עו”ד יעקב ששפורטה מהמל”ל התנגד להפטר מחוב מזונות לביטוח הלאומי לחסוי נכה בן 63 פגוע מוח שחי בהוסטל שיקומי פש”ר 2131-06 חסוי נ’ כונס נכסים רשמי ת”א

לפני בקשת החייב, להרחיב את תחולת ההפטר על חוב המזונות של החייב כלפי המוסד לביטוח לאומי.

רקע עובדתי:

החייב, יליד שנת 1954 נכה בשיעור של 84% אשר מונה לו אפוטרופוס לגוף ולרכוש החל מחודש מרץ 2012.

בשנת 2009 עבר החייב אירוע מוחי בעקבותיו אושפז לשיקום בבי”ח לוינשטיין וכיום שוהה במערך דיור מוגן בהוסטל “שיזף” בכרמיאל, אליו הופנה דרך ועדת השמה של אגף השיקום במשרד הרווחה.

ביום 3.9.07 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשתו וביום 15.08.10 מונה עו”ד פדר כמנהל מיוחד לנכסיו.

ביום 3.5.16 הוכרז החייב כפושט רגל והמנהל המיוחד מונה לנאמן.

באותו יום נערך דיון בהפטרו של החייב ובמסגרתו הועלתה בקשה להרחיב את תכולת ההפטר הן על חוב מזונות למוסד לביטוח לאומי והן על חוב המזונות כלפי הגרושה.

הגרושה נאותה באותו מעמד לוותר על חוב המזונות כלפיה בתנאים מסוימים, ראו עמ’ 3 לפרוטוקול ישיבת יום 3.5.16 בין השורות 1-3.

החייב הגיש על רקע זה את הבקשה שלפני. לבקשה צירף דו”ח סוציאלי בעניינו מיום 3.11.16, אשר סומן כנספח א’ וממנו עולה כי החייב מתפקד אך הפגיעה המוחית מקשה על יצירת קשר עימו. ראו (שם) בעמ’ 2. עוד צורף סיכום מידע רפואי בעניינו כנספח ב‘.

נדרשה עמדת המוסד לביטוח לאומי והנאמן.

עמדת המוסד לביטוח לאומי:

המוסד לביטוח לאומי סבור, כי הנחת היסוד של סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל היא כי ההפטר לא יחול על חוב מזונות. רק במקרים נדירים ביותר יינתן הפטר בגין חוב מזונות.

לדידו, בסיס האיסור הוא סוציאלי ונועד להגן על הזכאים למזונות המהווים אוכלוסייה פגיעה וחלשה.

יתרה מכך, החוב כלפי המוסד לביטוח לאומי אינו חוב עצמאי אלא נוצר מכוח דיני שיבוב. המוסד לביטוח לאומי נכנס בנעלי הזכאים למזונות. לאחר שהוא משלם את תשלומי המזונות עפ”י חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל”ב – 1972, הוא זכאי לקבל החזר.

המוסד לביטוח לאומי מדגיש בתגובתו כי עסקינן בכספי ציבור ולפיכך הוא זכאי וחייב לגבותם. מתן הפטר לגבי חבות  ממזונות פוגע לשיטתו בשני אינטרסים מהותיים בדין הישראלי:

ראשית – הפגיעה בהבטחת הזכאים לתשלום מזונות ;

שנית – פגיעה אנושה ברציונל העומד במרכזו של חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל”ב – 1972 הבנוי על איזון הדין בין שלוש הצלעות של משולש האינטרסים חייב – זכאי – מוסד לביטוח לאומי.

ב”כ המוסד לביטוח לאומי ציין בסעיף 9 לתגובתו כי מתן ההפטר אף פוגע בקופת המדינה, שכן המוסד לביטוח לאומי האמור להוות צינור להעברת דמי המזונות, הופך להיות מממן קבוע של החייבים הנמנעים מקיום פסקי דין למזונות וברי כי לא זו הייתה כוונת המחוקק.

