נדחתה בקשתו של האסיר הבטחוני גונן שגב המרצה 11 שנות מאסר על עבירות ריגול לעבוד מחוץ לכותלי הכלא ולהוציא שיחות טלפון ללא פיקוח רע”ב 6309/19

גונן שגב, שר לשעבר, זכה באמון הציבור כשנבחר לחבר כנסת, הרס במו ידיו את חייו, בתחילה כשסחר בכדורי אקסטזי במעטפת של סוכריות שוקולד m&m, בהמשך כשביצע עבירות הונאת בנק בצ’כיה, ואחר כך כשביצע עבירות ריגול נגד ביטחון מדינת ישראל לטובת איראן, בהעברת מידעים בטחוניים כמוסים של מדינת ישראל כולל סחר בנשק, תמורת בצע כסף.

כסף לא חסר לגונן שגב בהיותו שר במשלת ישראל. הוא זכה למכונית שרד, פנסיה תקציבית, אבל תאוות הבצע גברה עליו, והביאה אותו לבצע פשעים נגד המדינה בניגוד לשבועתו ביום השבעתו כחבר כנסת לשמור אמונים למדינת ישראל, ולהפר את אמון הציבור השמאלני שבחר בו.

בית המשפט גזר עליו 11 שנות מאסר, להבדיל מ-18 שנות מאסר מלאות אותם ריצה בזמנו הטכני המרגל מרדכי ואנונו, שהואשם באותם עבירות ריגול נגד ישראל, רק שאצל ואנונו עבירות הריגול נבעו משינאת מדינת ישראל.

בשב”ס עשו עם גונן שגב חסד גדול, חרף היותו אסיר בטחוני, סיווגו אותו בתוך אגף פתוח, ומשכך הוא הגיש עתירת אסיר בה דרש את התנאים של אסירים השוהים באגף פתוח: שיחות טלפון ללא הגבלה, יציאה לעבודה מחוץ לכותלי הכלא ועוד.

עתירתו נדחתה בביהמ”ש המחוזי לעניינים מנהליים, והערעור הגיע לשופטת דפנה ברק ארז שכתבה:

“הפקודה מטילה על מי שסווגו כאסירים ביטחוניים הגבלות שונות, ובתוך כך אורת על שילובם בתעסוקה מחוץ לכותלי בית הסוהר. בנוסף קובעת הפקודה כי ככלל אסירים ביטחוניים יוחזקו באגפים נפרדים.

עם זאת, הוחלט להחזיקו באגף “אסירי עבודה”, חרף סיווגו כאסיר ביטחוני. באגף זה שוהים לצדו אסירים פליליים שפקודת הנציבות האמורה לא חלה עליהם”.

שגב גונן טען, כי חרף הצבתו באגף שבו מוחזקים אסירים פליליים הוא נותר אסיר ביטחוני, והוצע לו להשתלב בעבודות ניקיון ותחזוקה בתחומי האגף, אלא שהוא סירב לכך ודרש לעבוד במטבח המצוי מחוצה לו. עוד מסר כי אינו חבר בארגון טרור, ואינו מהווה סכנה לביטחון המדינה.

בנוסף ביקש שגב שימונה לו סנגור ציבורי, אולם הסנגוריה הבהירה כי הערעור של שגב אינו מצדיק ייצוג במימון ציבורי.

שב”ס הגיש חוות דעת עדכנית מאת השב”כ שטענה שהוצאתו של גונן שגב כרוכה בסיכון לביטחון המדינה ולכן עתירתו נדחתה.

השופטת דפנה ברק ארז, דחתה את העתירה כשהיא מאמצת את חוות הדעת המעודכנת של שב”כ בה נכתב כי נשקפת מגונן שגב סכנה ביטחונית אף בעת הזו.

לפני חודשיים הגיש גונן שגב עתירה זהה לעתירה זו ונדחה. הקליקו על הקישור: העליון דחה את בקשת המרגל גונן שגב (ח”כ לשעבר) נגד החלטת שב”ס לא לאפשר לו שימוש בטלפון להבדיל מאסירים בטחוניים “נפגש עם עורכי דינו בכלא” רע”ב 3898/19

בבית המשפט העליון

רע”ב 6309/19

לפני:

כבוד השופטת ד’ ברק-ארז

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיבים:	1. שרות בתי הסוהר – מחלקת האסיר
	2. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 13.8.2019 בעת”א 51981-04-19 שניתן על ידי כבוד השופט י’ בן חמו

בשם המבקש:                        בעצמו

החלטה

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 13.8.2019 (עת”א 51981-04-19, השופט י’ בן חמו).

