העליון החמיר בעונשו של אנס פדופיל סודני פרץ לדירה בפ”ת ופגע מינית בקטינה בת 12 שנים ע”פ 6767/18 מדינת ישראל נ’ ראשיד אייה

Spread the love

השופטת דנה מרשק-מרום גזרה את דינו של האנס ראשיד אייה על רף נמוך ביותר 6 שנים ו-9 חודשי מאסיר, הכוללים הפעלת מאסר על תנאי של שנה שהוטל על העבריין הסודני בתיק ת”פ 42107-12-13 על אי ביצוע עבירות מין ורכוש 3 שנים מיום שחרורו. בנוסף חוייב בפיצוי למתלוננת בסך 50 אלף ש”ח.

האנס הסודני ראשיד אייה פרץ לדירת משפחה בפ”ת בתאריך 14.1.17 סמוך לשעה 04:35 לפנות בוקר, דרך הכניסה האחורית של הבית, ונכנס לחדרה של הקטינה בת 12, העיר אותה משנתה, סימן לה לא לדבר ואמר לה שהוא “רוצה לזיין אותה”, איים עליה שאם לא תעשה כדבריו, יהרוג אותה, ואם לא תמלא אחר הוראותיו “יוציא את כלי הנשק שלו”.

האנס שאל את הקטינה אם היא בתולה, והיא השיבה לו שאינה יודעת למה הכוונה, הוא ענה לה שהוא שם כדי “לעשות משהו ולסיים איתו”. בשלב זה, הסיר בכוח הפדופיל את מכנסיה ותחתוניה, נשכב עליה, אנס אותה וגרם לה לכאבים עד שהגיע לפורקן. כל אותה עת, הקטינה מיררה בבכי, התחננה שיפסיק, כיווצה את גופה, עצמה את עיניה בפחד, והפדופיל המשיך לאיים עליה כי יפגע בה ובמשפחתה.

לאחר המעשים הללו, הפדופיל אייה רשם את מספר הטלפון שלו על פתק, הכניסו למגירה, והורה לקטינה לרשום עבורו את מספר הטלפון שלה. לאחר מכן כשלא מצא את הטלפון הנייד שלו, יצא לחפשו ברחבי הבית, תוך שדרש מהקטינה להתלוות אליו ולהמתין בכניסה לבית עם דלת פתוחה, אחרת יחזור שוב ו”בפעם הבאה זה לא ייגמר טוב”.

בשלב מסויים, סמוך לשעה 06:09 חזר הפדופיל עם הקטינה לחדרה, נשמעו רעשי קולות מהבית, והפדופיל הסתתר בתוך ארון החדר. אביה של הקטינה נכנס לחדרה, פתח את דלת הארון ושאל את הפדופיל מה פשר מעשיו.

אייה לא ענה וברח מהמקום, תוך שאביה של הקטינה רודף אחריו. אייה הספיק לגנוב את הטלפון הנייד של הקטינה ולהימלט מהבית.

ראשיד אייה הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון.

תסקיר נפגעת העבירה שהונח בפני השופטת מרשק, תיאר את הנזקים שחוותה הקטינה ומשפחתה כתוצאה מהאירוע הטראומטי. הקטינה סבלה מנזקים נפשיים, חרדות, קושי בהרדמות, סיוטים ואופפת אותה תחושת פחד תמידית. אורח חייה השגרתיים השתנה, הישגיה בלימודים ירדו, ופחתה מידת הפעילות החברתית שלה והיא לא יוצאת מהבית לבדה, מתרחקת מאנשים וחוששת מפגיעה נוספת.

בעניינו של הפדופיל ראשיד אייה כתבה עו”ס שרות מבחן כי הוא צורך מין בתשלום, נמשך לקטינות וקבע כי קיים סיכון להישנות עבירות נוספות מצידו של אייה, הנוהג להשתמש באלכוהול וסמים להתמודדות עם קשייו.

בביהמ”ש ציינו בפרקליטות את עברו הפלילי של ראשיד אייה, אשר הורשע בעבר בעבירה של תיווך בעסקי סמים מסוכנים, בעבירות של חבלה ותקיפת שוטר. במקום שיגרשו אותו מהארץ, בית המשפט השאיר את הפדופיל הסודני בארץ, כדי שיגרום נזקים נוספים.

