מעצמת העובדים הסוציאליים מתחזקת בעוד הרפואה בישראל קורסת
צפיפות באחד מבתי החולים בארץ – מיטות עמוסות חולים במסדרון
החודש קראנו בתקשורת כי מספר בתי חולים סגרו את שעריהם לחולים בשל עומס עבודה אדיר על הרופאים שאינם יכולים לעמוד בקצב הגובר והולך של החולים המגיעים אליהם.
השבוע נסעתי לבקר אישה מבוגרת חולה המאושפזת באחד מבתי החולים בארץ. כשהגעתי למחלקה מצאתי אותה שוכבת במיטה במסדרון בשל חוסר מקום בחדרים, כולם מלאים עד אפס מקום. היחס של הרופאים היה אדיב ומקצועי אך הצפיפות איומה והרופאים רצים מחולה לחולה.
איך יתכן שמקצוע כל כך חיוני כרפואה סובל מהזנחה תקציבית פושעת של משרד האוצר, בעוד שמקצוע העבודה הסוציאלית, מקצוע מיותר, חסר תכלית ורווי באבטלה סמויה נהנה מתקציבים שמנים על חשבון משלם המיסים?
כמעט בכל בית חולים תמצאו בנינים שלא הסתיימה הבניה שלהם בשל מחסור בתקציב בעוד שמבנים מפוארים של לשכות סעד מעטרים כל פינה בארץ.
5 מיליארד ₪ מוזרמים מדי שנה על חשבון משלם המיסים למוסדות סגורים של משרד הרווחה, במקום לטיפול ילדים בקהילה, עלות שהיא שליש מעלות אחזקתם בפנימיות.
שימוש בילדים כמגן אנושי
כשם שחמאס במבצע עופרת יצוקה ניצל ילדים חסרי ישע כמגן אנושי, כך מנצלים העובדים הסוציאלים את ילדי ישראל כמגן אנושי על מנת להסוות את תפקודם הלקוי ומשתמשים בילדים הנרצחים כמנוף להגדלת תקני כח האדם האדירים שלהם. מרבית הילדים שנרצחו, מתו בזמן שהעובדות הסוציאליות, אשר נהנות מאבטלה סמויה ישנו טוב בלילה או שתו תה וקפה בין שיחת רכילות אחת לשניה.
בשנת 2009 נוספו ל-7,000 העובדים הסוציאלים, אשר עובדים כל אחד בממוצע כ-75% משרה עוד 220 תקנים חדשים. השכר הממוצע של עובד סוציאלי ברשויות המקומיות ליחידת עבודה (משרה מלאה) עמד בשנת 2008 על 9,592 ₪ לחודש. עובדת סוציאלית עולה בממוצע 130,000 ₪ לקופת המדינה בשנה. 7220 עובדים סוציאלים אוכלי חינם שותים למשלם המיסים 7220 כפול 130,000 ₪ ~ 940 מליון שקל. ובסיכום כולל, מעל 900 מליון ₪ מוזרמים מדי שנה רק למשכורתם של העובדים הסוציאלים, על חשבון משלם המיסים.
בשל תפקוד לקוי של משרד הרווחה, קבלת ההחלטות שלו בדבר הוצאת ילדים מהבית שרירותית ורשלנית ביותר. מצד אחד הוא מרחיק מהבית ובכמויות אדירות ילדים ממשפחות נורמטיביות אך מיעוטות יכולות ומצד שני מתרשל באיתור ילדים השרויים בסכנה אמיתית, ומשתמש אחר כך במותם הטראגי על מנת לחזק את הונו וכוחו הפוליטי.
חלוקת תקציבים כושלת בין משרדי הממשלה
הקצאת משאבים מיותרת לעובדים סוציאלים באה על חשבון תקציבים למשרדים אחרים, כגון משרד הבריאות. המחסור החמור ברופאים וציוד רפואי גורם לרופאים לעבוד שעות נוספות ללא גבול ובכך לבצע טעויות קריטיות בחולים עד כדי מוות. כך יוצא שבנוסף לכך שעובדים סוציאלים אינם מצילים ילדים וגורמים נזקים קשים לילדים הכלואים במוסדות, הם אף גורמים בעקיפין למקרי מוות בבתי החולים, בכך שהם נוגסים מנתח תקציב המדינה המיועד לבתי החולים.