לדבריו, סך החוב של החייבים במזונות לקופת המדינה הינו 4.8 מיליארד ₪.

לגרסת המוסד לביטוח לאומי, תרופתם של חייבים כאלה שאינם מסוגלים לשלם את סכום החיוב הינו פנייה לאפיק של הוצאה לפועל וחקירת יכולת שתקבע תשלום לפי יכולת.

המוסד לביטוח לאומי חותם תגובתו באמירה, כי לאור הנסיבות האישיות של החייב הוא מסכים לגביית החוב בדרך של קיזוז 10% משיעור קצבת הנכות של החייב.

עמדת הנאמן:

הנאמן מאשר, כי במסגרת הדיון הורה בית המשפט כי ההפטר שניתן לחייב, יחול על חוב המזונות כלפי גרושתו של החייב בהסכמתה.

ראו החלטת בית משפט בפרוטוקול הדיון מיום 3.5.16 עמ’ 5 שורה 31.

הנאמן גורס,  כי במצב המיוחד בו שרוי החייב בענייננו, כאשר הינו מוכר כנכה המתקיים מקצבת המוסד לביטוח לאומי ומעבודה שיקומית בשכר סמלי, אב לשלושה ילדים בגירים ומתגורר בהוסטל  אכן יש לגלות התחשבות מיוחדת. אמנם, סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי צו ההפטר אינו פוטר את פושט הרגל מחובתו לפי פס”ד מזונות אלא אם הורה בית משפט אחרת. אולם במקרה שלנו, קיימות נסיבות חריגות העומדות לזכות החייב. המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעת חוב כנגד החייב ע”ס 197,370 ₪ בגין קדימה אשר נדחתה ע”י הנאמן בהתאם להכרעה מיום 16.3.15 אשר הפכה לחלוטה. נוכח נסיבות חריגות המתקיימות בתיק זה הסכים הנאמן למתן הפטר לחייב.

מצבו של החייב אשר שימש תשתית למתן הפטר נכנס לגדר המקרים בהם ראוי להחריג את חוב המזונות כליל חרף תגובת החייב ונימוקיה. הנאמן גורס כי יש להעתר לבקשת החייב.

המסגרת הנורמטיבית :

סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש”ם – 1980 (להלן: “הפקודה”) קובע:

“(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

(1)…

(2)…

(3) “חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה”.

דהיינו, ס”ק (3) הנ”ל מחריג מצו ההפטר פסק דין בתובענת מזונות, אך מתיר לבית המשפט שיקול דעת, הן לעניין החבות להפטר והן לעניין התנאים לקיומו (לעניין שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת סעיף69(א)(3) לפקודה, ראו: ע”א 1003/09 מקבילי נ’ כונס הנכסים הרשמי (4.1.2010)).

עוד ראו  רע”א 7940/13 יוסף קצקה נ’ כונס הנכסים הרשמי ואח’ ניתן מפי כב’ השופט עמית ביום 29.1.14 (פורסם בנבו).

שם נקבע כי לאור מאפייני המקרה ונסיבותיו האישיות של החייב, קיימת הצדקה למתן הפטר מלא מחוב המזונות. בדומה לענייננו, גם שם ביקש המוסד לביטוח לאומי לגבות חוב מזונות על דרך קיזוז חודשי בשיעור של 10% מקצבת הנכות לה היה זכאי החייב מדי חודש.

בית המשפט העליון חזר והדגיש כי בהוראת סעיף 69(א)(3) לפקודה :

“…הותיר המחוקק לבית המשפט שיקול דעת להורת כי חבות לפי פסק דין בתובענת מזונות לא תחול על “מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה”.

(סעיף 8 לפסק הדין).

בע”א 5628/14 סלימאן נ’ סלימאן (ניתן ביום 26.9.2016 מפי כבוד השופטת ענת ברון בהסכמת כבוד השופטים עמית וסולברג, פורסם ב’נבו’), ראה בית המשפט לפטור את החייב מחוב מזונות שנוצר שלושים שנים קודם לכן. זאת, לאחר שסקר ויישם את השיקולים הרלוונטיים  כפי שהתגבשו עד כה להחלת החריג המאפשר את הכללת דמי המזונות בצו ההפטר.

