השופט נמרוד פלקס ענייני משפחה ירושלים פוסק בניגוד לפסיקת ביהמ”ש העליון – חייב גבר במזונות למרות שלא בוצע לו מסירת כתב התביעה: “העיקרון השולט במשפט הישראלי הוא כלל ההמצאה ולא כלל הידיעה למעט במקרים מיוחדים” ע”ר 24721-04-19
אם אתה גבר והתיק שלך הגיע לידיים של השופט נמרוד פלקס, כדאי מראש שתכין את נפשך לריקון חשבון הבנק שלך. שופט זה ידוע כ-פרו נשים. לא משנה אלו מעללים תעולל האישה, הוא יפסוק לטובתה. במקרה זה, יש פסיקה של ביהמ”ש העליון הקובעת שכלל ההמצאה ולא כלל הידיעה הוא העיקרון השולט במשפט הישראלי. שופט לענייני משפחה מערכאה נמוכה, לא יכול לפסוק בניגוד לפסיקת העליון, אבל הנה דוגמא רעה של שופט שמצפצף על החלטות העליון והנייר עליהן כתבו את הפסיקה, מקומם בתוך אסלת השירותים.
בפסק דין זה, שהינו ערעור על החלטת הרשמת בתלה”מ 58110-07-18, דחתה הרשמת את בקשת האישה למתן פסק דין למזונות קטינים מחמת העדר הגנה כשהיא קובעת: “בהעדר אישור מסירה כדין של התביעה לנתבע (בהתאם להחלטת בית המשפט עוד מיום 26.7.18) לא ניתן להידרש לבקשה, כאשר כלל הידיעה אינו גובר על כלל ההמצאה בכל הנוגע להמצאת כתב טענות ראשון וחשוב כגון כתב תביעה“. הרשמת הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון התומכת בקביעתה האמורה.
האישה ערערה, והשופט מציין: “המבקשת ביצעה מספר ניסיונות להמציא לו את כתב התביעה, אך לא עלה בידיה לקבל אסמכתא בכתב המלמדת על המצאת כתב התביעה לידי המשיב. בפני בית המשפט הובאו ראיות ברורות המלמדות על כך שהמשיב יודע על התביעה. כך העיד בא כוחו האמריקאי של האיש בפני בית משפט זה, במסגרת דיון שהתקיים ביום 21.3.19, כי המשיב יודע על התביעה”.
נתחיל בכך, שב”כ הגבר לא הציג בפני בית המשפט יפוי כח לתביעה החדשה שהגישה האישה, ולא ידוע אם ב”כ הגבר שייצג אותו בהליך מסויים קיבל יפוי כח לייצג גם בתביעה החדשה. סביר להניח שלא, מאחר ובית המשפט לא ציין כי יש בידו יפוי כח לייצג את הגבר שלא חי בארץ. העובדה, כי הגבר שלח המחאות לאישה, אינה מעידה כלל וכלל על המצאת התביעה לגבר, שכן עובדה היא כי ההמחאות לא נפרעו, ויותר הגיוני להאמין שהגבר שלח ועדיין שולח המחאות עבור ילדיו אותם הוא אוהב, ללא קשר לתביעה.
השופט החליט לקבל את הערעור למרות שהאישה לא ביצעה מסירה כדין. איך הוא מנמק זאת? הוא מפנה לפסיקה ע”א 6796/97 ברג נ’ ברג, רע”א 1056/10 קווי אשראי נ’ אליעד.
בדקנו את הפסיקה. אין קשר בין הפסיקה לבין מעשיה של האישה, ובכל מקרה בשני הדוגמאות שציין פלקס, נדחו הערעורים.
והנה יצא המרצע מהשק, השופט בעצם סותר את טענותיה של האישה כפי שהובאו על ידו בסעיף 3, ומצטט בסעיף 8: “העיד בא כוח הנתבע, כי ככל הידוע לו התביעה לא הומצאה לנתבע ובטח שלא הומצאה על פי אמנת האג“.
השופט פלקס זוקף לחובתו של הגבר את העובדה שבא כוחו בהליך אחר בחר לא להעיד באותו הליך, וטוען שאי ההעדה מעוררת קושי. מה שמעורר קושי, זה השופט פלקס שיודע גם יודע שחייב שיהיה לגבר יפוי כח לייצג את הגבר בתביעה חדשה, ואין זה אומר שאם הגבר שכר את העורך דין לתביעה מסויימת שהוא אמור לייצג אותו בכל התביעות בתיק.
לאור העובדה שהגבר שלח המחאות לאישה עבור תשלום לילדיו, השופט פלקס טוען כי מדובר בנסיבות חריגות בהן יש לראות שכתב התביעה הומצא למשיב, מחמת כלל הידיעה: “לטעמי בפנינו מקרה מובהק בו על בית המשפט להעניק לקטינים סעד, אף אם לא נחה דעתו, כי אכן כתב התביעה הומצאה למשיב על פי הוראות הדין. זאת כאמור בהתחשב בידיעתו הברורה של המשיב על התביעה ומשמעותה וחובתו לשאת במזונות ילדיו הקטינים – חובה בה דומה שאף המשיב עצמו מכיר, שכן שלח אל המבקשת את אותן המחאות תשלום, על פניהן ציין במפורש שנועדו לשם תשלום מזונות זמניים”.
הנה, כך עקף השופט פלקס את הלכת כלל ההמצאה ובחר בניגוד לפסיקה המחייבת את כלל הידיעה, בטענה שמדובר בנסיבות מיוחדות. אלא שפסק דין זה נותן פתח לכל מיני נסיבות מיוחדות, ובפעם הבאה, השופט פלקס יתן סעד שלא בנסיבות מיוחדות בטענה כי הנושא מיוחד. שופטים כמו פלקס הם סכנה למערכת המשפט, שכן כל שופט פוסק איך שבא לו, בניגוד לתקסד”א, בניגוד להיגיון ובניגוד להלכה הנהוגה.
לקריאת פסק הדין בקובץ pdf הקליקו:
