עו”ס אורנה הירשפלד והאפוטרופא מאיה חונגר מעורבות בחטיפת “תינוק המריבה” לאימוץ לא יידעו את האבא שנולד לו תינוק, תיק אימוץ 13960-06-16
אמש, התקיים דיון בבית משפט מחוזי בבאר שבע, עם הרכב השופטים גאולה לוין, אריאל ואגו, וש. דברת, בתיק ביטול אימוץ לתינוק, כיום בן 9 חודשים, לאחר שפקידות האימוץ הסתירו מהאבא את דבר לידתו.
לפני 9 חודשים נולד תינוק לאם צעירה (19), שלא טרחה לספר לאב התינוק (18), כי היא בהיריון ונולד לה תינוק. פקידות האימוץ אורנה הישפלד והאפוטרופא לדין מאיה חונגר, לא טרחו לאתר את האבא, בן הזוג לשעבר של האם, והחתימו את האם במרמה על טפסי אימוץ לתינוק.
כעבור 4 חודשים, נודע לאבא באופן אקראי, כי נולד לו תינוק והוא אומץ. האבא הגיש בקשה לביטול אימוץ בנו בכורו, בטענה שלא ידע כלל, כי נולד לו בן. השופטת עפרה גיא, מביהמ”ש לענייני משפחה אשדוד, ביטלה את האימוץ והורתה על השבת התינוק לאביו. לקריאת ההחלטה הקליקו על הקישור כאן:
פקידת האימוץ הירשפלד וחבר מרעיה, ערערו לעליון בתיק בע”מ 6262/16, ו- בע”מ 6243/16, שם נקבע:
“המשיבה 1 והמשיב 2 (להלן האם והאב בהתאמה). קיימו במשך תקופה קצרה מערכת יחסים, והמשיבה 1 הרתה למשיב 2, כאשר, לטענתה, לא ידעה על הריונה עד השבוע ה-33 להריון. המשיב 2 לא ידע כנטען כלל על דבר הריונה ולימים על דבר הלידה, עד מאי 2016. בחודש נובמבר 2015 פנתה המשיבה 2 לועדה להפסקת הריון; נוכח השלב המתקדם של ההריון, נדחתה בקשתה להפסקת הריון.
ביום 6.6.16, לאחר שמלאו לקטין ארבעה וחצי חודשים, בחלוף 110 ימים מיום הגעתו למשפחה למטרת אימוץ ובחלוף ארבעה חודשים מיום ההכרזה עליו כבר אימוץ, פנו האם והאב לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל את פסק הדין המכריז על הקטין כבר אימוץ, ולאפשר לאם לחזור בה מהסכמתה למסור את הקטין בהתאם לסעיף 10 לחוק. האב טען בבקשה, כי לא ידע על לידת הקטין וגילה את דבר הלידה ומסירתו של הקטין לאימוץ רק בחודש מאי, לאחר בירורים שערכה משפחתו. נטען, כי לא נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 13(א)(1) לחוק, הדרושים כדי להכריז על הקטין כבר אימוץ. ביום 9.6.16 הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה להורות על סילוק בקשת המשיבים על הסף. ביום 23.6.16 הורה בית המשפט לענייני משפחה על מינוי אפוטרופוס לדין לקטין, וביום 27.6.16 מונתה לקטין אפוטרופא לדין על ידי האגף לסיוע משפטי. האפוטרופא לדין תמכה בבקשתו של היועץ המשפטי לממשלה לדחות את הבקשה על הסף.
ביום 11.7.16 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה לסילוק על הסף. בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי נראה שלא נעשו די נסיונות לאתר את אביו הביולוגי של הקטין, בטרם הוכרז כבר אימוץ כלפיו. משכך ניתן לומר, כי פסק הדין המכריז על הקטין כבר אימוץ כלפי אביו הוא פגום, מאחר ולא בוצעה המצאה כדין לאב. למרות לשון סעיפי החוק הרלבנטיים, שאינם מקנים שיקול דעת לבית המשפט, כפי שיפורט, קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי ניתן לראות בפסק הדין כפסק דין שניתן במעמד צד אחד ולהורות על ביטולו משיקולי צדק, בהסתמך על תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 (להלן תקנות סדר הדין האזרחי). לצד זאת החליט בית המשפט לענייני משפחה, כי אין מקום להידרש בשלב זה לבקשת המשיבה להתיר לה לחזור בה מהסכמתה לאימוץ הקטין, והיא תיבחן לגופה. הדיון קבוע ל-21.8.16.
