השופטת אסתר חיות פסלה את השופטת ריקי שמולביץ מלדון בתיק מחמת הכרותה עם עו”ד שמואל מורן מנהל עזבון ע”א 5746/19

עו”ד שמואל מורן מונה ע”י ביהמ”ש לנהל את עזבונו של ישראל פרי ז”ל, כשהנשים אנג’לה לוין וליאה וייס, הן יורשות בעזבון.

השתיים תבעו את הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי, שיוצג על ידי עו”ד שמואל מורן, בענין עמלות על קבלת רנטה מממשלת גרמניה, וזכו בערעור. נקבע כי הן זכאיות להשבת מלוא כספי הפרמיות ששילמו.

בהתאם לפסק הדין בו זכו השתיים, נפתח הליך בביהמ”ש המחוזי, התקיים דיון בפני השופטת ריקי שמולביץ, כשעו”ד שמואל מורן המייצג את הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי ואח’.

במהלך הדיון הודיע השופטת ריקי שמולביץ, כי יש לה הכרות עם עו”ד שמואל מורן. אנג’לה לוין וליאה וייס (המערערות הזוכות) ביקשו את פסילת השופטת וזו דחתה את הבקשה לפסילתה בנימוק: “קיימת אפשרות שהוא (עו”ד שמואל מורן) לא יהיה מעורב בהליך, ואם יבוטל המינוי, לא ברור היקף תפקידו בכלל ומעורבותו בכלל ומעורבותו בהליך זה בפרט. … אם יחול שינוי נסיבות תהיינה התובעות רשאיות להגיש בקשה חדשה שתיבחן לגופה”.

על כך הוגש ערעור לעליון, כשהשופטת אסתר חיות מקבלת את טענת המערערות לוין וויס, כשהיא מצטטת מדבריהן: “עו”ד מורן כמנהל עזבון זמני, זיקה אישית להליך המתנהל בפני בית המשפט קמא אשר חזקה מזו של עורך דין המשמש כבא כוחו בהליך, וזאת בשל אופיו האישי של המינוי, האחריות האישית המוטלת עליו ושכר הטרחה שנגזר משוויו של העיזבון“.

השופטת חיות קיבלה את הבקשה לפסילה בציינה: “סעיף 77 א לחוק בתי המשפט קובע כי שופט לא ישב בדין אם צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת. … בנסיבות המקרה דנן, אין מחלוקת בדבר קיומה של היכרות אישית בין המותב לעו”ד מורן ואף לא נטען כי מדובר בהיכרות עבר שהסתיימה. …אשר על כן הערעור מתקבל”.

	בבית המשפט העליון
ע”א 5746/19

לפני:

כבוד הנשיאה א’ חיות

המערערות:	1. אנג’לה לוין
	2. ליאה וייס

נ ג ד

המשיבים:	1. עו”ד שמואל מורן, מנהל עזבון זמני של המנוח ישראל פרי ז”ל
	2. ד”ר אלכסנדר פרי ז”ל
	3. הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי (ישראל-מערב גרמניה)
	4. לילי (לאה) פרי
	5. תמר פרי
	6. יעל פרי

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.7.2019 בת”א 9164-03-19 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת ר’ שמולביץ

בשם המערערות:                    עו”ד מסדה ליטבק

בשם המשיבים 6-3:                עו”ד איתן סגל

פסק-דין

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר’ שמולביץ) מיום 18.7.2019 בת”א 9164-03-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינן של המערערות.

1. בין המערערות ובין עזבון המנוח ישראל פרי והמשיבים 2-6 התנהלה החל משנת 2012 תביעה לתשלום כספים שנגבו מהמערערות ומבני זוגן המנוחים בקשר לשירותים שהציע המשיב 3 לתושבי ישראל לטיפול ברכישת זכויות לקבלת רנטה מממשלת גרמניה (ת”א 26586-06-12; להלן: התביעה הקודמת). התביעה הקודמת נדחתה על ידי המותב ביום 15.5.2017 ועל פסק הדין שניתן בה הוגש ערעור לבית משפט זה, אשר התקבל חלקית ביום 27.2.2019. נקבע כי המערערות זכאיות להשבת מלוא כספי הפרמיות ששילמו וכי במקביל המשיבים זכאים להשבת שווי פרמיות הביטוח שאותן היו משלמות המערערות בשוק החופשי בעבור “ביטוח החיים” שסיפקו להם המשיבים. על כן, נקבע כי יש להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בכך (ע”א 909/16 פרי נ’ סידרנסקי (27.2.2019)).

