פס היצור של ילדים המיועדים לאימוץ בין ארצי
מי רוצה לקנות תינוק? ברור שהורים מאמצים אינם רוצים “לקנות” תינוק, אך מסתבר שלעיתים קרובות מדי כספם של אלו משמש לקניית תינוקות באימוצים בינלאומיים.
אימוץ בין ארצי של ילדים מחו”ל לישראל, מתבצע כיום מן המדינות הבאות: רוסיה, אוקראינה, קזחסטן,ארמניה, אל סלבדור, פרו וגואטמלה.
למרות שאוכלוסיית סין גדולה פי 100 מאוכלוסיית גואטמלה, כמות הילדים המאומצים שהוצאו מגואטמלה בשנת 2007 לארה”ב היתה כמעט זהה לכמות הילדים המאומצים שהוצאו מסין לארה”ב באותה שנה. 4,728 ילדים הוצאו מגואטמלה בשנת 2007, כל זאת כשאוכלוסיית גואטמלה מונה 13 מליון איש, בעוד שאוכלוסיית סין מונה 1.3 מיליארד איש.
ב-1 בינואר 2008 סגרה ארה”ב הרמטית את אימוצי הילדים מגואטאמלה לאחר שחקירה של הממשל האמריקני קבעה כי מתקיים סחר מאסיבי לא חוקי של ילדים לאימוץ ממדינה זו. ארה”ב התנתה את חידוש האימוץ בהקמת תשתית מסודרת ומפוקחת היטב, שתחליף את האימוץ המתבצע שם כיום, בו 98% מן האימוצים מבוצעים באופן פרטי באמצעות נוטריונים מפוקפקים.
למרות זאת, בישראל ממשיכים להתבצע אימוצים ממדינה זו. בשנת 2008 עד 2010 המשיכו עמותות ישראליות לייבא ילדים מגואטמלה באין מפריע. שימו לב כי בעמותות רבות בישראל המייבאות ילדים מחו”ל לאחר שקיבלו אישור ממשרד הרווחה לפעול בחו”ל, פועלות עובדות סוציאליות שבעבר עבדו במשרד הרווחה ומקושרות למשרד הרווחה, חלקן עבדו כפקידות סעד לחוק הנוער וחלקן כפקידות סעד לחוק אימוץ.
22,000 יורו שהם כמעט 30,000$, משלמים כיום הורים ישראלים עבור אימוץ ילד בחול. תשלום זה אינו כולל טיסות ושהיות בבתי מלון. זהו סכום אדיר במושגים ישראליים והון עתק במושגים של מדינות העולם השלישי. לאן הולכים הסכומים ההזויים הללו?
במאמר שהתפרסם בוושינגטון פוסט מאת אי.ג’י. גרף, חוקרת במכון שוסטר לעיתונות חוקרת באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון (שימו לב ללוגו של האוניברסיטה, כאן בקישור הזה מצד ימין למעלה), מתארת החוקרת באמצעות איור איך בסרט נע לייצור “יתומים”, מוכרים תינוקות לאימוץ בינלאומי.
אימוץ ילדים זה עסק לכל דבר – הכל ענין של היצע וביקוש
לדבריה, הרעיון כי בארצות המתפתחות (ארצות העולם השלישי) קיימים מליוני “יתומים” ופעוטות בריאים המחפשים בתים הוא רק מיתוס. בארצות עניות, כמו גם בארצות עשירות, נדיר ביותר למצוא תינוקות בריאים שאכן ננטשו או שהוריהם ויתרו עליהם מרצונם, למעט סין, בה בשל המדיניות של ילד אחד למשפחה יש נטישה רבה של תינוקות. בעוד שמרבית הילדים שאכן זקוקים לאימוץ הם ילדים גדולים, חולים, מוגבלים או בעלי צרכים מיוחדים, מרבית ההורים המאמצים שממתינים על פס היצור לאימוץ, רוצים רק תינוקות ופעוטות בריאים.
התוצאה: פער בין הביקוש לתינוקות בריאים להיצע התינוקות הבריאים. פער שיכול להסגר באמצעות כסף מערבי. בארצות מסויימות כסף מערבי מדרבן מאעכרים מקומיים לחטוף תינוקות או לאלץ את המשפחות החלשות לוותר על ילדיהן. המאעכרים המקומיים מפשיטים מן התינוקות את זהותם ומעבירים אותם לבתי יתומים על מנת לשנע אותם מאוחר יותר לאימוץ במדינה מערבית.
להלן תרשים המתאר את פס היצור של תינוקות ופעוטות לאימוץ בינלאומי. (צוייר ע”י פיטרסון קלארק מן הוושינגטון פוסט, הוספנו כיתוביות מתורגמות לעברית)
