הפסד צורב לפרקליט עומר סגל: זיכוי מהדהד של השופט מנחם מזרחי לנאשמים שדרשו פיצוי 50,000 ש”ח מבעל עסק לקעקועים ת”פ 57175-08-16
זיכוי מהדהד של השופט מנחם מזרחי. המפסידן: עו”ד עומר סגל רוזנבויים Omer Segal-Rosenboim. מכיוון שהנושא סוקר בפוסטה, ובאתר תקדין, אין לנו מה להוסיף.
סרט אימה בהפקת ימ”ר מרכז והפרקליט עומר סגל
מנחם מזרחי, שופט שזיכה נאשמים ב”תיק הקעקוע” ציין כי בנסיון לגבות ממנו תלונה החוקרים נטעו בלב המתלונן תחושות פחד, בעתה וחלחלה, כשאמרו לו: “לא ירצחו אותך בשביל הדבר הזה, אבל יכולים לפגוע בך בצורה מאוד מאוד קשה. אני לא הייתי ישן בלילה, אני אומר לך דוגרי”
| הקעקוע שהתחיל את הבלגאן |
בתחילת הדרך נראה כי התיק הזה נפל לידי חוקרי היחידה המרכזית של משטרת מחוז מרכז, כמתנה לחופשת הקיץ הלוהטת שבפתח. באוגוסט 2016 עצרה היחידה שישה חשודים המזוהים עם האחים לביא מרחובות, בחשד שסחטו בעל עסק לקעקועים במרכז “בילו סנטר”. הרקע: אי שביעות רצונה של אחת מנשות החשודים מציור העוגן שקעקע על זרועה אחד מאמני בית העסק. לפי החשד, לאחר שהאישה “הסתמסה” עם בעלי המכון והביעה בפניו את כעסה, היא סיפרה לבעלה, מאור לוי (32), על הקעקוע הרשלני לכאורה, מה שהוביל אותו לגשת אל המכון יחד עם כמה חברים ולדרוש פיצוי של 50 אלף שקל.
בסופה של החקירה, הפרקליטות הגישה לבית משפט השלום ברחובות כתב אישום נגד שבעה נאשמים: הבעל, טומי טשלה, דוד שוורצמן, מיכאל סבג, שלמה ללוש ורומן אגרונוב. הנאשם השביעי היה קטין. טשלה, לוי ושוורצמן, הואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים. היתר הואשמו באיומים בלבד. בסוף השבוע שעבר (24.11), שופט בית משפט השלום ברחובות מנחם מזרחי החליט לזכות את כל הנאשמים מהמיוחס להם. בעוד שלוי, טשלה ושוורצמן זוכו מחמת הספק, יתר הנאשמים זוכו באופן מוחלט.
| פגישה באווירה רגועה אך “מאיימת” (מתוך צילומי האבטחה) |
שיעורי בית
לפי כתב האישום, הנאשמים הגיעו למרכז “בילו” בשלושה רכבים שונים, ואיימו על בעלי המכון “באמצעים התנהגותיים”. נטען בין היתר, כי לוי טשלה ושוורצמן התיישבו לשוחח עם בעל המכון בתוך העסק, בעוד שהאחרים עמדו מחוצה לו בפתח, צפו בשיחה ו”פטרלו” בסמוך “באופן מאיים”. בשיחה עצמה, לוי שאל את בעל העסק האם הוא לוקח אחריות עלהקעקוע הרשלני, ולאחר שזה השיב לו בחיוב, טשלה פנה ללוי ואמר לו: “כמה אתה רוצה? 80? 100?”. לוי השיב: “50 אלף”. לפי הנטען, טשלה אמר לבעל המכון: “היום אני בא לסגור עסקה. או שאתה משלם 50 אלף, או שאתה תיפגע”.
