חטיפת תינוקות בארגנטינה מראה לסחר ילדים בישראל

חטיפת תינוקות בארגנטינה – מראה לסחר ילדים בישראל

מרץ 2011 – חוטפי ילדים רוצחים מתקופת הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה יועמדו לדין. חטיפת תינוקות וקטינים בארגנטינה זהה לסחר ילדים וחטיפת ילדים במדינת ישראל.

הוצאת ילדים מביתם בכפייה על ידי רשויות הרווחה מזכירות משטרים אפלים.

ההליך מנוהל על ידי עובדים סוציאליים מרשויות הרווחה, פקידי סעד, הפועלים ללא סדרי דין, או דיני ראיות.

ההליך השיפוטי מתנהל בדלתיים סגורות, פסקי הדין אינם מתפרסמים, ובתי המשפט לענייני משפחה ונוער מעניקים לפקידי הסעד סמכויות סטטוטוריות שלא ניתן לערער עליהם.

פקידי הסעד עושים להורים רצח אופי כדי לתת לגיטימציה לחטיפת ילדיהם.

מדובר באלפי ילדים המוצאים בכפייה מבתיהם מידי שנה.

הילדים מועברים למסגרות מופרטות, אומנות, פנימיות, מוסדות הרווחה, ללא פיקוח, עוברים אונס, התעללות ואין מושיע.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=xPDizDnvvGo&feature=youtu.be]

ראו פרשת חטיפת התינוק דודו דהאן
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=IimkZ2Jfj0w]

מדינת ישראל סוחרת בילדים. יש תעשיה של סחר בילדים בידיעת שופטים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ועובדים סוציאליים.

משרד הרווחה מסוכן למשפחות במדינת ישראל.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=VLheyiOr5F4]

קישורים:

סיפור משפחת חביבי – שיטות הפעולה המעוותות של פקידי רווחה – רדיפות, עלילות, התעמרות…

חיים וויולט חביבי, זוג הורים נורמטיביים, כשירים ועובדים, הורים טובים, ישרים והגונים שגידלו את ילדיהם בצורה מכובדת ונאותה, עד אשר “זכו” לדריסת רגל הרסנית וברוטלית של רשויות הרווחה בביתם.

מכאן מתחיל הסיוט שלא נגמר – סיפורם של משפחת חביבי.

משרד הרווחה – השטן של העם היהודי, כך מכנה חיים חביבי את משרד הרווחה בישראל.

בני הזוג חיים וויולט חביבי שילדיהם נחטפו על ידי רשויות הסעד בישראל ונלקחו לפנימיות ומשפחות אומנה, התבצרו לפני מספר שנים בכנסיית הבשורה בנצרת וזעקו משם לעזרה.

סיפורם התפרסם בכל אמצעי תקשורת אפשרי ואף באמצעי התקשורת העולמיים מכיוון שהפרשה כמעט הביאה לתקרית בינלאומית.

בערוץ 2 הוקרן הסרט על משפחת חביבי ושמו ‘הבשורה ע”פ חביבי’. הסרט מתאר את מצוקתה של המשפחה, את מצבה הכלכלי הקשה אליו נקלעו בעקבות התערבות שרותי הרווחה במשפחתם, את הפשע המאורגן של רשויות הסעד בישראל ואת אזלת היד והאטימות של שאר מערכות השלטון בישראל כלפי משפחות חלשות.

אטימות שהובילה את המשפחה, בצעד של יאוש, לברוח אל הרשות הפלסטינאית ולהסתתר שם מפני הצוררים הנאציונל סוציאליסטים של משרד הסעד.

פקידת הסעד הקלוקלת תמר ישראלי מלשכת הסעד בנתניה ועובדת הסעד הכושלת מרים פיירברג שמכהנת כיום כראש עירית נתניה, ואשר דרדרה את העיר נתניה לתהומות ולשיאי פשיעה בלתי נתפסים, שתיהן יחד חברו יחדיו ורדפו את משפחת חביבי ללא רחם.

הטרמינולוגיה החולנית של עובדות הסעד:

רשויות הסעד טענו כי המשפחה “לא שיתפה פעולה” וסירבה לקבל “טיפול” ממשרד הסעד. ברצוננו להדגיש כי לעובדים סוציאלים יש טרמינולוגיה חולנית ומעוותת לגבי שני המושגים הללו.

המושג “שיתוף פעולה” בטרמינולוגיה הנכונה משמעו עבודה משותפת של כל הצדדים שבבסיסה קיים אמון הדדי והסכמה משותפת של שני הצדדים לאופן הטיפול.

המושג “שיתוף פעולה” בטרמינולוגיה של משרד הסעד משמעו כח ושליטה, קרי כפיה על הנזקק לבצע את מה שהעובדים הסוציאלים פוקדים עליו לעשות, שאם לא יעשה כן ילדיו יילקחו ממנו לצמיתות.

ניתן ליצור קשר עם מר חיים חביבי – ולסייע לו ולמשפחתו: 052-5019447

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=YlzH0W3YeS8]