סיפורו הקפקאי של ג’ א’ – מערכת המשפט והפסיכיאטריה – גנבו לי את החיים

דורסנות מערכת המשפט באמצעות השופטת דורית רייך שפירא מבית משפט שלום תל אביב, נגד האזרחים בעיקר למוחלשים בחברה בניגוד לחוק אינה חדשה, היא מיושמת מזה מספר שנים הלכה למעשה ולא רק בוועדות פסיכיאטריות אלא גם בוועדות החלטה של משרד הרווחה ובוועדות ערר בביטוח לאומי.

הלכה למעשה הוועדות השונות שהפכו להיות סטטוטוריות אינן מחויבות לדיני ראיות, סדרי דין, כפי שמחויב בית משפט מנהלי, מאידך בתי המשפט בד”כ מקבלים החלטות ועדות אלו כסוף פסוק. בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אימצו גישה דורסנית זאת גם למוצא פיהם של פקידי הסעד ורואים בהם כסמכות סטטוטורית עובדי קודש הקובעים את גורל האזרחים שנקרו בפניהם.

שופטת דורית רייך שפירא – פוגעת בזכויות חוקתיות של אזרחים,

גרמה לאבא גרוש לאבד מקור פרנסתו ולאשפוזו בכפיה ללא צורך.

בפועל נוצרה מערכת דורסנית ואפלה שאינה כפופה לדיני ראיות וסדרי דין הקובעת גורלו של אזרח הנקרה בדרכה ולא ניתן לערער עליה בשום צורה.

שופטת בית משפט שלום תל אביב דורית רייך שפירא מוכרת פיקציה, תיאוריה ללא כיסוי בחוק, הפוגעת קשות באזרחים, והם היחידים המופסדים ממנה ללא יכולת להגן על עצמם מהרשויות.

ג’ א’ – נקלע לאולמה של השופטת דורית רייך שפירא – מצא עצמו נרדף ומאושפז בכפיה – בניגוד לדין וללא צורך. זה סיפורו:

“אני יליד הארץ, סיימתי תיכון, שירתי בצה”ל, כמו כולם הייתי אזרח שומר חוק, משלם מיסים, וניהלתי אורך חיים עצמאי ונורמטיבי עד אוגוסט 2011.

הרשויות הרסו לי את החיים, קצבו את עונשי, וגזרו את דיני מבלי שהוכח שביצעתי איזה שהיא עבירה על החוק.

התאמנתי בחדר כושר מפואר ברמת גן. המדריכה פיתתה אותי וגררה אותי לשיעורים פרטיים בסטודיו, פלירטטה איתי ועשתה לי מסג’ים בסוף כל שיעור. על וויכוח שטותי התלוננה נגדי על הטרדה מינית.

כשהגעתי לחקירה אמרתי שלא עשיתי כלום ויש  עדים, ניתן להסתכל ולבדוק במצלמות האבטחה של הסטודיו, אך זה לא עניין אף אחד, אף אחד לא שמע והקשיב, שמו אותי במעצר באבו כביר למשך שבוע.

השופטת דורית רייך שפירא מבימ”ש שלום תל אביב, הוציאה נגדי צווי הרחקה מכל העיר (ר”ג) ותל אביב למשך שנה בלי שום הצדקה וסיבה הגיונית.

העובדה שאני גר ברמת גן , חי ועובד שם, לא עניין אף אחד ולא את השופטת.

גם שלא עשיתי שום דבר למתלוננת, ומשטרת ישראל לא טרחה לחקור ולבדוק את המקרה לעומק. שוחררתי למעצר בית, אצל אימי, בירושלים.

לפתע, כשישנתי, העירו אותי פרמדיקים ושוטרים, היה רעש והמולה, שאלו אותי אם ניסיתי להתאבד, ואמרתי שלא.

לקחו אותי בכוח, וזרקו אותי במחלקה הסגורה בכפר שאול.

הפסיכיאטר המחוזי של ירושלים דר’ משה קליאן הוציא נגדי הוראת אשפוז מבלי שבדק ואימת את הדברים. כשהגעתי למחלקה הסגורה דר’ סרגיי רסקין קבע שאני לא נורמלי לאחר מס’ דקות של שיחה איתי.

