עו”ד אלן עושרת: עובדות סוציאליות פוגעות בקוד האתי שלהן לשתף לקוחותיהם בקבלת החלטות

מדיניות פטרנליזם שר הרווחה – הפטרנילזם הוא כלל ארצי. בדרך כלל מדיניות של משרד נקבעת על ידי השר, ועדיין אנחנו רואים את המצב המקובע עשרות שנים, ואת אותו כח משחית שניתן בידי פקידות הסעד.
החוקים והתקנות נותנים את הכח לפקידות הסעד, ופה דווקא אנו רואים את השיתוף בין מערכת המשפט והכנסת. אותה פקידת סעד שמביאה את התסקיר לביהמ”ש, השופט הוא צריך לשפוט ולא פקידת הסעד. כשיש תביעה למשל, של ליקויי בניה, יש חוות דעת של מהנדס, מומחה ביהמ”ש, ויש לנו לפחות 3 חוות דעת של מהנדסים כדי לדעת, ואנו יכולים לחקור את נותני חוות הדעת עד שהשופט נותן את ההחלטה שלו.
במקרה של פקידות סעד לענייני משפחה, יש לנו תסקיר ואי אפשר לחקור את פקידת הסעד!
אי אפשר גם להביא לביהמ”ש חוות דעת נגדית, גם למי שאין בעיה כספית, כדי להוכיח שאותו הורה אינו מסוכן וכו’.
אותו הורה במהלך הנישואין, אף אחד לא בדק אם הוא מסוגל לגדל את ילדו אם לאו, אולם ברגע שההורה מתגרש, הוא הופך “למסוכן”. מי קובע? פקידת הסעד.
ביהמ”ש קובע ונותן את הכח לפקידת הסעד, במקום שהשופט יחקור ויבדוק, הוא מקנה לפקידת הסעד סמכויות לפי סעיף 19 לחוק הכשרות האפוטרופוסות, הסעיף הזה אומר שאם אין הסכמה בין ההורים, רשאים הם לפנות לביהמ”ש, ואם ראה ביהמ”ש שיש מקום להכריע, יתיר את ההכרעה למי שהוא מוצא לנכון. ואת מי בית המשפט מוצא לנכון? את פקידת הסעד.
הכנסת רוצה לתת יותר כח לשופט והיא לא מצליחה. השופטים עושים יד אחת עם פקידות הסעד, כי הם עושים להם את העבודה קלה.

“פקידת הסעד בבית המשפט היא חצי אלוהים”.
המצב חמור יותר, כי העובדות הסוציאליות לא מתעמקות בתיק ולא חוקרות ולא בודקות מי צודק ומי לא ואילו טענות שווא הועלו. הן מנצלות את אותו כוח ועושות מה שהן רוצות.
הן פוגעות בקוד האתי שלהן, שעל פיו הן צריכות לשתף את הלקוחות שלהן בקבלת ההחלטות.