השר יגלה את שכולנו יודעים – מזלם של הילדים ובני הנוער האלה, שהעמותות משיגות תרומות עבורם. השירותים, הליווי והתנאים שבהם הם חיים נקבעים על ידי התרומות שמצליחות אותן עמותות להשיג, ולא נסמכים רק על תמיכת משרד הרווחה. שהרי אחרת, גורלם היה כמו של האלפים המצטופפים לקבל מזון בערב החג. כך עלול לקרות אם השר לא יתחיל לפעול עבורם ועבור כל האחרים, במקום לדבר סרה בעמותות המקיימות את שהוא מבטיח.
כבוד השר, הרבה יותר קל להתלהם ולסמן את העמותות כאשמות במצב המחפיר של אזרחים הנזקקים לעזרת הארגונים החברתיים, אך עליך מוטלת האחריות לממש את הצעת התוכנית הממשלתית בנושא הביטחון התזונתי, שנדחית מחג לחג. במקום זאת אתה מסיט את הדיון לנושא שכר המנהלים בעמותות, שברובו סביר מאוד ולעתים פחות מסביר, כי הרי זהו חלק מטרנד של אמירות שאינן דורשות את האחריות שלך ושל הממשלה. אני מכירה חלק גדול מהמנהלים והעובדים בארגונים החברתיים. מדובר באנשים העובדים יום ולילה למען כל אלה שהשר אחראי לרווחתם.
הכותבת היא מנכ”לית ארגון מתן – משקיעים בקהילה, הפועל ליצירת שותפויות אפקטיביות בין חברות לבין הקהילה.