נטען, כי לאחר שבעל המכון השיב שאינו יכול לשלם סכום כזה, טשלה החל לקלל ואילו שוורצמן התערב ואמר: “אני חושב שתצטרך לשלם”. כאשר בעל המכון עמד על סירובו, שוורצמן אמר לו: “אתה נראה לי כאילו אתה רגיל לסיטואציות האלה… אתה לא נראה מפחד”.
בשלב הזה השלושה קמו לעזוב את המקום. לפני שעזבו, טשלה פנה אל בעל המכון, לחץ את ידו מספר פעמים ואמר לו: “קח בחשבון, שכל פעם שאתה יורד מהסטודיו…”, והוסיף: “תעשה שיעורי בית”, לאחר שהציג את עצמו בשמו.
לוי הכחיש את המיוחס לו הן בחקירה והן בבית המשפט. הוא ציין כי בטרם פנה לבעל המכון הוא התייעץ עם עורך דין. גם יתר הנאשמים הכחישו את המיוחס להם. טשלה, למשל, טען כי בסך הכל הגיע למכון כדי לסייע ללוי, והכחיש שאיים.
איומים משטרתיים
בחקירות, ובבית המשפט, רוב הנאשמים המוכרים כעבריינים המזוהים עם האחים לביא אשר מוגדרים כיעד מודיעיני של המשטרה במחוז מרכז, טענו כי הם אינם מבינים מדוע בעל מכון הקעקועים חשש מפניהם. בהכרעת הדין של השופט מזרחי, המשתרעת על פני 52 עמודים, הוא דווקא הסביר מי הוסיפו מאוד לפחד של בעל המכון באירוע הזה, לא פחות ולא יותר, חוקרי המשטרה מימ”ר מרכז.
חשוב להדגיש: בעל מכון הקעקועים לא התלונן במשטרה. הוא הוזמן לתשאול בימ”ר מרכז, לאחר שליחידה הגיע מידע מודיעיני על הפגישה שנערכה במכון שלו. השופט מזרחי מכיר היטב את תורת הלחימה החדשה יחסית של המשטרה בעבירות סחיטה בהן הנסחטים מעדיפים לא להתלונן. הוא יודע שהחוקרים ואנשי המודיעין מחפשים ראיות באמצעות שיטות פסולות של האזנות סתר למשפחה ולחברים של הנסחט, בהן ניתן להבין שהנסחט מאויים או קיבל מכות, ובתשאולים מתישים בהם הם הופכים נסחטים שאינם מעוניינים בכך, לעדי תביעה בעל כורחם. שניים מהעדים בעל כורחם המפורסמים יותר הם אבנר מאיו ושי בכר, שבשנתיים האחרונות מצאו את מותם עקב עדויות שנכפו עליהם על ידי חוקרי המשטרה, מה שלא מנע מחוקרי מחוז מרכז להמשיך ולהשתמש בטקטיקה המסוכנת הזו לגביית עדויות.
בתשאול שנערך לבעל מכון הקעקועים במשטרה הוא נשאל אם הוא חושש, והוא השיב: “בטח”. כאשר נשאל על ידי אחד החוקרים האם הוא חושש לחייו, הוא הפליג בחששות: “יש לי ילדים בבית, יש לי הכל. בטח שאני פוחד לחיים שלי. אני פוחד שיפגעו לי בילדים. יש לי הרגשה שהם הולכים ללכת לי על הידיים, או-קיי? לפי מה שהבנתי מהשיחה, הוא הולך לפגוע לי בידיים שלי, שזה מקור הפרנסה שלי… הוא ישבור לי אותן באיזושהי דרך. לא יודע… שמע יש לו עשרים, עשרים וחמש איש… הוא יכול לבוא להכניס אותי לאוטו, לקחת פטיש ולשבור לי את האצבעות בשנייה, או-קיי? אני מוכן לזה… אני לא יודע איזה השלכות יש לזה אם אני אתן עדות או כל הדברים האלה… אני הולך לפי אינטואיציות…”.