השופטת דנה מרשק-מרום מביהמ”ש מחוזי מרכז לוד, כתבה על אייה “ניצל שעת כושר, בעת שהיה תחת השפעת סמים ואלכוהול לשם סיפוק דחפיו”, כשהיא מציינת את האופי האלים של המעשים ואיומיו על חיי הקטינה.

המדינה טענה ובצדק, בערעורה לעליון, כי העונש קל מדי, ואינו הולם את חומרת מעשיו של אייה, כשהיא מדגישה את האכזריות והאלימות במתלוננת הקטינה בתוך הבית שלה, וכי המחוקק קבע רף של 10 שנות מאסר למעשים כאלו, אשר לא קיבלו ביטוי הולם בגזירת דינו של אייה.

העליון קבע כי דין הערעור להתקבל, מאחר ונפלה טעות מהותית המצדיקה החמרה בעונש של אייה.

השופט סולברג קובע כי מעשיו של אייה חמורים מאין כמותם, “סיוטו של כל הורה”.

“קשה להפריז במידת האכזריות המשתקפת מתיאור מעשיו: הסגת גבול וכניסה לבית בחשאי ובלא הרשאה, הטלת אימה על המתלוננת, קטינה כבת 12, תוך איומים חוזרים ונשנים שיפגע בה ובמשפחתה, בשפה גסה ואלימה, מסכת ארוכה של התעללות מינית במתלוננת, תוך התעלמות מתחינותיה ומצוקתה. הכל לשם סיפוק דחפיו המיניים, ללא כל היסוס, ריסון, רתיעה, או הכרה בסבל שהוא גורם למתלוננת. אייה הגדיל לעשות, בשעה שגרר את המתלוננת לחיפושים אחר הטלפון הנייד שלו, ולבסוף אף גנב את הטלפון הנייד שלה.

במעשיו, גרם אייה לנזקים נפשיים חמורים למתלוננת, פגע בכבודה ובגופה. כמו כן גרם אייה לפגיעה הרסנית בתחושת הביטחון של המתלוננת ובני משפחתה. ביתם, כבר לא מבצרם”.

השופט סולברג קבע כי עונשו של אייה יעמוד על 8 שנים ו- 3 חודשים. השופטים מזוז ואלרון הצטרפו להחלטתו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע”פ 6767/18

לפני:	כבוד השופט נ’ סולברג
	כבוד השופט מ’ מזוז
	כבוד השופט י’ אלרון

המערערת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

ראשיד אייה

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 8.8.2018 בת”פ 60126-01-17 שניתן על ידי כבוד השופטת ד’ מרשק-מרום

תאריך הישיבה:

ז’ בתשרי התש”פ

(6.10.2019)

בשם המערערת:

עו”ד עילית מידן

בשם המשיב:

עו”ד פאדי חמדאן

בשם שירות המבחן:

גב’ ברכה וייס

מתורגמן:

מר עבדאללה עבד אלרחמאן

פסק-דין

השופט נ’ סולברג:

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 8.8.2018 בת”פ 60126-01-17 (השופטת ד’ מרשק מרום), בגדרו נגזרו על המשיב, ראשיד אייה (להלן: אייה) העונשים הבאים: 6 שנים ו-9 חודשי מאסר בפועל, שבכללם הפעלת מאסר על-תנאי שהוטל עליו בת”פ 42107-12-13; 12 חודשי מאסר על-תנאי של אי-ביצוע עבירות מין למשך 3 שנים מיום שחרורו; 6 חודשי מאסר על תנאי של אי-ביצוע עבירות רכוש או אלימות למשך 3 שנים מיום שחרורו. כמו כן חויב אייה בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 50,000 ₪.

