פרוטוקול חקירה נגדית של עו”ס רותם אלבז אלקובי, נצלבת על דוכן העדים ולא מפסיקה לשקר

לפנינו מסמכים מרתקים בתביעת לשון הרע של עובדת סוציאלית עם שם רע, רותם אלבז אלקובי  פושטת רגל שביצעה עבירות פליליות, פיזרה צ’קים ללא כיסוי, ניהלה תאגיד בהיותה עובדת מדינה, בניגוד לתקנות התקשי”ר, והסתירה מלשכת הרווחה את העובדה שפשטה רגל והיא מסובכת בחובות של מעל מיליון ש”ח. כל המידע מגיע ישירות מתיקי בית המשפט ומתצהיר של רותם אלבז אלקובי עצמה, בו היא מספרת על נסיבות ההסתבכות, ומהתנגדויות של הנושים שלה. הכל מפורט בתיק פשיטת הרגל שהתנהל אצל השופטת רבקה פוקס.

נסיבות הפשט”ר של פקידת הסעד רותם אלבז אלקובי סוקרו ע”י העיתונאית לורי שם טוב, תוך הסתמכות על מקורות מידע אמינים (תיקי בית המשפט והחייבת עצמה), אבל כעת העו”ס התובעת רותם אלבז אלקובי מתלוננת שהוכפשה, כי למרות שלמעשה הכל נכון, התיאורים מבחינתה לא מדוייקים, ולכן לטענתה קמה לה עילת תביעה בלשון הרע. למשל, וזו דוגמא אחת מיני רבים, כאשר הוצג בפניה התצהיר שבו היא מודה בכל מה שעשתה, כולל פיזור צ’קים ללא כיסוי, יש לה שני דרכים להתחמק מזה: “הגשתי תצהיר אחר, ואני לא חייבת להראות אותו, כי “זה לא רלבנטי“, כלומר היא טוענת שהיא חזרה בה, ולכן כשהיא “חוזרת בה” אי אפשר להזכיר לה את מה שאמרה בתחילת הליך הפש”ר. התירוץ השני הוא שאם היא מודה שהיא פיזרה צ’קים ללא כיסוי, מעל מיליון ש”ח, הרי כל עוד בית משפט פלילי לא הרשיע אותה, היא לא עבריינית, ולא ניתן לסקר את זה. נו באמת, צריך לחכות עד שבית משפט ירשיע אותה כדי להגיד שהיא פושעת שעברה על החוק? הרי אם לא היתה מסתבכת עם צ’קים ללא כיסוי לא הייתה מבקשת את ההגנה של כינוס נכסים.

לפנינו חקירה  נגדית של אותה עובדת סוציאלית רותם אלבז אלקובי ע”י העיתונאית שנתבעה בלשון הרע.

ניתן גם לראות שאין כל חקירה על מסמכים החיצוניים לכתבה עצמה עליה מלינה רותם אלבז אלקובי.

למעשה עומד בפני השופטת דנה עופר אתגר ממשי. מדובר בעובדת סוציאלית עם שם רע, שביצעה עבירות משמעותיות המעידות על חוסר יכולת תפקוד במישור האישי, והיא זו המופקדת על ניהול חייהם של מטופליה, כאשר היא עצמה לא מסוגלת לתפקד באופן נורמלי. היא מעידה על עצמה שאין לה יכולת שיפוט עצמאית ושהיא ניתנת להשפעה ע”י גברים השולטים בחייה. הציגה עצמה כמסכנה שאחרים שולטים בחייה. איך היא יכולה לתפקד כעבודת סוציאלית החולשת על גורלות של אחרים?

