השופט אור אדם קבע: אבירם דהרי ראש עיריית קרית גת הגיש תביעת השתקה ועשה שימוש לרעה בהליכי משפט כשהגיש 3 תביעות נפרדות על כתבה אחת. חוייב ב- 10 אלף ש”ח הוצאות בתביעה קטנה ת”ק 11803-11-16 אבירם דהרי נ’ שי לוי, עיתונאי
עובדי ציבור במדינת ישראל, התרגלו לכך ששופטים משמשים חותמות גומי שלהם, וכל תביעה הזויה שהם מגישים, השופטים פוסקים להם עשרות אלפי שקלים על תביעות לשון הרע, חסרות שחר. לו התביעה בתיק של אבירם דהרי היתה נופלת לידיים של שופטת החונטה אושרי פרוסט פרנקל מת”א, אין ספק שדהרי היה זוכה בתביעות ההשתקה שהגיש כשפרוסט-פרנקל היתה נותנת נימוקים הזויים. אלא שהתביעה הגיעה אל השופט המדהים אור אדם, שכשמו כן הוא. אור למערכת המשפט, ואדם משכמו ומעלה, שלא התרשם מהייחוס של התובע כראש עיריית קרית גת, והכניס לו באבי-אביו.
אבירם דהרי אבו ענתר (נאחל לו שזו תהיה כהונתו האחרונה), בריון משפטי, הגיש 3 תביעות השתקה נגד שי לוי, עיתונאי “ידיעות דרום” העוסקות בכתבה אחת שפרסם הנתבע: 2 תביעות בבית משפט לתביעות קטנות ותביעה אחת בסד”מ (סדר דין מהיר). השופט אור אדם, דן בתביעה בתיק ת”ק 11803-11-16 וקבע שאין בכתבה של שי לוי לשון הרע, העיף לו את התביעה ההזויה וקבע שדהרי עשה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, והגיש 3 תביעות נפרדות על אותה כתבה בדיוק. בסוף פסק הדין השופט קבע שיש להעביר העתק מפסק דין זה לשופט הדן בתביעה בסד”מ בתיק תא”מ 26686-11-16, מאחר והבריון המשפטי, סירב למשוך את תביעותיו ההזויות.
בתמונה: אבו ענתר מגיש תביעות השתקה נגד עיתונאים
השופט מפרט:
“התובע הגיש 3 תביעות נפרדות כנגד הנתבע בגין אותה כתבה:
א. במסגרת התביעה שבפניי, עתר התובע לפסוק לו פיצוי בגין העובדה הכוזבת שצוינה בכתבה: “כשדהרי נבחר בפעם הראשונה לראשות העיר, עמד שיעור הזכאים לבגרות, ע”פ משרד החינוך, על כ- 78 אחוז”.
ב. במסגרת התביעה הקטנה השניה, ת”ק 11875-11-16, עתר התובע לפסוק לו פיצוי בגין העובדה הכוזבת שצוינה בכתבה, “לראשונה מזה שנים הופנו תקציבים רבים לנושא”.
ג. תביעה שלישית שהוגשה בסדר דין מהיר, תא”מ 26686-11-16, עתר התובע לפסוק לו פיצוי בגין שתי עובדות כוזבות שצוינו בכתבה: “מאז שנת 2007 התאפיינה כהונתו של דהרי בהתדרדרות כללית בשלל תחום”, וכן: “לזה יש להוסיף את הירידה המשמעותית של מספר התלמידים בעיר”.
התביעה השניה הגיעה לשופט הולצמן שהורה על מחיקת כתב התביעה, אולם השופט מציין: “יצויין כי לאחר הדיון ולפני מתן פסק דין זה, הורה כב’ השופט הולצמן על מחיקת התביעה שבפניו. אולם אין מחלוקת כי התובע בחר להגיש שלוש תביעות נפרדות, כנגד אותו נתבע, בגין כתבה אחת שפורסמה בעיתון, ובעת הדיון היו כל השלוש תלויות ועומדות“.