רקע ועיקרי כתב האישום המתוקן

על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד אייה, בליל ה-14.1.2017, סמוך לשעה 04:35, נכנס אייה לבית המתלוננת בפתח-תקווה דרך הכניסה האחורית לבית, כשהוא תחת השפעת סמים ואלכוהול, ונכנס לחדרה של המתלוננת, קטינה כבת 12. אייה העיר את המתלוננת משנתה, סימן לה לא לדבר, אמר לה שהוא אוהב אותה ו”רוצה לזיין אותה”. אייה איים על המתלוננת, כי אם לא תעשה כדברו – יהרוג אותה, וכי אם לא תמלא אחר הוראותיו – “יוציא את כלי הנשק שלו”. אייה שאל את המתלוננת אם היא בתולה, היא השיבה כי אינה יודעת למה הכוונה, והוא ענה בתגובה כי הוא נמצא שם כדי “לעשות משהו ולסיים איתו”. בשלב זה, נעמד אייה סמוך למיטתה של המתלוננת, פשט את מכנסיו ואת תחתוניו, מרח על אבר מינו קרם גוף שמצא בחדר, ושפשף אותו בידיו. אייה הורה למתלוננת לשפשף את אבר מינו בידיה, ומשסירבה איים עליה: “את רוצה שאני אהרוג אותך ואת כל המשפחה שלך?”. בשלב זה, התיישב אייה על המיטה, משך מעל המתלוננת את השמיכה שבאמצעותה כיסתה את עיניה, והסיר בכוח את מכנסיה ותחתוניה. או אז נשכב אייה מעל המתלוננת, חיכך את אבר מינו באבר מינה, גרם לה לכאבים, עד שהגיע לפורקן. כל אותה עת, המתלוננת מיררה בבכי, התחננה שיפסיק, כיווצה את גופה, עצמה את עיניה בפחד, ואילו אייה התעלם מכך והמשיך לאיים עליה, כי יפגע בה ובמשפחתה. לאחר המעשים המתוארים, רשם אייה את מספר הטלפון שלו על פתק, הכניסוֹ למגירה, והורה למתלוננת לרשום עבורו את מספר הטלפון שלה. תחילה רשמה המתלוננת מספר טלפון שגוי, אולם משדרש ממנה אייה לכתוב את מספרה האמיתי – עשתה כדברו, בשל הפחד שאחז בה. לאחר מכן, לא מצא אייה את הטלפון הנייד שלו, ויצא לחפשוֹ ברחבי הבית, תוך שדרש מהמתלוננת להתלוות אליו ולהמתין בכניסה לבית עם דלת פתוחה, אחרת יחזור שוב ו”בפעם הבאה זה לא ייגמר טוב”. בשלב מסוים, סמוך לשעה 06:09, שבו אייה והמתלוננת לחדר, נשמעו רעשי קולות מהבית, ואייה הסתתר בארון בתוך החדר. אביה של המתלוננת, אשר שמע קולות מן החדר, נכנס לחדרה של המתלוננת, פתח את דלת הארון, ושאל את אייה לפשר מעשיו. אייה לא ענה, ברח מהמקום תוך שאביה של המתלוננת רודף אחריו, גנב את הטלפון הנייד של המתלוננת והצליח להימלט מהבית.

אייה הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בלא הסכמה לעניין העונש, וביום 21.12.2017 הורשע בביצוע העבירות הבאות: מעשה מגונה בנסיבות אינוס בקטינה מתחת לגיל 16, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: החוק), בצירוף עם סעיפים 345(ב)(1), 345(א)(1), ו-345(ב)(4) לחוק; הסגת גבול לפי סעיף 447(א)(1) לחוק; וגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי עמד תחילה על עיקרי כתב האישום המתוקן. לאחר מכן, סקר את תסקיר נפגעת העבירה שהונח לפניו, שבו תוארו הנזקים שחוו המתלוננת ומשפחתה כתוצאה מהאירוע הטראומטי. המתלוננת סבלה מנזקים נפשיים, חרדות, קושי בהרדמות, סיוטים, ואופפת אותה תחושת פחד תמידית. אורח חייה השגרתיים השתנה, ועל-פי המתואר, הישגיה בלימודים ירדו, ופחתה מידת ההשתתפות שלה בפעילויות חברתיות. המתלוננת אינה יוצאת מביתה לבד, נושאת עמה גז פלפל, מתרחקת מאנשים וחוששת מפגיעה נוספת. תוארו גם הנזקים שחוותה משפחתה של המתלוננת, לרבות הפגיעה החמורה בתחושת הביטחון בבית המגורים שלהם. בהמשך, תיאר בית המשפט המחוזי את עיקרי תסקיר שירות המבחן. בתסקיר תוארו נסיבות חייו הקשות של אייה, אזרח סודן, אשר טרם מעצרו החזיק באשרת שהייה זמנית בישראל. שירות המבחן ציין, כי אייה נוהג להשתמש באלכוהול וסמים כדרך להתמודדות עם קשייו, וכי הוא צורך מין בתשלום. עוד צוין, כי לא ניתן לשלול סברה לפיה אייה מחזיק בעמדות בעייתיות כלפי נשים, ורואה בהן אובייקטים לסיפוק צרכיו המיניים. כמו כן, שירות המבחן לא שלל קיומה של משיכה מינית לקטינות, וקבע כי קיים סיכון להישנות עבירות נוספות מצדו של אייה. לצד זאת צוין בתסקיר, כי אייה הביע נכונות להשתלב במסגרת טיפולית לגמילה מאלכוהול וסמים, וכן בטיפול יעודי לפוגעים מינית.

