השופט דוד מינץ האריך מעצרם של יצחק אברג’יל, שמעון סבח, עופר בוהדנה וז’וז’ו לוי ב- 150 יום נוספים למרות שהינם עצורים מעל 4.5 שנים בש”פ 3418/19
הפרקליטות הגישה בקשה להארכת מעצר האינסופי של יצחק אברג’יל, שמעון סבח, עופר בוהדנה ויוסף ז’וזו לוי, המתארך מעל 4.5 שנים בבית כלא בדרום, כשכל פעם צריכים הארבעה להגיע לת”א דרך מעברי גיהנום שב”ס (כלא איילון רמלה), כשהמשמעות שהם לא ישנים, לא אוכלים ומטרטרים אותם בפוסטות (טרנזיטים) חנוקות ללא איוורור וללא תנאים אנושיים, כשהם אזוקים באיזוק כפול מחשש לבריחה, ממש כמו העבדים בדרום אפריקה בשנות ה-30. 
הפרקליטות מנסה לקשור את יצחק אברג’יל וחבריו לעבירות רצח מלפני 16 שנים ביהודה הלוי, אז נהרגו 3 חפים מפשע, אלא שאז לא היו לפרקליטות ראיות, וגם היום אין להם, אבל זה לא מפריע מהם לטעון שהם יכולים לפצח את הפרשה. בפרשה זו התקיימו מגעים מוזרים בין בית המשפט לבין שוטרי היחידה החוקרת, כשבית המשפט שימש אכסנייה לשקרים והזיות של שוטרים רשלנים שתפרו תיק לחשודים, בשל היותם ידוענים בתחום הפשיעה.
מאחר והמעצר של אברג’יל ושות’ מתמשך ללא צפי סיום המצער, הרי שאך מוצדק לשחרר את העצורים למעצר בית בתנאים שביהמ”ש יקבע, אולם בשל נקמנות המדינה ורצונה לשבור את הנאשמים, היא מאריכה את מעצרם ללא סוף, ושופטי העליון משתפים איתם פעולה, תוך פגיעה באמון בטוהרו של ההליך המשפטי ובקיומו של הליך משפטי הוגן ומקצועי.
כך למשל, השופט דוד מינץ, מינוי של איילת שקד, חותמת גומי של הפרקליטות, שלא נזקף לזכותו שום פסק דין ראוי, שניתן להשתמש בו, מאריך ל- 4 את המעצר ב- 150 יום בלי למצמץ, כשהמילים הוגנות אינם בלקסיקון שלו.
ראו את המילים המפוקפקות והשקריות בהם נוקב השופט דוד מינץ בסעיף 17: “הארכת מעצר למשך 150 ימים הינה הארכה חריגה ואף המבקשת אינה נוהגת כדבר שבשגרה להגיש בקשה להארכת מעצר לפרק זמן זה”.
החרטוטים הללו, נאמרים בכל החלטה של שופט זה בעליון. גם לעיתונאית לורי שם טוב הוארכו 6 פעמים המעצר וכל פעם ב- 150 יום. החרטטן מינץ לא טרח לציין את דבריו על החריגות המעצר. לזה קוראים נוכלות שיפוטית. לא בכדי אמון הציבור במערכת המשפט אפסי. מדובר בשופטים פושעים, שהם עצמם צריכים לבלות קצת מאחורי סורג ובריח כדי שיטעמו קצת מהדייסה שהם מאכילים חפים מפשע.
החלטה בש”פ 3418-19 מד”י נ’ יצחק אברג’יל ואח’, קובץ pdf
