הרשם בנימין בן סימון נתן חסינות למפרע לעו”ס שולי גרסון שנתבעה נזיקין למרות שבתביעה הועלו טענות עובדתיות שמן הראוי היה לברר אותן כדי להכריע בשאלת החסינות ת”ק 19654-0-16 נ’ נגד עו”ס שולי גרסון ת”ז 058668369
מילת הקסם “עובדת סוציאלית” משתיקה כל הורה שתובע בבית המשפט עובדת ציבור. התובע נ’ הגיש תביעת נזיקין נגד עו”ס לחוק הנוער שולי גרסון, מנהלת מחלקת הרווחה ככר ספרא בירושלים. בכתב התביעה הלין התובע על שימוש לרעה בסמכויות של העו”ס נגדו, הכפשות ועגמת נפש, כדי לגרום לו להתייאש מחובתו לגדל את ילדיו הקטינים שנמצאים במשמורתו, להשפיל אותו בפני ילדיו, במטרה לגרום לו לוותר על זכויותיו ההוריות.
לטענת התובע, מעשים אלו בוצעו על ידי שולי גרסון, תוך מסירת מידע כוזב לבלשי משטרת תחנת “לב הבירה” בירושלים, כדי להצר את צעדיו ולהוציא ממנו בכפייה 3 קטינים למרכז חירום.
התובע התנגד להוצאת ילדיו ממשמורתו, וטען כי לא ניתן צו המורה על הוצאת ילדיו. ביום 20/1/2016 בשעת לילה מאוחרת, פרצו לדירתו של התובע שוטרים מיחידת לב הביראה ביחד עם עו”ס תורנית, עצרו את האבא בטענה שקרית שהוא מפר הוראה חוקית, בעקבות תלונה שהגישה נגדו עו”ס שולי גרסון.
התובע עבר בדיקה גופנית משפילה בתחנת המשטרה, שם הופשט מבגדיו. לאחר שעבר חקירה, ביקשו ממנו השוטרים להשתחרר בערבות. התובע סירב לחתום על ערבות, וביקש להביאו בפני שופט. אז שוחרר התובע ללא תנאים מגבילים, ותיק החקירה נגדו נסגר מחוסר אשמה פלילית. התובע הגיש תלונה למח”ש על התנהלות השוטרים וביום 16/3/16 קיבל הודעה ממח”ש “לא הייתה הצדקה חוקית לביצוע חיפוש שכזה. עם זאת, השוטרים פעלו תחת הנחיה אשר נמצאה שגויה”.
התובע טוען, כי עו”ס שולי גרסון היא זו שמסרה את המידע המטעה והשגוי, השתמשה בחוסר תום לב, במעמדה הרם ובסמכותה, לקבל סעד משטרתי אשר לא הייתה זכאית לקבלו. שולי גרסון, גם פגעה בסמכותו ההורית של התובע, על ידי המעשה התוקפני שביצעה שלא כדין וגרמה להשפלתו של התובע בצורה קיצונית ע”י משטרת לב הבירה ירושלים.
התובע הגיש תביעה קטנה על סך 20,000 ש”ח בה דרש, כי הנתבעת שולי גרסון תתנצל בפניו על עגמת הנפש והביזיון שגרמה לו, וכן תישא בהוצאות המשפט.
ביום 29/11/16 התנהל דיון בפני הרשם בנימין בן סימון. הדיון החל ללא שעו”ס שולי גרסון טרחה להתייצב, כך שהיה על השופט ליתן פסק דין בהעדר התייצבות. חרף זאת, השופט בחר לנהל הליך משפטי, ללא הנתבעת, והתובע סיפר את השתלשלות התביעה. כעבור זמן, הופיעה שולי גרסון באולם.
מיד נתן הרשם החלטה: “הגב’ שולי גרסון הינה עובדת עירייה מחלקת רווחה והיא איננה יכולה להיות נתבעת בתיק שכזה וזאת כיוון שמוקנית לה חסינות על פי סעיף 7א'(א) לפקודת הנזיקין, לפיו לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין”.
הרשם מעוות את החוק ומצר את צעדיו של התובע בהליך המשפטי העומד לרשותו. בכדי לקבוע אם עובדת הציבור גרסון זכאית לחסינות, יש לברר את הטענות העובדתיות המועלות נגדה, כדי להכריע בשאלת החסינות, דבר שלא נעשה כאן.
למרות שמדובר בתביעה קטנה, יוצגה עו”ס שולי גרסון על ידי נציגה, כשהיא מדברת מהפה לחוץ, ולא מציגה שום מסמך להוכחת שקריה, שם היא משמיצה את התובע, בלא שהיא מציגה ראיות לשקרים שלה. בהמשך, אף עו”ס שולי גרסון חוזרת על הדברים. אם כך, מדוע הייתה זקוקה לנציגה מטעמה?
הרשם קבע כי הצדדים יגישו את כל המסמכים הנמצאים ברשותם לתיק תוך 14 יום. את הדברים הללו, הייתה צריכה עו”ס שולי גרסון להעלות בכתב ההגנה, ומשלא עשתה זאת, אין מקום לאפשר לה הרחבת חזית.
ניכר כי הרשם בנימין בן סימון, פעל בעריצות, תוך עיוות דין ואיון זכויות התובע. כבר נקבע בפסיקה בהרחבה, על ידי השופטת ד”ר דפנה אבניאלי, כי חסינות לא תינתן באופן אוטומטי, משעה שעובדת הציבור פעלה בניגוד לדין. לפי הגישה של הרשם, השופטים העבריינים יצחק כהן, עבריין מין ודן כהן, גנב, היו זכאים גם הם לחסינות מתוקף היותם עובדי ציבור.
זהו יום אבל לדמוקרטיה המעידה על אובדן אמון הציבור בעובדי הציבור, משעה שהם פועלים בזדוניות נגד האזרחים וזוכים לחסינות ומחסום מפני תביעות נפגעים.