לאחר מכן, נדרש בית המשפט לטענות הצדדים לעניין העונש, וציין את עברו הפלילי של אייה, אשר הורשע בעבר בעבירה של תיווך בעסקי סמים מסוכנים, ובעבירות של חבלה ותקיפת שוטר. בית המשפט עמד על הערכים המוגנים אשר נפגעו כתוצאה ממעשיו של אייה: זכות המתלוננת לשלמות גופה; כבודה ותומתה של המתלוננת; תחושת המוגנות של המתלוננת ובני משפחתה בביתם. אשר לנסיבות ביצוע העבירה קבע בית המשפט, כי המימד התכנוני של האירוע אינו מובהק, אלא דומה כי אייה “ניצל שעת כושר, בעת שהיה תחת השפעת סמים ואלכוהול”, לשם סיפוק דחפיו. עוד ציין בית המשפט את האופי האלים של המעשים, ואת איומיו של אייה על המתלוננת, כל אימת שסירבה לו. כמו כן, תיאר בית המשפט את הנזקים החמורים שנגרמו למתלוננת ולמשפחתה כתוצאה ממעשיו של אייה. כמו כן נקבע, כי עובדת היותו של אייה תחת השפעת אלכוהול וסמים אינה עומדת לזכותו, ואינה מקהה את חומרת מעשיו. לבסוף, ולאחר שניתח את מדיניות הענישה במקרים דומים, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם בעניינו של אייה הוא בין 8-5 שנות מאסר בפועל.

אשר לעונש המתאים בגדרי המתחם, ציין בית המשפט לקולא כי אייה הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. יחד עם זאת, הודאתו ניתנה לאחר שהורי המתלוננת נאלצו להעיד בבית המשפט. עוד צוין, כי אייה לוקח אחריות על מעשיו, ומשתלב במסגרת טיפולית קבוצתית. לצד זאת, הזכיר בית המשפט את מסוכנותו של אייה, כפי שעלתה מתסקיר שירות המבחן. בשקלול הנתונים כולם, קבע בית המשפט כי יש להטיל על אייה עונש הממוקם באמצע המתחם, והשית עליו עונשים של מאסר בפועל למשך 6 שנים ו-6 חודשים; הפעלת מאסר על-תנאי שנקבע בגזר דין קודם בעניינו, כך שבמצטבר, יארך עונש המאסר של אייה 6 שנים ו-9 חודשים. כמו כן נגזרו על אייה עונשי מאסר על-תנאי נוספים, והוא חויב בתשלום פיצוי כספי למתלוננת בסך של 50,000 ₪.

מכאן הערעור שלפנינו.