השופט מזרחי ציין בהחלטתו כי לאחר הפגישה עם הנאשמים, בעל מכון הקעקועים צפה בקלטות האבטחה מהמכון, מה שהגביר אצלו את החשש. השופט גם התייחס לתשאולים שערכה המשטרה, וציין בהחלטתו כי “לא אירע בתוך החדר (מכון הקעקועים) דבר שבכוחו להוביל את המתלונן למחשבת התרחיש האלים אותו פירט…”.
אם כך, איך הגיע בעל מכון הקעקועים לתרחיש האלים הזה ולאימה שאחזה בו? בהכרעת הדין, לשופט מזרחי היה הסבר גם לכך: “דווקא החוקר, לא חסך מחשבותיו על הנאשמים ויתכן שנטע במחשבותיו של המתלונן תחושת פחד חזקה ביותר”.
מסתבר כי בתשאולים שנערכו לבעל המכון בנסיון לשכנע אותו למסור עדות נגד החבורה, אחד החוקרים “דאג” לספר לו שמי מהנאשמים כבר ישבו בכלא, הזכיר את המילה “חיילים” (של ארגון פשע), והוסיף: “אתה טרף קל בשבילם”. “צריך לקחת בחשבון”, הוסיף החוקר, “אתה נכנס עכשיו לתקופה של חיי פחד וצריך לבדוק את המכונית למטה כל פעם שאתה נוסע, אם יש איזה רימון דמה כזה, בשביל לסמן לך…”.
“לא ירצחו אותך בשביל הדבר הזה”, “הרגיע” החוקר את בעל המכון, “אבל יכולים לפגוע בך בצורה מאוד מאוד קשה. אני לא הייתי ישן בלילה אני אומר לך דוגרי”.
חוקר אחר אמר לבעל המכון: “כוחות החושך, הם מושפעים גם מסרטים”, ו”אתה יכול להיפגע אבל בסופו של דבר גם, אתה יודע…”.
השופט מזרחי: “במילים אלה נטע החוקר במוחו של המתלונן בעתה וחלחלה שלא לצורך, שיתכן והעצימה את הרגשותיו והשפיעה על טיב הדברים שמסר, גם בעדותו”.
החוקר, הוסיף השופט, “הגדיל לעשות ונטע בו (בבעל המכון, ג”כ), במישרין, פחד רב, סביר להניח במטרה לגרום לו למסור תלונה מסודרת, אך הליך זה השפיע על טיב הרגשתו, אופן תפיסת האירוע, ובכלל זה עדותו של המתלונן”.
 |
|||
סתירות וסטירות
בבית המשפט, לרוב, חזרו הנאשמים על הגרסאות שהשמיעו בחקירותיהם במשטרה. מנגד, למרות שהשופט ציין כי עדותו של בעל המכון עשתה עליו רושם מהימן, יתכן והוא פיתח במוחו “תרחיש דמיוני שלא היה ולא נברא”. בעדותו במשטרה, בעל המכון מסר פרטים רבים שלא התיישבו עם סרטון האבטחה שתיעד את הפגישה בינו לבין הנאשמים, והתגלו סתירות בעדותו, לעיתים גם בין הגרסה שמסר בתשאול המשטרתי לבין הדברים שאמר בבית המשפט בעקבות הצפייה באותו סרטון.
כך למשל ציין השופט, כי בעוד שבעדותו במשטרה סיפר בעל המכון כי טשלה נתן “כאפה” ללוי כדי למנוע ממנו לסכם על פיצוי, בסרטוני האבטחה נראה טשלה טופח על שכמו של לוי בלבד. דוגמא נוספת: בעוד שבעל המכון טען כי לפני צאתו מהפגישה טשלה חבט בעוצמה על השולחן במקום, התברר מהסרטון כי היתה זו טפיחה “קלה שבקלות”, כהגדרת השופט מזרחי.