2. בהתאם לפסק דינו של בית משפט זה, נפתח ההליך מושא הערעור דנן בבית המשפט המחוזי. קדם משפט התקיים ביום 30.4.2019, במהלכו עדכן בא-כוח המשיבים 6-3 כי בהליך אחר המתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, מונה עו”ד שמואל מורן למנהל זמני לעזבון המנוח ישראל פרי ז”ל, הוא המשיב 1. באותו השלב הודיע המותב לצדדים כי יש לו היכרות אישית עם עו”ד מורן ובאת-כוח המערערות ציינה כי ברצונה להתייעץ עם מרשותיה בטרם תודיע אם לדעתה יש בכך כדי למנוע את המשך הדיון בפני המותב. דברים אלה אף קיבלו ביטוי בהחלטת המותב שהתקבלה בתום הדיון.

3. ביום 14.5.2019 הודיעו המערערות כי הן מבקשות את פסילת המותב נוכח ההיכרות האישית שבינו לעו”ד מורן, ובעקבות כך הודיע עו”ד מורן כי הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה למנותו למנהל עזבון זמני וכי בית המשפט המחוזי עיכב את מינויו באופן חלקי וקבע כי עד להכרעה בבקשה יוגבל מינויו “ליידוע כל גורם שימצא לנכון על מינויו הזמני על ידי בית המשפט קמא … כמו גם לפנות ישירות ולקבל כל מידע ו/או כל מסמך נדרש בנוגע לרכושו ולעזבונו של המנוח, מכל אדם, גוף או מוסד, בארץ או בחו”ל, המחזיק במידע או במסמכים כאמור”. עוד הודיע עו”ד מורן כי פנה אל בית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן הוראות, בין היתר, בכל הנוגע להשפעת החלטת בית המשפט המחוזי על מעורבותו בהליכים השונים המתנהלים בעניין העזבון (להלן: הבקשה למתן הוראות). ביום 20.6.2019 הגיש בא-כוח המשיבים 6-3 בקשה לדחות את המועד להגשת התגובה לבקשת הפסלות בעשרה ימים, או עד להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן הוראות. בית המשפט קמא נענה לבקשה והורה בהחלטתו מיום 24.6.2019 כי התגובה תוגש בתוך עשרה ימים או עד למועד מתן החלטה בבקשה למתן הוראות, לפי המוקדם.

4. ביום 18.7.2019, לאחר שחלף המועד הנדחה להגשת התגובה לבקשת הפסלות מבלי שזו הוגשה, דחה בית המשפט קמא את הבקשה. בית המשפט קמא ציין כי נוכח עיכוב מינויו של עו”ד מורן באופן חלקי “קיימת אפשרות שהוא לא יהיה מעורב בהליך, ואם יבוטל המינוי, לא ברור היקף תפקידו בכלל ומעורבותו בהליך זה בפרט. בנסיבות אלה, דעתי היא כי אין מניעה לקדם את ההליך, ואף ראוי לעשות כן”. עוד ציין בית המשפט קמא כי “אם יחול שינוי נסיבות תהיינה התובעות רשאיות להגיש בקשה חדשה שתיבחן לגופה” והורה לעו”ד מורן לעדכן עד יום 1.8.2019 האם ניתנה החלטה בבקשה למתן הוראות. ביום 21.7.2019 עדכן עו”ד מורן שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי “סמכויותיו של מנהל העיזבון, כפי שהוגדרו על ידי בית המשפט המחוזי, אינן כוללות התערבות מכל סוג בהליכים משפטיים המתנהלים בעניינו של המנוח או העיזבון. תפקידו של מנהל העיזבון מוגבל לאיסוף מידע ובהתאם, יוכל מנהל העיזבון לקבל מידע אודות ההליכים המשפטיים המתנהלים בישראל בעניין המנוח או עזבונו באופן ישיר מעו”ד סגל [בא-כוח המשיבים 6-3] המייצג בהליכים אלו״.

ביום 22.7.2019 קבע בית המשפט קמא קדם משפט בפניו ליום 23.10.2019.

