החלטה בתיק בש”א 8224/16

בבית המשפט העליון

בש”א 8224/16

לפני:  כבוד הרשמת ליאת בנמלך

המבקש:  פלוני

נ ג ד

המשיבים:
1. פלונית

2. פלונית

3. פלוני

בקשה להארכת מועד

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב’ השופטת ה’ גורביץ שינפלד מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שלא לפסול עצמה מלדון בהליכים התלויים ועומדים בין המבקש לבין המשיבה 11.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובחומר שבתיק ושקלתי בדבר החלטתי לדחות את הבקשה, ואלו נימוקיי:

ההחלטה עליה מעוניין המבקש להשיג ניתנה ביום 28.7.2016, וביום 4.8.2016 מונה עורך דין לייצוגו מטעם הלשכה לסיוע משפטי. בהתחשב בימי פגרת הקיץ היה על המבקש להגיש את הערעור עד ליום 15.9.2016.

בבקשה נטען כי המבקש פנה תחילה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 26.9.2016. בעשותו כן טעה בא-כוח המבקש פעמיים – ראשית, בניגוד לסברתו לא היו נתונים למבקש 20 ימים להגשת ההליך הערעורי, כי אם עשרה ימים בלבד (תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-198); ושנית, היה עליו להגיש ערעור בזכות לבית משפט זה (סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד-1984). בקשת רשות הערעור אותה ניסה המבקש להגיש בבית המשפט המחוזי אכן לא התקבלה לרישום, ומכאן בקשתו הנוכחית (אותה הגיש ביום 27.10.2016) למתן ארכה להגשת הליך ערעורי, וזאת עד ליום 27.11.2016.

מן ההשתלשלות המתוארת עולה כי פנייתו הראשונה של המבקש לבית המשפט (המחוזי) נעשתה כעשרה ימים לאחר שהמועד להגשת הערעור חלף, וממילא לאחר שהתגבשה הסתמכותה של המשיבה 1 על סופיות ההחלטה. ביחס לטעותו זו של המבקש בנוגע למניין הימים שהיו נתונים לו להגשת הערעור סבורני כי בתחשב בהוראה המפורשת הקבועה בדין, ומשבא-כוח המבקש לא פירט אילו פעולות סבירות נעשו על ידו לבירור מספר הימים הנתונים להגשת ההליך, לא הוכח כי מדובר בענייננו בטעות אשר “[א]דם סביר היה יכול להיקלע אליה” במישור האובייקטיבי או במישור הסובייקטיבי (ראו בש”ם 6229/11 דון – יחיא נ’ הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה, פסקה 8 (10.12.2001)).

עוד אוסיף כי המבקש לא הבהיר מדוע לא הפנה את ההליך הערעורי לבית משפט זה מיד לאחר שמזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה העמידה אותו על טעותו וניסה להגישו רק כחודש לאחר מכן, ביום 25.10.2016. ואם לא די בכך, גם לבקשה הנוכחית לא צורף הליך מתאים והתבקשה ארכה של חודש נוסף, עד ליום 27.11.2016.

התנהלות זו תמוהה בפרט בהתחשב במהות ההליך שהגשתו מתבקשת – ערעור על החלטה בבקשת פסלות, אשר ניתנה כאמור עוד ביום 28.7.2016 – הליך אשר על פי טיבו יש לבררו במהירות האפשרית על-מנת להימנע משיבושים אפשריים של הדיון בערכאה הדיונית וכן כדי להסיר את החשש הכרוך בטענות הפסלות. עוד יוזכר כי נוכח אופיו זה של הליך הפסלות נקבע בפסיקה כי יש לנקוט גישה מצמצמת וזהירה בבחינת בקשות להארכת מועד להגשת ערעורי פסלות (ראו: בש”א 1635/09 דונבוק נ’ מדינת ישראל, פסקה 2 (3.3.20099)), ולכך אוסיף, בזהירות המתבקשת, כי על יסוד החומר שבפניי – וכאמור לא צורף לבקשה עותק של הודעת הערעור – אין בידי לקבוע כי סיכויי הערעור, כשלעצמם, תומכים בהיעתרות לבקשה.

מטעמים אלו הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ח’ בכסלו התשע”ז (‏8.12.2016).

ליאת בנמלך

ר ש מ ת