כמה אירוני הוא המקרה הבא:
מורה בשם שרונה קאפח מבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל אשר כשלה בהתמודדות עם ילדה בגן חובה, דיווחה בזדון דיווחי שווא לפקידת סעד, תוך ניצול לרעה של כח המשרה שלה וניצול לרעה של החוק. קאפח, שרצתה לחפות על הכשלים שלה, ניסתה לבנות תיק פלילי כנגד האם ובתה, טענה בפני פקידת הסעד כי “קיים חשד סביר” שהילדה עוברת “התעללות מינית בבית”. שרונה קאפח, אישה חסרת סבלנות, כוחנית ואימפולסיבית, שהבנתה בילדים לוקה בחסר, כמעט הרסה משפחה שלמה.
העובדת הסוציאלית התקשרה לסבתא, אישה מבוגרת שעברה זה לא מכבר ניתוח לב פתוח. הסבתא נבהלה מאימת העובדת הסוציאלית והובהלה לקופת החולים בשל לחץ בחזה ופרפורים בלב. שרונה קאפח, אשר ביזתה אף את מערכת החינוך בה היא עובדת, סיכנה את בריאותה של אישה חולת לב וגרמה כמעט לאסון ולפירוק משפחה. העובדת הסוציאלית, לא זו בלבד שמאיישת משרה מיותרת בלשכת הסעד בגבעת שמואל, היא אף הוסיפה עוד עומס עבודה לרופאים שממילא עמוסים לעייפה, בכך שהתרשלה בתפקידה, פעלה ללא שיקול דעת ויצרה קשר עם אישה מבוגרת חולה, ללא שקיבלה על כך אישור.
מוטי וינטר, עו”ס מדושן עונג, מנהל האגף לשירותים אישיים וחברתיים
מתאם מובהק בין מספר העובדים הסוציאלים לרמת העוני
עבודה סוציאלית – מקצוע לא יצרני אשר מוריד את רמת התל”ג במשק. עובדי הרווחה מתרבים ומתרבים, ואיתם מתרבות הבעיות.
היכן שלא תביט, תמצא אותם סביבך: במשרדי הרווחה, במשטרה, בבתי הסוהר, במעונות קשישים, בבתי החולים לתשושי נפש, במקלטים לנשים מוכות, במוסדות לילדים ונוער, במכון להתפתחות הילד, בעמותות שונות ומשונות הפועלות בשם “ההומאניטריזם וזכויות האדם”… כמו תמנון עם זרועות ארוכות, ידם בכל.
בהתאמה למספרם הגדל והולך, גדלה והולכת רמת העוני, אלימות הנוער, האשפוזים הפסיכיאטרים, הניכור החברתי, השפל במערכת החינוך.
מסמך הסוקר את התפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית בשנים 1990-2002 מראה כי בשנים הללו חל גידול של כ-75% במספר העובדים הסוציאליים בסוף התקופה הנסקרת בהשוואה לתחילת התקופה וגידול זה הינו גבוה יחסית לגידול בכלל המועסקים האקדמאים במשק בשנים הנדונות.
אם רמת התמורות הסוציו אקונומיות השליליות עומדת ביחס ישר לגידול במספר העובדים הסוציאלים, אז לשם מה צריך אותם בעצם?
בזבוז אדיר של כספי משלם המיסים.
מדוע משרד האוצר אינו משקיע במקצועות יצרניים כהנדסה ומדעים כדי להעלות את רמת התל”ג ולהוריד את רמת האבטלה במשק ובמקצועות קריטיים כרפואה ובמקום זאת מזרים משאבים אדירים לאלפי עובדים סוציאלים מיותרים?
הרי בסופו של דבר אנשים עניים צריכים כסף ולא עובדת סוציאלית.