כך נקבע, בפסקה 19 של פסק הדין :

“…כושר הפירעון הנוכחי של החייב, ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד; קיומם של נכסים בבעלותו; גילו ומצב בריאותו; מצבו האישי והמשפחתי; נסיבות היווצרות החוב; אם המדובר בחוב לעבר בלבד, או בחוב שוטף שממשיך להיצבר; חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לשאלת ‘תרומתו’ של החייב להתמשכות ההליכים בעניינו, כדי למנוע מצב שבו יעדיף חייב להשתמט מתשלום במשך זמן ממושך, על מנת שבסופו של יום יופטר ממנו; אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים; אם החייב עודנו חב בסיפוק צרכי המחייה השוטפים של הזכאים למזונות, ובפרט קטינים, לעומת מצב שבו החוב נוגע לעבר הרחוק, שאז חוב המזונות הפסוק מאבד מאופיו המקורי ומתקרב יותר במהותו לחוב כספי רגיל; מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות; האם תיפגע זכותם של החייב או של הזכאים לקיום מינימלי בכבוד; אם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, ואם יהיה באלה כדי להביא תועלת ממשית לנושים; ועמדותיהם של בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל” .

בע”א 6456/13 ישעיהו נ’ גמזו (ניתן ביום 3.5.2015 מפי כבוד השופטת אסתר חיות בהסכמת כבוד השופטים פוגלמן וברק-ארז, פורסם ב’נבו’), נקבע שם בסעיף 7 של פסק הדין כי :

“…בית המשפט עמד בפסק דינו על הנסיבות החריגות האופפות את המקרה שבפנינו, ובהן: גילו המתקדם של המשיב 1 (המשיב יליד 1931); מצבו הרפואי הלקוי, כפי שעולה גם מן התעודה הרפואית שהוצגה בפנינו במסגרת הערעור דנן; מצבו הכלכלי הירוד; הימשכות הליכי פשיטת הרגל למעלה מ-12 שנים; והעובדה שלא הוכח כי ברשותו נכסים נוספים או כי צפוי שינוי ביכולתו לפרוע את החוב בעתיד…”.

לפיכך, נקבע כי נסיבות אותו מקרה נופלות תחת אותם מקרים חריגים אשר בהם יש מקום למתן הפטר מלא מחוב המזונות.

הקביעות הללו, הולמות גם את ענייננו.

דיון:

בענייננו, החייב נכה בשיעור של 84%, מתגורר בהוסטל ומתקיים מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי ומעבודה במסגרת המטה לשילוב אנשים עם מוגבלויות, בשכר נמוך של 10.5 ₪ לשעה.

החייב הינו בעל פגיעה מוחית אשר לפי הדו”ח שצורף כנספח א’ לבקשה מתקשה מאוד לבטא באופן מילולי את רצונותיו וגם להבין בדיוק מה מתבקש ממנו.

כאמור שם: “החייב אינו יוצא לבד לקהילה עקב שכחה וקושי בתקשורת, ותמיד יוצא בליווי דייר או איש צוות”.

עוד נאמר בדו”ח נספח א’ כי מדובר באדם: “שאינו מסוגל להתנהל באופן עצמאי מול שרותי קהילה שונים”.

זהו מצב קיצון ולא בכדי צוין בהחלטת בית משפט מיום 3.5.16 עמ’ 5 שורה 8: “החייב למעשה חסר כושר השתכרות”.

המוסד לביטוח לאומי הפנה בתגובתו לצורך ביצירת קונסטרוקציה משפטית המקשרת בין שתי המערכות, מערכת המזונות מצד אחד ומערכת פשיטת הרגל מצד שני.

כל מקרה לגופו.

