שודדי היהלומים הקולומביאניים בתערוכת הבורסה ליהלומים ברמת גן בדרך הביתה לקולומביה גזר דין 22 חודשי מאסר ת”פ 31811-02-19
הכותרות בחדשות היו מפוצצות: “כנופיה שלא מביישת ארגוני ביון“, “מעבדה לזיוף דרכונים ואיסוף מודיעין שלא היה מבייש ארגון ביון” וכהנה וכהנה תיאורים מפליגי לכת, המתארים את 7 המופלאים כבכירים בארגוני פשיעה קולומביאניים, אלא שהפרשה הסתיימה בקול ענות חלושה. לא מעבדה ולא נעליים.
השופט שמאי בקר תמה בגזר הדין:
“מדובר בשביעייה שתכננה, עוד בקולומביה הרחוקה. איך הגיע לשמעם התערוכה במתחם הבורסה הרמת גני – רק אלוהים יודע“.
ובהמשך:
“לא מדובר בשביעייה של אושן, או כל שביעייה אחרת שעולה בקנה אחד עם סרטי פשע של גניבות מתוכננות. היה כאן תכנון, היה אף ביצוע מוצלח, אולם מהתנהלותם של הנאשמים בבית המשפט, מהדרך בה כל אחד מהם אוחז בתמונות ילדיו, מהנימוס בו נהגו בבית המשפט, בלוחמי נחשון, בבאי כוחם ובמתורגמנית, עולה הרושם שלא מדובר בעבריינים בני עבריינים. גם עברם הפלילי של הנאשמים, לרובם אין, ולאלה שלכאורה יש, או שמדובר בעונשים שאבד עליהם הכלח ומרחפת מעל חלקם סכנת התיישנות, מלמדת שאין המדובר בכרישי עבירות רכוש, רוסלן פרנקלים שהולכים ברחבי הארץ ובעולם, עוקצים את הזולת, מבלי מעט ממעשיהם כמתואר לעיל.
עמדתי על דברים אלו, שכן הנאשמים סיפרו על הסיבות שהביאו אותם לבצע את שביצעו, עמדו על המצב הכלכלי הקשה בארצם, על האלימות שם, ונדמה לי שבדבריהם אלה ניתן למצוא את הסיבה לביצוע העבירות”.
התביעה הציגה מסמכים בלתי קבילים בעליל. עו”ד יונתן רבינוביץ שייצג נאשמים 1, 2, 3, 4 ו- 7 התנגד להגשת המסמכים וטען שמדובר במסמכים שהם עדות מפי השמועה, שכן מדובר במסמכים של דיווח לכאורה של רשויות בחו”ל, לגבי העבר לכאורה הפלילי של העצורים. העצורים חולקים על הנתונים, היות והמסמכים אינם רשמיים של גורם רשמי בארץ.
השופט שמאי בקר נתן החלטה כי חייבת להיות דרך חוקית להגיש תעודת חוץ לבית המשפט בהליך פלילי (עיון בסעיף 30 לפקודת הראיות), אולם הפרקליטות לא הגישה את הנתונים לפי הליך חוקי, ולא צירפה אישור אפוסטיל לאימות המסמכים כנקבע בחוק.
השופט שמאי בקר כותב “מבחינת הצדק ובראייה כוללת, לא נראה לי נכון לזכות נאשמים שבאים מחוץ לארץ לבצע עבירות בישראל על דרך “העלמת” או למצער, אי הגשת מסמך בדבר עברם הפלילי, רק בשל העניין הטכני דלעיל“.
לא מדובר בעניין טכני. השופט כמו הפרקליטות כפופים לחוק, ובחוק אין “לא נראה לי”. ברגע שהשופט נותן הכשר לפרקליטות להפר את החוק, הרי אין לזה סוף. הפעם מדובר בתיירים שביצעו פשע במדינת ישראל, בפעם הבאה יהיה מדובר באזרחי מדינת ישראל. הפרקליטות חוגגת על החלטות כאלה, והסנגוריה הציבורית במקום לחסום את הפרת החוק, עוצמת עיניים ולא מערערת.
עו”ד יונתן רבינוביץ לא מוותר וממשיך. “טענת ההגנה שאין להם עבר פלילי. לאור החלטת ביהמ”ש אני מבקש לזמן את מי שערך את המסמך על מנת לחוקרו. אני טוען שאין להם עבר פלילי“.