עיקרי טענות הצדדים בערעור

לטענת המערערת, העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על אייה – קל מדי, ואינו הולם את חומרת מעשיו. המערערת הדגישה, כי באירוע חריג עסקינן, פגיעה אכזרית ואלימה במתלוננת הקטינה, ב’חוף המבטחים’ שלה, על-ידי מסיג גבול, תוך הטלת אימה. עוד הודגש, כי אייה לא חדל ממסכת ההתעללות המינית על אף תחינותיה של המתלוננת, ולא זו בלבד, אלא שבתום האירוע דרש ממנה ללוות אותו בחיפוש אחר הטלפון הנייד שלו. המערערת טענה, כי נסיבות חריגות אלו מצדיקות מתחם עונש הולם חמור יותר, הכולל את העונש המרבי שנקבע בחוק לעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס בקטינה מתחת לגיל 16, לפי סעיף 348(ב) לחוק – 10 שנות מאסר. עוד עמדה המערערת על הנזקים החמורים שחוו המתלוננת ובני משפחתה, וטענה כי נזקים אלו לא קיבלו ביטוי הולם בגזירת דינו של אייה. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לעבירת הסגת הגבול במסגרת גזר הדין, והודגש כי בעניין דנן אין מדובר בהסגת גבול “לשם הסגת הגבול”, אלא בהסגת גבול לשם סיפוק דחפיו המיניים של אייה. המערערת הוסיפה וטענה, כי בנסיבות העניין אין ליתן משקל גבוה להודאתו של אייה. לבסוף טענה המערערת, כי החמרת עונשו של אייה מתבקשת גם נוכח מדיניות הענישה שנקבעה במקרים דומים.

על-פי תסקיר משלים מטעם שירות המבחן מיום 2.10.2019, הודה אייה בביצוע העבירות שבהן הורשע, ביטא חרטה על מעשיו, ומסבירם כאובדן שליטה בהשפעת אלכוהול וסמים. כן צוין, כי אייה השתלב בקבוצה טיפולית בתחום עבירות המין, התמיד בהגעה למפגשים, והשתתף באופן פעיל במפגשים הראשונים. יחד עם זאת, ככל שהתקדמו המפגשים, חלה ירידה במידת השתתפותו הפעילה. עוד צוין בתסקיר, כי בתחילת חודש ספטמבר 2019 שולב אייה בקבוצה טיפולית בתחום ההתמכרויות.

בדיון שהתקיים לפנינו ביום 6.10.2019, חזרה ב”כ המערערת על טענותיה בנימוקי הערעור, והדגישה כי עסקינן במעשה המצוי ברף הגבוה ביותר של עבירת מעשה מגונה. כמו כן עמדה ב”כ המערערת על הנזקים הרבים שנגרמו למתלוננת ולבני משפחתה, כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר נפגעת העבירה – קושי בהרדמות; סיוטים; הימנעות ממפגשים חברתיים; חרדה תמידית. נטען, כי חומרת העבירות מצדיקה את הטלת העונש המקסימלי הקבוע בחוק לעבירות מעין אלו. בא-כוחו של אייה טען מנגד, כי בעניינו של אייה קיים פוטנציאל שיקומי גבוה, וכי הוא משתתף במסגרות טיפוליות בבית הסוהר. עוד טען, כי המערערת טענה את טענותיה בכלליות, מבלי להצביע על טעויות קונקרטיות אשר נפלו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה נטען, כי המערערת לא הציעה מתחם עונש חלופי ההולם לגישתה את מעשיו של אייה, ולא אבחנה את העניין דנן, ממקרים אחרים שבהם נקבעו עונשים דומים או קלים יותר. פסיקה ענפה, לטענת בא-כוחו של אייה, שאותה הגיש לעיוננו, מלמדת על חומרתו היתרה של גזר הדין. בא-כוחו של אייה הוסיף וטען, כי נוכח מאפייניו האישיים, אייה אינו זכאי לביקורים או חופשות, ועל כן דה-פקטו, עונשו חמור מעונשם של אסירים הזכאים לחופשות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בגזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, בחנתי את נימוקי הערעור ושקלתי את טענות ב”כ הצדדים בדיון לפנינו, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אמנם, כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בגזר הדין שקבעה הערכאה הדיונית (ראו למשל: ע”פ 3124/18 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 15 (14.8.2019) (להלן: עניין פלוני)), אולם בעניין דנן נפלה טעות מהותית המצדיקה החמרה בעונשו של אייה.

