פקיד סעד לחוק הנוער אזור צפון ירושלים ניתק אבא מילדיו בניגוד לצו ביהמ”ש ומונע ממנו לשוחח איתם. השופטת דפנה ברק ארז: “ערכאת הערעור אינה מתערבת” רע”א 6758/19

שופטי העליון לא רוצים לעבוד. מקבלים משכורת מהמדינה, עם אפס תפוקה. שלא נדבר על הנזקים שהם גורמים לציבור האזרחים שנאלץ להגיע לביהמ”ש העליון לקבל סעד, ויוצאים משם עם עוגמת נפש, כמו ההחלטה שיצאה תחת ידיה של דפנה ברק ארז, ולא שווה את הנייר עליו היא כתובה.

ילדיו של אבא הוצאו ממשמורתו והועברו למוסדות הרווחה בתיק נוער תנ”ז 38987-08-17. לאבא יש החלטה של ביהמ”ש לנוער המסדירה את נושא הסדרי הראייה עם ילדיו, כולל האפשרות שיוכל לשוחח עם ילדיו הנמצאים במוסדות הרווחה.

פקיד סעד לחוק הנוער אזור צפון ירושלים, החליט שהוא מעל השופט, ופשוט מצפצף על צווים שיפוטיים ולא מאפשר לאבא לראות את ילדיו, וגם לא לשוחח איתם, לדעת מה שלומם, איך הם מרגישים ולומר להם שהוא אוהב אותם.

האבא פנה לביהמ”ש שלום לנוער בירושלים לקבל סעד, נדחה, ערער למחוזי בירושלים וגם נדחה. בצר לו, פנה האבא לביהמ”ש העליון לקבל סעד דחוף, ביקש להסדיר את נושא הסדרי הראייה עם ילדיו, כולל שיחות טלפוניות, ושם הוא נתקל במכשול האטימות של דפנה ברק ארז, שדחתה אותו בטענה “מדובר בהחלטה שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה”. באמת? אולי תספר לציבור הגב’ ברק-ארז, במה בדיוק כן מתערב ביהמ”ש העליון? מהם החריגות שהוא כן מטפל? כי עד כה, דומה שביהמ”ש העליון הפך להיות חותמת גומי של בקשות הפרקליטות והתביעות, מאריך מעצרים ללא הפוגה, דוחה את כל בקשות באי ביהמ”ש העליון, ומסרב לדון וליתן סעדים לאזרחים שהרווחה לקחה מהם את הילדים וגזלה להם את החיים.

יושבים להם כנופיית עליוניסטים, אוכלי חינם, לועגים לאנשים המסכנים המחזרים לפתחם, ומוציאים פעם אחר פעם החלטות של עמוד אחד או שניים, הדוחים את הבקשות של אנשים, שביהמ”ש העליון הוא מקום מפלטם האחרון, ולא מקבלים סעד. הנה, לפניכם עוד החלטה בזיונית של העליון.

בשם המבקש:                        בעצמו

1. מקורו של ההליך דנן בבקשה שהוגשה ביום 16.10.2019 לבית משפט השלום בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער, ובה טען המבקש כי המשיבים אינם מקיימים החלטות שיפוטיות שניתנו בנוגע להסדרי הראיה בינו לבין ילדיו ולשיחות הטלפון שלו עמם. ביום 17.10.2019 נתן בית משפט השלום החלטה ובה ציין כי חלק מהטענות שנכללו בבקשה הועלו כבר על ידי המבקש בבקשות קודמות ואף ניתנו ביחס אליהן החלטות שיפוטיות. לצד זאת הורה בית משפט השלום למשיבים להגיש תגובה לעניין הסדרי הראיה במהלך חול המועד סוכות עד ליום 20.10.2019 (תנ”ז 38987-08-17, השופטת ק’ אזולאי). המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את הבקשה ביום 18.10.2019 בקבעו שאין עילה להתערבות בהחלטתו של בית משפט השלום (ענ”א 27455-10-19, השופט א’ אברבנאל).

2. בו ביום הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, שבה טען המבקש כי לנוכח המועד שנקבע לתגובה מתייתרות למעשה טענותיו בכל הנוגע לקיום הסדרי הראייה במהלכה של חופשת סוכות. הבקשה הועברה לטיפול השופט התורן (השופט א’ שטיין) שקבע כי אין מקום ליתן צו ארעי והורה למבקש להודיע האם הוא עומד על בקשתו העיקרית או שמא זו התייתרה.

3. ביום 23.10.2019 הודיע המבקש כי הוא עומד על הבקשה. המבקש אף הוסיף והתייחס להתפתחויות נוספות שחלו מאז ניתנה החלטתו של השופט שטיין, ובין היתר לתגובות שהוגשו מטעם הצדדים בהתאם להחלטה המקורית של בית משפט השלום.

4. לאחר שעיינתי בתיק, שהועבר לטיפולי היום, אני סבורה כי הבקשה התייתרה למעשה, ועל כן אין מקום לדון בה. מלכתחילה מקורה של הבקשה בהחלטה דיונית שהורתה על הגשת תגובה במועד מסוים. מעבר לכך שאין מדובר בהחלטה שערכאת הערעור נוהגת להתערב בה, ממילא בינתיים חלף המועד האמור ואף ניתנו החלטות עדכניות בתיק, כך שהתשתית העובדתית השתנתה. הטענות שעליהן עומד המבקש בשלב זה תלויות ועומדות בפני בית משפט השלום, אשר הוא הערכאה המתאימה לדון בהן. כלל טענותיו של המבקש לגוף הדברים שמורות לו.

5. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏כ”ט בתשרי התש”פ (‏28.10.2019).

_________________________

19067580_A02.docx   עכ

מרכז מידע, טל’ 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il