עם זאת, חשוב לשוב ולהבהיר כי בחינת השאלה האם היתה “אפשרות סבירה” לאתר את אבי הקטין צריכה להיעשות על ידי בית המשפט לענייני משפחה בזהירות ובקפדנות רבה, נוכח מורכבותה של הסוגיה והשיקולים כבדי המשקל העומדים בבסיס ההסדר שקבע המחוקק והצורך לכבד את דברו. על פני הדברים ומבלי לטעת מסמרות, דומני כי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה בהחלטה מיום 11.7.16 לפיה:
“נראה כי לא נעשה די על מנת לאתר המשיב ומשכך, ניתן לומר שלמעשה ניתן פסק דין פגום, שכן לא בוצעה המצאה כדין לאב, אשר על כן, לכאורה נראה שיש לבטל את פסק הדין משיקולי צדק, שכן ניתן לראות את אי איתורו של האב כראוי, כאי ביצועה של מסירה כדין המחייבת ביטול פסק הדין משיקולי צדק” (פסקה 41 להחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה).
יש לראותה במובהק כלכאורית בלבד; ועל בית המשפט לענייני משפחה לשוב ולהידרש לכך מעיקרא, ולבחון עובדתית היטב האם אכן הייתה “אפשרות סבירה” לאתר את האב, בהתאם לחזקה שקבועה בחוק ועל סמך הנתונים שעמדו בזמן אמת בפני העובדת הסוציאלית שליותה את האם, תוך בדיקת כל שלב. בהקשר 60 הימים ראוי לבדוק גם אימתי הגיעה הידיעה בדבר ההריון והלידה לאב, והיש לכך רלבנטיות. נזכור כי הוגשו בענייננו תסקיר אחר תסקיר, מטעם עובדת סוציאלית לפי חוק האימוץ הבקיאה במלאכתה, ובליווי משפטנית מן השירות הציבורי, ותועדו עמדות האם בהרחבה.
בית משפט עליון, דחה את ערעור פקידות הסעד לאימוץ והורה על החזרת התיק לבירור נוסף במחוזי.
בתמונה: אורנה הירשפלד, חטפה לאמא אורה מור יוסף את התינוקת אלה מבית החולים
החוטפת עו”ד שירה גורדון העידה כי האם סרבה למסור פרטי האב והתרצתה למוסרם אך לצורך סעיף 8ג (ב) לחוק. עם זאת וכעולה מעדותה, בשום שלב לא הוסבר לאם דבר אודות זכויותיו של האב הביולוגי לדעת על קיומו של בנו. עוד התרשמתי שגם בשלב זה לא נעשה כל ניסיון אמיתי לברר מדוע סרבה האם למסור פרטיו. לעניין זה קבע כבוד השופט ברק כי “אין להסתפק בהצהרה סתמית של האם על אב בלתי ידוע או בסירובה לחשוף זהותו ו”יש לעשות מאמץ כדי לעמוד על המניעים להסתרת זהות האב, כדי לשכנע את האם לחשוף זהותו” (בע”מ 5082/05, פסקה 29). בעניין הנדון, לא נעשה כן ונראה כי רשויות הרווחה הסתפקו בהצהרה סתמית של האם.
מצופה היה מעו”ד גורדון להבהיר למבקשת, ברחל בתך הקטנה, את פרק הזמן העומד בפניה להגיש בקשה לביטול אימוץ ולוודא שאכן האם הבינה זאת ולא להסתפק בהנהון מצידה כאשר מפרטת האמור בכתב ההסכמה כפי שנעשה בפועל. המדובר במעמד קשה לכל אם שנאלצת לעבור אותו, קל וחומר לבחורה צעירה כבת 19, שנמצאת שם לבדה ולאחר אובדן אביה, פרידה מחבר וגילוי ההריון. לפיכך, מצופה שבעתיד, עו”ד המחתים הורה על כתב הסכמה, יוודא שאותו הורה הבין כל שלב ושלב בכתב ההסכמה ולא יסתפק בהנהון ראש.
טרם ניתנה החלטה בעניין ביטול האימוץ בבית משפט מחוזי. צפו בפקידת האימוץ אורנה הירשפלד מסרבת להסביר, מה דוחף אותה לשלוח תינוקות לאימוץ, בלי לאפשר להורים הביולוגים לגדל את ילדיהם, בעוד שהיא יודעת שההורים כשירים, ללא רבב.