השופט אדם לא התעצל, וניתח את תביעתו של אבירם דהרי, כשהוא מרים כל אבן משפטית, ונותן ניתוח יפה לפסק דינו המנומק, כך שגם אם ירצה דהרי לערער במחוזי, אין לו סיכוי. השופט מפנה לסעיף 7 א'(ד) לחוק אל”ה, הקובע: “לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע יותר מפעם אחת”, וקובע כי למרות שהוגשו 3 תביעות נפרדות, מדובר באותה מסכת תביעה אחת, על פרסום אחד, כשהוא מצטט: “אם במסמך מסוים שפורסם, מצוי יותר מביטוי אחד שיש בו משום לשון הרע, אין לפסוק יותר מפעם אחת פיצוי סטטוטורי בגין אותו פרסום, שכן מדובר רק בפרסום אחד, חרף ריבוי הביטויים באותו מסמך, שכל אחד מהם כשלעצמו מהווה לשון הרע“.
בהמשך השופט אדם מקדיש פרק שלם על שימוש לרעה בהליכי בית המשפט וקובע כי הגשת 3 תביעות נפרדות בגין אותה עוולה, היא פסולה משיקום נזיקיים כלליים שהם מחוץ לחוק אל”ה, והשופט מצטט ממבחר פסיקות ביהמ”ש העליון, ואפילו של השופט ארז שני מביהמ”ש לענייני משפחה, שלא ממש ראוי לציטוט, וסותם את הגולל במילים: “התובע לא הביא כל נימוק המבהיר מדוע נקט בדרך פסולה זו… הגשת שלוש תביעות נפרדות בגין אותו פרסום, תוך הטרחת הנתבע שלוש פעמים, בפני שלושה מותבים שונים, ותוך בזבוז זמנו היקר של בית המשפט, אשר יידרש לדון שוב ושוב באותו פרסום בדיוק – איננה בגדר התנהלות דיונית בדרך מקובלת ובתום לב. על פניו מדובר בהטרדה חסרת הצדקה של ממש, הן של הנתבע והןל של המערכת השיפוטית“.
השופט אדם מבהיר את חשיבות הביקורת התקשורתית על התנהלות נבחרי ציבור וקובע כי מדובר במהלך פסול להלך אימים על כל מי שמבקר את התנהלות ראש העיר.
בהמשך מפרט השופט על הכתבה הנרחבת של העיתונאי ומצטט מדברי הנתבע שפנה לדוברות העירייה עם טיוטת הכתבה טרם פרסומה, אולם היא סירבה להגיב עליה.
השופט קבע: “למקרא הכתבה בכללותה, עולה ספק גדול אם יש בה משום מלשון הרע. כאמור לעיל, מדובר בנתון אחד מתוך פרק שלם העוסק בחינוך בעיר, מתוך התייחסות כוללת למספר תחומי עיסוק של עיריית קרית גת והעומד בראשה. לא ניתן להוציא מן ההקשר הכללי, את הנתון השגוי בדבר אחוז הזכאים לבגרות בעת כניסתו של התובע לתפקיד. מדובר בפגיעה מינורית למדי בגין נתון אחד בלבד שאיננו מדוייק. גם אם הכתבה פוגעת באופן כללי בתובע ומבקרת את תיפקודו כראש עיר, אינני מוצא כי מדובר בכתבה חריגה במידת הפגיעה או בהיעדר הדיוקים שבה”.
סופו של דבר, השופט דחה את התביעה ופסק נגד דהרי הוצאות גבוהות בתביעה קטנה בסך 10,000 ש”ח, כשהוא מורה להעביר העתק מפסק הדין לשופט זבולון בפניו תלויה ועומדת תביעה מקבילה בגין אותה כתבה. על בטוח הבריון המשפטי יערער ויזרקו אותו לכל הרוחות במחוזי.