5. מכאן הערעור דנן, בו שבות המערערות על טענותיהן בפני בית המשפט קמא. לשיטתן, הקשר האישי, כלשונן, שבין המותב לעו”ד מורן מונע ממנה לדון בהליך. המשיבות טוענות כי לעו”ד מורן כמנהל עזבון זמני, זיקה אישית להליך המתנהל בפני בית המשפט קמא אשר חזקה מזו של עורך דין המשמש כבא כוח בהליך, וזאת בשל אופיו האישי של המינוי, האחריות האישית המוטלת עליו ושכר הטרחה שנגזר משוויו של העזבון. המערערות סבורות כי אין בעיכוב החלקי של המינוי כדי לאיין את עילת הפסלות הקיימת במקרה דנן, שכן עניינו האישי של עו”ד מורן קיים אף מבלי מעורבותו הפעילה בהליך. הן מוסיפות וטוענות כי החלטת בית המשפט קמא לפיה ככל שיחול שינוי נסיבות יתאפשר למערערות להגיש בקשה חדשה, אינה מתיישבת עם הכללים הנוגעים לפסילת מותב, לפיהם על הבקשה להיות מוכרעת בהזדמנות הראשונה שבה נודעה עילת הפסלות, הן בשל השלכתה על כשירותו של השופט לשבת בדין במקרה שבפניו והן לאור שיקולים מערכתיים נוספים דוגמת יעילות. דחיית ההכרעה בעילת הפסלות במקרה דנן עלולה להוביל להחלפת המותב לאחר תחילת שמיעת הראיות וכפועל היוצא מכך לעיכובים, לבזבוז משאבים ולהכרעה עובדתית מבלי שמלוא הראיות הנוגעות אליה יוצגו בפני המותב שיכריע בה. לבסוף נטען כי גם מראית פני הצדק במקרה דנן, בו מדובר בתיק אשר הושב לדיון על ידי ערכאת הערעור ואשר בעניינו קיים קשר בין המותב למנהל העזבון הזמני, מצדיקה את קבלת הערעור והעברת הדיון בהליך לשופט אחר.

המשיבים 6-3, מצידם, סבורים כי יש לדחות את הערעור. לשיטתם, נסיבות המקרה דנן אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים אשר יצדיק את פסילתו של המותב. לטענתם, נוכח החלטת בית המשפט המחוזי בדבר עיכוב ביצוע חלקי של מינויו של עו״ד מורן ״נכון למועד זה, מנהל העיזבון אינו צד להליך המתנהל בפני בית המשפט הנכבד קמא״.

6. לאחר עיון בטענות הצדדים ובהחלטת בית המשפט קמא, באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להתקבל. סעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984 קובע כי שופט לא ישב בדין אם “צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת”. בחינת קיומה של “קרבה ממשית” היא בחינה נסיבתית, לפיה יש לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק אם נוכח התשתית העובדתית הרלבנטית שהונחה בפני בית המשפט קיים חשש למשוא פנים (ראו: ע”א 6332/05 ולדהורן נ’ נרקיס, פסקה 11 (24.11.2005) (להלן: עניין ולדהורן); ע”א 928/18 פרץ נ’ בנק לאומי לישראל, פסקה 3 (1.3.2018)(להלן: עניין פרץ)). ודוקו – אין צורך בקיומו של משוא פנים בפועל, אלא בחשש ממשי למשוא פנים בלבד, כדי להצדיק את העברת ההליך לטיפולו של שופט אחר (עניין ולדהורן, פסקה 15).

בנסיבות המקרה דנן, אין מחלוקת בדבר קיומה של היכרות אישית בין המותב לעו”ד מורן, ואף לא נטען כי מדובר בהיכרות עבר שהסתיימה (השוו: עניין פרץ, פסקה 4). השאלה העומדת בפני היא האם מדובר בהיכרות שיש בה משום קרבה ממשית לצד או לבא כוחו של צד להליך, ואשר מקימה חשש למשוא פנים. נראה לי כי התשובה לכך היא בחיוב. ראשית, ברמה העקרונית יש צדק בטענת המערערות כי זיקתו של מנהל עזבון להליך שבו הוא נתבע מתוקף תפקידו, היא זיקה הדוקה מזו של בא-כוח המייצג בעל דין. זאת ולו מן הטעם שהעזבון ככזה אינו ישות משפטית ואינו יכול להיות בעל דין ומנהל העזבון מייצג אותו לכל דבר ועניין. בכך הוא נבדל מבא-כוח המייצג צד להליך. שנית, המותב עצמו לא קבע שאין מדובר בקרבה ממשית שאינה מקימה חשש למשוא פנים. הוא ביסס את הנימוק לדחיית בקשת הפסילה על כך שבפועל, לעת הזו, עו”ד מורן איננו צד להליך נוכח ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע החלקי של מינויו, וכן על כך שקיימת אפשרות שמינויו יבוטל כליל. אך בשלב זה מינויו של עו”ד מורן כמנהל עזבון לא בוטל, ויש בהחלט גם אפשרות כי בעקבות ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובהליך הערעורי הנוגע להליכים אלה, מינויו יאושר והמעמד והסמכויות שיוקנו לו יאפשרו ואף יצריכו את מעורבותו הפעילה בהליך דנן. משכך ומשבית המשפט ציין, ובצדק, כי יש לקדם את ההליך כבר עתה, אני סבורה כי מן הראוי שהוא יועבר לשמיעה בפני מותב אחר.

אשר על כן, הערעור מתקבל.

בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות לטובת המערערות.

ניתן היום, ‏כ”ג בתשרי התש”ף (‏22.10.2019).

ה נ ש י א ה

_________________________

19057460_V03.docx   מב

מרכז מידע, טל’ 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il