מעשיו של אייה חמורים מאין כמותם; כפי שציינה המערערת בנימוקי הערעור שהגישה: “סיוטו של כל הורה”. עובדות כתב האישום שבהן הודה אייה, ולפיהן הורשע, היו עשויות לשמש כטיוטת תסריט לסרט אימה. קשה להפריז במידת האכזריות המשתקפת מתיאור מעשיו: הסגת גבול וכניסה לבית בחשאי ובלא הרשאה; הטלת אימה על המתלוננת, קטינה כבת 12, תוך איומים חוזרים ונשנים שיפגע בה ובמשפחתה, בשפה גסה ואלימה; מסכת ארוכה של התעללות מינית במתלוננת, תוך התעלמות מתחינותיה ומצוקתה. הכל לשם סיפוק דחפיו המיניים, ללא כל היסוס, ריסון, רתיעה, או הכרה בסבל שהוא גורם למתלוננת. אייה הגדיל לעשות, בשעה שגרר את המתלוננת לחיפושים אחר הטלפון הנייד שלו, ולבסוף אף גנב את הטלפון הנייד שלה. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, העובדה כי אייה היה תחת השפעת אלכוהול וסמים – אינה עומדת לזכותו. במעשיו גרם אייה לנזקים נפשיים חמורים למתלוננת, פגע בכבודה ובגופה. כמו כן גרם אייה לפגיעה הרסנית בתחושת הביטחון של המתלוננת ובני משפחתה; ביתם – כבר לא מבצרם.

בסעיף 348(ב) לחוק נקבע העונש המרבי שאותו ניתן להשית על מי שביצע עבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס בקטינה – 10 שנות מאסר. בקבעו את העונש המרבי, ביקש המחוקק להביע עמדה ערכית ביחס לעבירות אלו, המבטאת את רף הענישה ההולם בנסיבות החמורות ביותר. נסיבות העניין שלפנינו הן ברף החומרה העליון של עבירות מעשה מגונה. בנסיבות אלו, מתחם העונש ההולם שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי – נמוך מדי, ואינו הולם את חומרת המעשים שבהם הורשע אייה. בפסיקה שהגיש בא-כוחו של אייה לעיוננו לא היה כדי לשכנענו בגישתו, שלפיה אין מקום עוד להחמרה. דומני כי מתחם העונש ההולם צריך היה לכלול את העונש המרבי הקבוע בחוק, וזאת אף מבלי להתחשב בכך שמעשיו של אייה אינם מתמצים בעבירות המין, שהרי הורשע גם בגניבה ובהסגת גבול.

אשר לעונש המתאים בגדרי המתחם, יש להביא בחשבון את נסיבות חייו האישיות הקשות של אייה, את העובדה כי הביע חרטה על מעשיו, ואת השתלבותו במסגרות שיקומיות בבית הסוהר. יש לקוות, כי אייה ימשיך להראות נכונות לשיקום, ויפיק את המרב מהמסגרות הטיפוליות המוצעות לו – הן לעניין התמכרותו לאלכוהול וסמים, הן לעניין עבירות המין. בית המשפט המחוזי זקף לזכותו של אייה, את הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. אלא שבנסיבות העניין, אין מקום ליתן משקל רב להודאה זו, אשר ניתנה לאחר שהורי המתלוננת נאלצו להעיד בבית המשפט, מעמד קשה ומעיק, הגם שבא-כוחו של אייה הסביר את נחיצותו. כמו כן, יש לשקול את עברו הפלילי של אייה, אשר כפי שציין בית המשפט המחוזי “חלה הסלמה בהתנהלותו, עד למעשים החמורים שביצע באירוע זה”. נוכח האמור, ובהתחשב בכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תמצה את הדין בבואה להחמיר בעונשו של נאשם (עניין פלוני, פסקה 18), סבורני כי יש להוסיף 18 חודשי מאסר בפועל לעונשו של אייה, ולהציבו ברף העליון של המתחם שקבע בית המשפט המחוזי.

אציע אפוא לחברַי לקבל את הערעור, ולהעמיד את תקופת המאסר הכוללת שיבצע אייה (כולל המאסר על-תנאי שהופעל בעניינו) על 8 שנים ו-3 חודשים. שאר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

ש ו פ ט

השופט מ’ מזוז:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י’ אלרון:

אני מסכים.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג.

ניתן היום, ‏ח’ בתשרי התש”פ (‏7.10.2019).

ש ו פ ט

_________________________

18067670_O02.docx שצ