אמרתי לו שאני נורמטיבי ועצמאי, עובד כמנעולן ונהג מונית, אך זה לא עניין אותו והוא נתן הוראה לצוות שלו לסמם אותי בזריקות ותרופות פסיכיאטריות ואיימו עליי שאם אתנגד יקשרו אותי למיטה. אדגיש, שהטיפול שניתן כביכול אחרי בדיקה שכלל לא הייתה, היה טיפול לא מתאים ולא נכון ללא כל בדיקה, וגרם לתופעות לוואי שכל גופי התנפח וכיו”ב.

לאחר חודש שוחררתי למחלקה הפתוחה ושם דר’ אירנה פינקלשטיין איימה עליי שאם אתנגד או אנסה לברוח שוטרים יחזירו אותי עם אזיקים.

לא עניין אותה שאדם בריא ונורמטיבי שוהה במקום של חולי נפש, נחשף למראות ותופעות מזעזעים ומקבל תרופות זריקות וכדורים מיותרים.

לא היה אכפת ולא היה כל ביקורת ומעקב אחרי טיפול.

התרופות הכדורים הזריקות גרמו לי לנזק בריאותי, הכבד שלי נפגע, התנפחתי, התהלכתי כמו רובוט, כמו זומבי, היו לי לעיתים רעידות בכל הגוף, וקשיים בנשימה.

לאחר כחודשיים, שוחררתי מכפר שאול.

במקביל, נשללו ממני כל רישיונות הנהיגה, כולל הרישיון הציבורי – מונית, שהיה מקור הפרנסה שלי והתעסוקה שלי.

הלכתי למכון הארבעה, והוצאתי המון כספים על עו”ד שיעזרו …

ביום 10.6.12 הפסיכיאטר המחוזי של תל-אביב דר’ עוזי שי בדק את כשירותי לדין.

סיפרתי לו את הסיפור ואת כל השתלשלות העניינים, אמרתי שלא תקפתי, לא איימתי, ולא עשיתי כל רע. ד”ר עוזי שי אמר לי במפורש שלא הייתי צריך להיות מאושפז, שעשו טעות חמורה, רשם וקבע שאני כשיר לדין.

כשהגעתי לביהמ”ש השלום בת”א ביקשתי מהשופטת דורית רייך שפירא לזמן עדים ולנהל את התיק בצורה מלאה עם הוכחות וראיות – אך הסיפור, ודבריי, לא עניינו אותה, לא שמעה מה שיש לי לומר והוציאה נגדי צו מרפאתי כפוי בלי שום סיבה ושום הצדקה.

שאלה אותי, אם מדובר בגרושתי, לפי שאלתה כלל לא קראה את התיק, והחוק והצדק כנראה לא מעניינים אותה. ביטלה את המשפט והופסקו ההליכים נגדי.

בוצע נגדי פשע על ידי המדינה נגד אזרח שמועיל לחברה – הפכו אותי לנזקק של ביטוח לאומי.

ב 26.7.12 הגעתי לוועדה בתל השומר על מנת לקבל את רישיון המונית בחזרה.

נדהמתי מהדיאגנוזות השקריות שהרופאים המציאו עלי.

כתבו שלא אוכל לקבל שום רישיון למשך 5 שנים, כי רשום עלי במחשב שאני חולה נפש ומסוכן לציבור, סכיזופרן.

אני לא מבין איך רשמו דבר כזה עליי, אם לא הזקתי לאף אחד, ולא היו לי שום דמיונות, הזיות או קולות.

כל הסיפור הזה הזוי לגמרי, מה גם שהמצאתי להם את חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי ד”ר עוזי שי – שקבע שאני כשיר ושבוצע בעניני טעות.

אני לא מבין באיזה מדינה אני חי, איפה הצדק ואיפה החוק?.

סוף דבר

 השופטת דורית רייך שפירא פעלה בניגוד לחוק, חוקי יסוד, וההיגיון, והחלטתה משמשת קרקע פוריה לשחיתות, סחר בבני אדם במוסדות פסיכיאטריים, ופסקה לפי “ראש קטן” מעין “חותמת גומי” של ועדות ופקידי ממשל בעניינים הקשורים בכבוד האדם, וענייני נפשות. קרבנותיה של דורית רייך שפירא, הם בעיקר אזרחים מוחלשים הנזקקים לביטוח לאומי או שהרווחה והפסיכיאטריה נקרתה בדרכם. יש לדחות ולהוקיע את התנהלותה של השופטת רייך שפירא, ולחשוף את העוול שהיא גורמת לאזרחים.