השופט בקר, דוחה את בקשתו של עו”ד יונתן רבינוביץ, מקבל את המסמכים, מסמן אותם ומורה לטעון לעונש.
התביעה טענה כי המתחם ההולם לעבירות נע בין 36 חודשים ל-5 שנות מאסר, ומפרטת: הקולומביאנים קשרו קשר מחוץ לגבולות המדינה, חודשיים לפני הגעתם לישראל. הם דאגו להיתר כניסה לתערוכה חד שנתית וסגורה לעוסקים בתחום היהלומים. הם קיבלו היתר, למעט נאשם 5, שהתבסס על דרכונים מזוייפים והצגתם כבעלי תפקיד בחברות שעוסקות ביהלומים.
כשהגיעו לישראל, רכשו מכשירי טלפון, כרטיסי סים לצורך הקניית אמצעי קשר בינם לבינם, ונאשם 5 היה בעמדת תצפית מחוץ לתערוכה. חבר אל כל הקולומביאניים בצאתם לאחר נטילת המזוודה ונסע עימם לגבול הדרומי מעבר טאבה.
הקולומביאניים הגיעו לתערוכה ב-8 בבוקר, ולקראת השעה 11:00 נטלו את המזוודה המכילה יהלומים, תוך פעולות הסחה מתוזמנות שתכננו, שנועדו להסיח דעתו של אב המתלונן ולקיחת המזוודה. מיד אחר כך נמלטו עם המזוודה.
ההגנה שבה וחזרה על דבריה שהמסמכים הוגשו בדרך לא דרך, והיו צריכים להיות “נעלמים” מעיני בית המשפט. הנאשמים הודו וחסכו זמן דיוני ארוך לבית המשפט.
הנאשמים כולם ביקשו סליחה מבית המשפט, סליחה מהשופט, וסליחה מהאנשים שפגעו בהם, הוציאו תמונות הילדים שלהם וסיפרו על מצבם המשפחתי הכלכלי הקשה מאוד בקולומביה, כשכל אחד מהם משמש מפרנס עיקרי במשפחה.
השופט שמאי בקר מתאר כיצד נכנסו החבורה לישראל עם דרכונים מזוייפים, הגיעו למתחם הבורסה, קיבלו תגי כניסה מאושרים לתערוכה, על בסיס הצגת דרכונים מזויפים, למעט נאשם 5 שהמתין לחבריו מחוץ למתחם.
השביעייה הגיעה לשלוחנו של דב פריי, קורבנם, כשנאשם 4 מאחורי שולחנו של פריי, החל משוחח עימו, ואילו נאשם 3 התמקם ותצפת ליד אותו שולחן, כאשר נאשמים 1, 2 ו- 6 מתצפתים מצידו השני של השולחן. עוד הנאשמים 3 ו-2 מסתירים את מעשיו של נאשם 7, ניצל נאשם 7 את היסח הדעת של דב פריי, ניגש אל שולחנו, התכופף ומשך מתחת לשולחן מזוודה שהכילה יהלומים בשווי מאות אלפי שקלים ועוד סכום כסף בסך 5,000 $, 1,000 אירו ועוד 1,000 לירות סטרלינג.
תוך 3 דקות נעלמו הכנופיה מאולם התערוכה עם המזוודה על תכולתה, התפצלו לקבוצות קטנות, וברחו לרחובות הסמוכים לבורסה ועזבו את המקום.
יום לאחר מכן, נתפסו עם הרכוש הגנוב והכספים במעבר גבול טאבה.
השופט גזר את עונשם של נאשמים 1-4 ל- 22 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרם מיום 29.1.19 וקנס בסך 1,500 ש”ח לדב פריי.
נאשמים 5-7 קיבלו 19 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרם מיום 29.1.19 וקנס 1,500 ש”ח לדב פריי.
השופט גם פסק שהכספים שנגנבו מדב פריי, יושבו לו. השופט הודה למתורגמנית אניטה גרוסטיין על עבודתה הקשה מול שבעה נאשמים וסנגוריהם, עבודה שבוצעה על הצד הטוב ביותר. מאחר והנאשמים עצורים 10 חודשים, בניכוי מינהלי כפול, יש להפחית להם 8 חודשים, ובניכוי שליש יש להפחית להם 7 חודשים נוספים. יום ראשון, כל השביעייה בכלא גבעון בדרך חזרה לקולומביה.
השופט שמאי בקר
