מחקר: ילדים שהוצאו מהבית לקרובי משפחה פיתחו פחות בעיות התנהגות מילדים שהוצאו למשפחות אומנה זרות
כך עולה ממחקר שביצע בית החולים לילדים בפילדלפיה. המחקר בדק 1309 ילדים אשר שהו כ-3 שנים מחוץ לביתם וגילה כי לילדים ששהו במחיצת קרובי משפחה יש בעיות התנהגות פחותות באופן משמעותי מאשר ילדים ששהו 3 שנים במשפחות אומנה.
המחקר עקב אחר ילדים שהוצאו מן הבית ע”י משרד הרווחה האמריקני בין התאריכים אוקטובר 1999 לדצמבר 2000 בעקבות דיווחים על הזנחה. תוצאות המחקר מספקות ראיות מוצקות התומכות במגמה הגדלה והולכת בשנים האחרונות בארה”ב להוציא ילדים מבית לקרובי משפחה ולא למשפחות אומנה זרות.
“נושא החשיבות של קביעות ויציבות שמספקים קרובי משפחה לילדים על פני משפחה אומנת נדון מזה מספר שנים”, כך אומר דייויד רובין, חוקר התפתחות הילד מבית החולים לילדים בפילדלפיה וממובילי המחקר. “ואילו עתה הוכח לראשונה עפ”י תוצאות המחקר כי גישה זו מתאימה יותר מן הגישה בה מוציאים ילדים למשפחות זרות”.
במחקר נבדקו הילדים, ההורים הביולוגים, המורים וכן המשפחות שאל משמורתן הועברו הילדים. הבדיקות נעשו פעמיים, 18 חדשים ו-36 חדשים לאחר הוצאתם של הילדים מן הבית. מקץ 3 שנים, כשני שליש מבין הילדים ששהו אצל קרובי משפחה הגיעו למצב של התייצבות עם בני המשפחה החדשים, וזאת בהשוואה לשליש בלבד מאלה ששהו בבתי אומנה זרים. 32% מן הילדים שהושמו אצל קרובי משפחה פיתחו בעיות התנהגות. לעומתם, 46% מילדי האומנה פיתחו בעיות התנהגות.
החוקרים מציינים כי למרות שבהשמה אצל קרובי משפחה לילדים יש פחות בעיות התנהגות, עדיין בשני המקרים, לאחוז גבוה מן הילדים המוצאים מן הבית יש בעיות התנהגות, וכי משרד הרווחה צריך לתמוך בקרובי המשפחה ולספק להם כל עזרה כפי שהוא תומך ועוזר למשפחות האומנה.
כמו כן, נמצא כי גם עבור ילדים שהושמו במשפחות אומנה, ככל שחוו פחות מעברים ממשפחת אומנה אחת לשניה, כך פחתו הבעיות ההתנהגותיות שלהם, כך שטלטולים של ילדים ממשפחה אחת לשניה מחמירים את מצבם הנפשי.
מחקר MIT – ילדים שחיו בבתים הרוסים הצליחו טוב יותר בחיים מילדים שחיו במשפחות אומנה
ממצאים קודמים של מחקר משנת 2007 של המכון הטכנולוגי MIT קובעים חד משמעית כי ילדים שחיו בבתים הרוסים הצליחו טוב יותר בחיים מילדים שחיו במשפחות אומנה. מחקר זה הישווה בין ילדים שהוצאו ממשפחתם לאומנה בעקבות התעללות והזנחה כביכול, לאלה שנשארו בחיק משפחתם למרות שחוו תופעות דומות.
המחקר נערך על ידי חוקרים מביה”ס לניהול בשם סלאון (MIT’s Sloan School of Management) במסגרת לימודי מדיניות חברתית. במחקר השתתפו מעל 15,000!!! נבדקים, מדגם ענק, הגדול ביותר שנעשה אי פעם. המעקב אחר הנבדקים נערך לאורך השנים 1990-2002. המחקר התבצע במדינת אילינוי בשל הקלות היחסית לקבל מידע על הרקע של הילדים. לכן כדי למנוע זיהוי של משפחות, מקרים קשים וחריגים של התעללות והזנחה שהיו בתקשורת נופו מהמדגם.
התוצאות שנתקבלו הפתיעו אף את החוקרים:
הילדים שנשארו בחיק משפחתם, בגיל ההתבגרות נטו פחות לעבריינות נוער ובקרב הנערות נמצאה שכיחות נמוכה יותר של הריונות ואמהות בגיל צעיר. כמבוגרים צעירים הם הצליחו יותר להתמיד בעבודה ולהחזיק במשרות שלהם, בהשוואה לעמיתיהם שהוצאו מחיק המשפחה.
במחקר קודם של מרק קורטני מאוניברסיטת שיקגו נמצאה שכיחות גבוהה יותר של נשירה מבי”ס, נטייה לעבריינות כמו גם לשימוש בסמים ואלכוהול, בקרב ילדים שגדלו באומנה, אך באותו מחקר הם הושוו לאוכלוסיה הממוצעת ולא לילדים שחוו כביכול הזנחה והתעללות, אך לא הוצאו מחיק משפחתם.
מוביל מחקר זה, פרופ’ דויל מסכם את מחקרו הנוכחי במסקנה שברוב המקרים בהם לא נשקפת סכנה גבוהה לשלום הילד, עדיף להשאירו בקרב משפחתו הביולוגית למרות שחווה בה כביכול הזנחה והתעללות, ולעבוד עם המשפחה מאשר להרחיקו ממנה.
