יש עתיד לילדים שנשלפים מבתיהם?
הודעת שר הרווחה על הקמת ועדה שתבדוק את סוגיית הוצאת ילדים מבתיהם היא בשורה רעננה לאחר שנות אטימות. השאלה אם גם הפעם ייכנע כמו קודמיו לעובדים הסוציאליים.
שר הרווחה מאיר כהן הקים ועדה שתבדוק את סוגיית הוצאת ילדים מבתיהם. החלטתו קשורה לתלונות רבות של הורים שטענו בפניו שילדיהם נלקחו מהם בלי שניתנה להם אפשרות להתגונן מול המערכת. השר הגיע למסקנה שקשה להתעלם מהטענות הרבות לאי-צדק והבטיח לבדוק את העניין “לעומק, בשקיפות ובנחישות”. אם ביורוקרטיית הרווחה לא תחסל את יוזמתו, כפי שעשתה לשלמה בניזרי, יש סיכוי שתתרחש מהפכה במדיניות הרווחה ביחס לילדים ונוער בסיכון.
אין ספק שהודעתו של השר החדש, נציג מפלגת “יש עתיד”, היא בשורה רעננה לאחר שנים של אטימות גמורה מצד הפקידות הבכירה של משרד הרווחה בהנהגת השרים זבולון אורלב ויצחק הרצוג שנכנעו לתכתיביה, של מנכ”ליהם דב גולדברגר ונחום איצקוביץ’ וכן של מרבית חברות וחברי הכנסת.
חברת הכנסת לשעבר ד”ר מרינה סולודקין ז”ל הייתה חריג בולט בנוף האטימות של אנשי השלטון והכנסת, בהקימה את השדולה נגד הוצאת ילדים ממשפחותיהם. על כך היא נרדפה על ידי פקידות הרווחה ומשרתיהם בכנסת.
העשור האחרון, מאז סיום כהונתו של שלמה בניזרי, הביא החמרה קשה בסוגיית הוצאת ילדים מבתיהם והשמתם במוסדות הרווחה: חוק חובת הדיווח הפך את אזרחי מדינת ישראל, ובמיוחד את אנשי החינוך, הסיעוד, הרפואה והטיפול למיניהם למשת”פים של מערכת הרווחה נגד הורים מקבוצות מוחלשות. הורים היו לחשודים כמעט באופן אוטומטי כפוגעים בילדיהם ואם היו דלי אמצעים גדלו סיכוייהם לאבד את ילדיהם “לטובת” מוסדות הרווחה של המדינה, בהליכים מזורזים ואלימים. מערך מוסדות הרווחה התעצם, התרחב והתגוון. הפיקוח על התקשורת שביקשה לדווח על תלונות הורים וילדים התהדק באמצעות הפעלת איומים בתביעות משפטיות.
במהלך שנות קיומה של מדינת ישראל היו מנגנוני הרווחה למערכת רבת עוצמה, שזכתה לגיבוי הולך וגובר של הפוליטיקאים. כולם הבינו במוקדם או במאוחר שמוטב להם לשתף פעולה עם פקידות הרווחה, שתמיד היטיבה לשמש כזרוע הפיקוח של השלטון על הקבוצות המוחלשות, ברובן בנות עדות המזרח, אך ברבות הימים גם על משפחות חד-הוריות, עולים חדשים וכיוב’.
הסימביוזה בין פקידות הרווחה ומפלגות השלטון האשכנזי הייתה לאחת מאבני היסוד של הסדר הפוליטי בישראל. לפיכך, כאשר העז השר לשעבר בניזרי, מהמפלגה החרדית מזרחית, להקים בראשית שנות ה-2000 ועדה לבדיקת הנושא, יצא נגדו כל המערך הסוציאלי (האשכנזי בעיקרו), במשרד הרווחה, באיגוד העובדים הסוציאליים ובאקדמיה, שדאג למחות כל זכר מהמלצות הוועדה שהקים. לא היה טוב מזבולון אורלב להוציא לפועל את החיסול. אחריהם הוכיחו עצמם השר הרצוג ומנכ”לו נחום איצקוביץ’ כמשרתים מסורים של פקידות הרווחה והעצימו את משאביה ופריסתה.
הרצוג ידע היטב שאם הוא מבקש להצליח במפלגת העבודה עליו לשחר לפתחם של העובדים הסוציאליים, המהווים קבוצת כוח משמעותית במפלגה. אין פלא אפוא ששלי יחימוביץ, שעמדה להגיע לכנס שארגנה עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, לזכרה של ד”ר מרינה סולודקין, ביטלה את השתתפותה בעקבות קריאתם של עובדים סוציאליים.
אין כמו יחימוביץ’ להבין את משמעות כוחם של העובדים הסוציאליים במפלגתה ושל האיגוד שלהם באשר לסיכויי הישרדותה בראשות המפלגה. אם יתמיד השר כהן במהלכיו לשינוי מדיניות הרווחה ויראה במשפחה ובקהילה את הבסיס העיקרי להשקעת המשאבים, ימצא עצמו בעימות קשה עם מערך רב עוצמה העומד מאחורי תעשיית מוסדות הרווחה. אך אם יצליח להחזיר את האחריות לחינוך ולרווחת ילדים ובני נוער לידי הנבחרים ברשויות המקומיות ולהעביר את המשאבים לפיתוח תשתיות חינוך ורווחה בתוך היישובים ולתמיכה במשפחות נזקקות, יש עתיד למפלגתו, בזכות מהפכה חברתית חשובה מאין כמותה עבור החברה הישראלית. זו עשויה להיות מפלגת העם החדשה.
[youtube=http://youtu.be/JtUjeGTUU9Q]