ואם כל זה לא הספיק, הרי שבשלב מסוים במשפט בעל המכון עצמו הודה: “השוטר (החוקר, ג”כ) הוסיף לי לחשש”.
גם עדותו של לוי עשתה על השופט רושם מהימן יחסית – שהספיק כדי לזכות אותו כאמור, מחמת הספק, יחד עם טשלה, שוורצמן, ללוש והקטין. את סבג, שיוצג על ידי עו”ד אלון קריטי, ואגרונוב שיוצג על ידי עו”ד אורית חיון, זיכה השופט באופן מוחלט.
את לוי ייצג עו”ד ירון פורר. את טשלה והקטין ייצג עו”ד בן יהודה. את שוורצמן ייצג עו”ד דניאל דרוביצקי ממשרד עו”ד ירון ברזילי.
עו”ד קריטי מסר בתגובה: “כפי שטענתי מהרגע הראשון, כתב אישום זה כנגד מרשי הוגש ללא ראיות מרשיעות, אלא כל שהיה בו הינו סברות, תחושות, ואו הסברים להבנה זו או אחרת של המאשימה, הא ותו לא, הזיכוי בדין יסודו!”.
עו”ד חיון מסרה בתגובה: “התיק הזה הוא תיק המדבר על התנהגות בריונית ואלימה אך לא מצד הנאשמים כי אם מצד חוקרי ימ”ר מרכז אשר הקליטו את המתלונן בניגוד לרצונו תוך שהנם משקרים לו בעניין זה, מחייבים אותו להגיע לבית המשפט ולהעיד כאשר הוא בכלל לא חש מאוים או מפוחד מהתנהלות הנאשמים כי אם מהתנהלות הימ”ר אשר הגיעו אליו ונטעו פחד ואימה ללא כל הצדקה בליבו, תוך שהנם מזהמים את עדותו. המונח ‘תפירת תיק’ התקיים במלוא מובן המילה. הזיכוי המלא של מרשי ותביעת הפיצויים שתגיע בעקבותיו תלמד את חוקרי הימ”ר כי התנהלות בריונית וכוחנית מצדם לא תצלח עוד”.
זיכוי נאשמים מסחיטה באיומים של מקעקע בעקבות חוסר שביעות רצון מעבודתו14.12.2016 | בית משפט השלום זיכה חבורת נאשמים מביצוע עבירה של סחיטה באיומים כלפי מקעקע אשר קעקע את אשת אחד מבני החבורה וזו לא הייתה שבעת רצון מהתוצאה. נקבע כי המאשימה לא הצליחה להוכיח, כנדרש בפלילים, שנוכחותם של בני החבורה בסטודיו של המקעקע הייתה מאיימת. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים ואילו לחלק מהנאשמים עבירת איומים. נטען, כי בחודש יולי 2016 עשה המתלונן קעקוע על גופה של אשת אחד הנאשמים, ממנו היא לא הייתה שבעת רצון. נטען, כי הנאשמים קשרו קשר לסחוט באיומים את המתלונן ולדרוש ממנו פיצוי כספי בשל הקעקוע. במסגרת הקשר, הגיעו הנאשמים ושניים אחרים למתחם “בילו סנטר” ונגשו אל עסקו של המתלונן. לפי כתב האישום, משהגיעו הנאשמים והאחרים למכון, נכנסו הנאשמים והאחרים בזה אחד זה לתוך המכון, נעמדו בפתח דלת המכון, והכל לשם איום על המתלונן, אשר נכח במקום, באמצעות התנהגותם. אחד הנאשמים פנה אל המתלונן, הציע לו לדבר בחוץ, אמר לו “אתה לא מבין את הסיטואציה, תרים את הראש רגע”. המתלונן ביקש שידברו עמו בתוך המכון. אחד הנאשמים הציג את עצמו כבעלה של האישה, ואמר למתלונן שהוא הגיע למקום כדי “לסגור את העניין”. הנאשמים הנוספים נכנסו לתוך המכון, סגרו אחריהם את דלת המכון השקופה, והתיישבו לשוחח עם המתלונן. משלב זה, נטען, המשיכו יתרת הנאשמים והאחרים לעמוד בפתח הדלת ולצפות בשיחה המתנהלת, וכן לפטרל במסדרון הכניסה למכון ובצמוד לדלת וכל זאת “באופן מאיים”. בשיחה שנערכה בין הנאשמים למתלונן, בתוך העסק שאל אחד מהם את המתלונן אם הוא לוקח אחריות על הקעקוע, והמתלונן השיב בחיוב. הנאשם אמר לו שהוא צריך לשלם לאשת הנאשם פיצויים. אחד הנאשמים פנה לחברו ושאל אותו “כמה רצית? 80? 100?” והוא השיב לו “חמישים”. בתגובה הנאשם אמר למתלונן “היום אני באתי לסגור עסקה…או שאתה משלם את החמישים אלף שקל, או שאתה תפגע…”. המתלונן ציין כי אינו יכול לשלם את הסכום האמור והנאשם בתגובה החל לקלל. נאשם אחר אמר למתלונן “אני חושב שאתה צריך לשלם לה חמישים אלף שקל”, אך המתלונן שוב עמד על סירובו. בתגובה אמר לו אחד הנאשמים “אתה נראה כאילו אתה רגיל לסיטואציות כאלה…אתה לא נראה מפחד”. בתוך השיחה, קמו הנאשמים ופנו לעזוב את המקום. בשלב זה פנה אחד מהם למתלונן, לחץ את ידו מספר פעמים ואמר לו “קח בחשבון, כל פעם שאתה יורד מהסטודיו…” וכן: “תעשה עליי שיעורי בית”, זאת לאחר שהציג עצמו בשמו. השופט מנחם מזרחי קבע כי יש לזכות את הנאשמים מהמיוחס להם בעובדות כתב-האישום ומהעבירות שיוחסו להם, וזאת מחמת הספק. נקבע כי מן הראיות עלה כי הנאשמים הגיעו לפגישה עם המתלונן במקום עסקו, שוחחו עם המתלונן על הצורך בפיצוי אשת הנאשם בגין הקעקוע שבוצע לה, שלא היה לשביעות רצונה. בין הצדדים נוהל משא ומתן כזה או אחר. האווירה לא הייתה נינוחה, אולם כל מהלך הפגישה לא נאמרו מילות איום. נקבע כי לא ניתן לאמץ את עדות המתלונן, כנדרש בפלילים, שלפיה אמר לו אחד הנאשמים את משפט האיום, כפי שצוטט לעיל, בלא כל הקשר, וזאת מבחינת אמינותה של העדות ולהעניק לה את המשקל הראוי, מאחר ובמצלמות האבטחה ניתן לראות כי בין הנאשם הספציפי למתלונן, על סף החדר, הוחלפו מילים נוספות, במיוחד נוכח העובדה, כי קיים חשש אמיתי שעדותו זוהמה, עקב צפייה במצלמות האבטחה, נוכח העצמת האירוע שחווה, ההגזמות ששורבבו לעדותו ולדברים שמסר לחוקרים, אמירות סותרות לחוקרי המשטרה, הכל כפי שתואר בדיון בעדותו בפסק הדין. נקבע כי המאשימה לא הצליחה להוכיח, כנדרש בפלילים, שנוכחותם הייתה מאיימת, במיוחד כאשר הם אינם יודעים במה דברים אמורים, מה טיב הפגישה, מה מטרתה, לא יוחסה להם עבירה של קשירת קשר לכך -מה רצו, על מי רצו לאיים, במי לטעת פחד, שהרי גם לתזת המאשימה הם לא ידעו דבר. |