יש להבדיל בין חייב שמצבו הכלכלי והבריאותי אינו שפיר, לבין חייב כבענייננו שמצבו ירוד ממש. חייב המתגורר בהוסטל, ומתקיים מקצבת נכות ומשכר זעום מעבודה מותאמת לאנשים עם מוגבלויות.

בנסיבות שלפני, כאשר קצבת הנכות משמשת למזונות החייב, ואין לו יכולת השתכרות מעבר לקצבת הנכות ולשכר זעום אותו הוא מרוויח בעבודת שילוב בקהילה, שהיא יותר שיקומית מאשר כלכלית, נראה כי הפתרון שהציע המוסד לביטוח לאומי, תשלום חלקי ע”ח חוב המזונות בדרך של קיזוז של 10% מקצבת הנכות של החייב, הוא פתרון דמה.

אין בפתרון זה כדי לכסות באופן ממשי את חוב המזונות שנוצר במקרה זה.

למוסד לביטוח לאומי לא יועילו 10% מקצבת הנכות של החייב כמעט במאום.

זוהי ממש טיפה בים ביחס לחוב המזונות אשר עמד לנכון ליום 16.3.15 ע”ס של 197,370 ₪.

לעומת זאת מקיומו היום יומי של החייב, שגם כך הוא דל ביותר, יגרע רכיב חשוב.

תכליתה של קצבת הנכות היא לסייע לחייב בנכותו ולא לפרוע ממנה חובות שונים, אפילו אם בחוב מזונות עסקינן.

כאשר חייב המזונות, כבענייננו, הינו נכה המתפרנס מן הקופה הציבורית דהיינו מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי מה יועיל לקופה הציבורית אם תעביר את הכספים מכיס לכיס?

לא יהיה בכך אלא לגרוע מזכאותו של נכה, לעשות שימוש ראוי במלוא קצבת הנכות שלו שאף היא נאמדה ללא ספק במשורה ובדייקנות עפ”י צרכיו.

גישתו של המוסד לביטוח לאומי עשויה להביא למצב בו ייגרע מקיומו ופת לחמו של החייב, אדם נכה וקשה יום, מבלי שתהיה בכך תועלת מעשית לקופת המוסד לביטוח לאומי ו/או לאוצר המדינה.

תכליתו של הליך פשיטת הרגל, בשים לב לתכנית רפורמה הינה  לשקם את החייב ולא להטיל עליו עול בו לא יוכל לעמוד. הליכי פשיטת הרגל דהיום, חרטו על דגלם מסר סוציאלי ומתן אפשרות לחייב למחיה הולמת בכבוד.

ראו:  דו”ח הועדה לבחינת תכנית הפירעון בהליך פשיטת הרגל, (דו”ח ועדת חריס) הוגש לפרופ’ דוד האן, הכונס הרשמי, ב 8.11.15.

נטילת 10% מקצבת הנכות של המבקש, אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות אלה.

אשר לתכליתו של  חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל”ב – 1972, גם חוק זה נושא אופי סוציאלי. תכליתו להגן על הזכאים למזונות שהם עפ”י רוב אוכלוסייה מוחלשת. כך ציין המוסד לביטוח לאומי עצמו בתגובתו לבקשה.

אני סבורה כי הדרך להגנה על אוכלוסייה מוחלשת זו, אינה צריכה לבוא על חשבון חייב נכה המתגורר בהוסטל, המהווה אף הוא אוכלוסייה מוחלשת.

אין לקבל את הפתרון  שהציע המוסד לביטוח לאומי, המהווה פגיעה בקיום בכבוד של החייב, על דרך של קיזוז מתוך קצבת הנכות ממנה מתפרנס החייב.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, אני נעתרת למבוקש וקובעת כי תכולת צו ההפטר יורחב גם על חוב המזונות למוסד לביטוח לאומי.

המזכירות תודיע תוכן החלטתי זו לב”כ הצדדים.

ניתנה היום, כ”ד טבת תשע”ז, 22 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.