ומה עם הדיווח של רותם אלבז אלקובי עו”ס לחוק הנוער? הרי היא לא דיווחה לנציב שירות המדינה על היותה פושטת רגל בניגוד לסעיף 14(ב)(2) לחוק העובדים הסוציאליים, (“קיימות נסיבות אחרות לפיהן אין מבקש הרישום מסוגל או ראוי לעסוק בעבודה סוציאלית”), ובכך פעלה לכאורה להונות את המדינה. עובדות סוציאליות הן מעל לכל והכל מותר להן. ביזיון של ממש. אלקובי טוענת בחקירתה הנגדית שהיא כן דויווחה למי שהייתה צריכה לדווח, אבל בפועל היא לא מראה ולו מסמך אחד למי דיווחה, מתי דיווחה ואפילו טוענת שהיא פשוט לא תיעדה את מועד הדיווח. איך בית משפט יכול לקבל את העדות הזו? ללא מסמכים, ללא ראיות, עו”ס זו חושבת שהיא נמצאת בבית משפט לנוער, שם מתנהלים דיונים ללא ראיות, ודבריה השקריים מתקבלים כתורה מסיני. עוד היא טוענת שביצעה פעולה כלשהי ואפילו לא יודעת מתי זה היה, וזו אחת שמחליטה על גורלות של אחרים?

ראו בעמוד 8 שורה 24 איך היא טוענת שכל עוד לא הורשעה בפלילים, הרי שהיא יכולה לא להצהיר על כל מעשה פלילי, ואי אפשר לקרוא למעשיה “מעשים פליליים”. מי יבלע את הבלוף הזה?

ניתן להבין מאיפה מגיעה היוהרה הזו של העו”ס, להתייצב בבית משפט אזרחי ללא ראיות, עם תצהיר מפליל מדבריה עצמה, ולדרוש שבית המשפט יפסוק לטובתה. הרי היא רגילה ששופטות הנוער מתרפסות בפניה, חותמות על כל מה שהיא מבקשת, ללא הוכחות וללא חקירות. לכן הייתה לה התעוזה להגיע לבית משפט אזרחי, ללא בדל ראיה, ולדרוש פיצויים על הכפשתה. בן אדם נורמלי לא היה מעיז להראות את פניו בבית משפט ולהיחקר בנסיבות שכאלו.  אבל עו”ס היא עו”ס והן חושבות שהכל מגיע להן.

אתגר אחר העומד בפני דנה עופר, הוא ההתמודדות עם חופש הביטוי והדרך בה עיתונאים מביאים מידע לציבור על שחיתות ומעשים נואלים המתרחשים מאחורי הקלעים (במקרה זה בתוך בית המשפט של פשיטת רגל). האם העיתונאים אמורים לצטט מילה במילה מה שנאמר במסמכים משפטיים, או שלעיתונאים יש חופש פרשנות לפרש את מסמכי בית המשפט, ההחלטות ופסקי הדין? היומרנות של מושא הכתבה לסבור כי הוא יכול לחלוש על היכולת של העיתונאי לסקר אותו, הזויה. רותם אלבז אלקובי טוענת פה, שהיא זו שאמורה להכתיב לעיתונאים כיצד ובאיזה אופן להציג אותה ולסקר אותה.

מה הענין העיתונאי בעו”ס רותם אלבז אלקובי?

כידוע עובדות סוציאליות מייללות שלא משלמים להן מספיק על עבודה קשה, כאשר רוב הזמן הן בימי העשרה, ימי נופש, הפסקות צהריים, הפסקות אחרי צהריים, ימי הורה, ימי מחלה, ובקושי עובדות. הן מפגינות וטוענות שהן מקבלות משכורת רעב. לפתיע פתאום צץ לו במסמכים רשמיים תלוש מעיריית נהריה המגלה שכל ההפגנות הללו הן בלוף אחד גדול. אז כמה מרוויחה עובדת סוציאלית בחודש?  13,379 ש”ח. זהו שכרה החודשי של פק”ס רותם אלבז אלקובי.

הנה תלוש המשכורת של פק”ס רותם אלבז אלקובי. האם זה לא ענין ציבורי חשוב מאין כמוהו שהעו”ס מטעות מדינה שלמה ודורשות לעצמן תוספת תקציבים למשכורות, כאשר הן משתכרות הרבה מעל לממוצע? אחוז גדול משכר זה מורכב ובנוי על הריסות בתים של אנשים ובמיוחד אימהות חד הוריות גרושות המאבדות את ילדיהם, ואבות גרושים המודרים מילדיהם.