פעם הייתי אמא של אורם ואריאל
פעם הייתי אמא של אורם ואריאל
פעם הייתי מכינה להם ארוחת בוקר עם חומוס ומלפפון בלחמניה
פעם הייתי מחכה להם מחוץ לגן הילדים ערבה ובית ספר אלון כשסיימו את הלימודים מוקדם בצהריים
אחר כך הייתי לוקחת אותם לגינת הפיראט, לשחק קצת ואז היינו חוזרים הביתה ואוכלים ארוחת צהריים
גרנו בקומת קרקע והיתה לנו גינה עם קיפודים
כשהיינו בבית אורם לא רצה להכין שיעורים והייתי יושבת איתו
אריאל אהב את צבי הנינג’ה ואורם אהב חרבות
בערב היינו רואים עטלפים בגינה. היו המון. פשוט המון
אחר כך היינו נכנסים הביתה רואים טלויזיה
אוכלים עוגיות ושותים תה טעים ומתוק
פעם אריאל קיבל מכה ברגל, הוא אמר “תתני לי נשיקה שלא יכאב”
פעם
היתה לנו שכנה, אמא צעירה ויפה עם שיער שחור ארוך שקראו לה לילך והיו לה שני בנים בגיל של אורם ואריאל
הילדים היו משחקים ביחד בבית של לילך
לילך היתה מלאך. הכל היא ידעה
פעם היו לי ילדים, היינו משפחה.
גם כשהיה קשה הייתי מסתדרת. היתה לי ברכה בבית
הבנים שלי אורם ואריאל היו הברכה שלי והשמחה שלי ומקור החיים שלי
היום יש לי כאב וגעגוע למה שהיה לי פעם
אמא