2. המבקש, לשעבר איש ציבור ושר בממשלה, מרצה עונש מאסר בן 11 שנים בכלא “גלבוע” החל מיום 23.5.2018, לאחר שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות שעניינן ריגול חמור ומסירת ידיעות לאויב. בשל טיב העבירות שבהן הורשע ומאפייניהן מסווג המבקש כ”אסיר ביטחוני”, ובהתאם לכך חלות עליו ההוראות הקבועות בפקודת נציבות בתי הסוהר 03.02.00 (להלן: פקודת הנציבות או הפקודה). הפקודה מטילה על מי שסווגו כאסירים ביטחוניים הגבלות שונות, ובתוך כך אוסרת על שילובם בתעסוקה מחוץ לכותלי בית הסוהר. בנוסף קובעת הפקודה כי ככלל אסירים ביטחוניים יוחזקו באגפים נפרדים. עם זאת, נוכח מה שהוגדר על-ידי המדינה “מאפייניו הייחודיים והרגישים” של המבקש, וכן בהתחשב ב”שיקולים מודיעיניים וביטחוניים”, הוחלט להחזיקו באגף “אסירי עבודה”, חרף סיווגו כאסיר ביטחוני. באגף זה שוהים לצדו אסירים פליליים שפקודת הנציבות האמורה לא חלה עליהם.

3. ביום 28.4.2019 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי שכוונה להסרת חלק מההגבלות המוטלות עליו כאסיר ביטחוני, ובכלל זה להתיר לו לעבוד מחוץ לאגף שבו הוא מוחזק. יצוין כי מלכתחילה העתירה התייחסה למגוון בקשות שנסבו גם על כך שיותר למבקש לקיים שיחות טלפון, לצאת ל”טיול” בתחומי בית הכלא ולהשתלב בפעילויות חינוך כשאר האסירים באגף שבו הוא מוחזק. אולם, במענה לשאלת בית המשפט המחוזי בדיון שנערך ביום 17.7.2019 מיקד המבקש את עתירתו ביציאה לעבודה ובשיחות הטלפון (כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מאותו יום). המבקש טען בעתירתו, בתמצית, כי מאחר שהוא מוחזק באגף ש”שערו פתוח” לצדם של אסירים פליליים יש להתייחס אליו כאל “אסיר רגיל”, כדבריו, ולהשוות את תנאיו בהתאם לכך. המבקש עתר למנות לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית, אך בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון לעשות כן.

4. בתשובתו לעתירה הבהיר שירות בתי הסוהר, הוא המשיב 1 בבקשה דנן, כי חרף הצבתו של המבקש באגף שבו מוחזקים אסירים פליליים הוא נותר אסיר ביטחוני, אשר ההוראות החלות עליו הן, ככלל, אלה הקבועות בפקודת הנציבות. בהתאם לכך נטען בין היתר כי הוצע למבקש להשתלב בעבודות ניקיון ותחזוקה בתחומי האגף, כקביעת סעיף 24(א) לפקודת הנציבות, אלא שהוא סירב לכך ודרש לעבוד במטבח המצוי מחוצה לו. במהלך הדיון הגיש שירות בתי הסוהר חוות דעת עדכנית מאת השב”כ שסברה כי הוצאתו של המבקש מהאגף שבו הוא שוהה כרוכה בסיכון לביטחון המדינה.

5. ביום 13.8.2019 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בית המשפט המחוזי מיקד את הדיון בבקשתו של המבקש לשילובו בעבודה מחוץ לכותלי בית הכלא, בהתחשב בפסק דין שניתן בינתיים בעתירה נפרדת שהגיש המבקש ועסקה במניעת שיחות הטלפון (עת”א 80006-01-19, השופט י’ בן חמו). בית המשפט המחוזי הבהיר כי פקודת הנציבות חלה באופן שווה על כלל האסירים הביטחוניים ללא כל הבחנה על בסיס דת, עדה או מגדר. כמו כן, בית המשפט המחוזי הטעים כי המבקש הוא אסיר ביטחוני שישנה הצדקה להטיל עליו את המגבלות החלות על אסירים ביטחוניים אחרים, וזאת בהתבסס על חוות הדעת שהגיש השב”כ.

6. בבקשת רשות הערעור דנן (שהוגשה מחדש עם נימוקים ביום 25.11.2019 בעקבות החלטתי בעניין) שב המבקש ומלין על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להסיר את ההגבלות החלות עליו. הבקשה כוללת התייחסות אף לסוגיית הטיולים ופעילויות החינוך שכאמור המבקש נסוג מהן עוד במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי. לשיטת המבקש, ההגבלות הנקבעות בפקודת הנציבות מוצדקות נוכח זיקתם של האסירים הביטחוניים לארגוני טרור, אלא שלטענתו עניינו שונה. המבקש מפנה ביחס לכך לסעיף 4(ב) לפקודת הנציבות המאפשר להימנע מהטלת מגבלות על אסיר ביטחוני שאינו חבר בארגון טרור ואינו מקיים עמו כל קשר, ככל שאינו מהווה סכנה לביטחון המדינה, וטוען כי זה חל בעניינו.

7. ראוי להוסיף כי ביום 31.10.2019 נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין שנסב על מניעת שיחות הטלפון ממנו כמפורט בפסקה 5 לעיל (רע”ב 3898/19, השופט מ’ מזוז). להשלמת התמונה יצוין כי בהליך האמור היה המבקש מיוצג על-ידי הסניגוריה הציבורית.

8. המבקש חזר ועתר לכך שימונה לו סנגור ציבורי גם בהליך דנן. בהמשך לכך, בהודעה שהוגשה ביום 10.10.2019 הבהירה הסניגוריה הציבורית כי לשיטתה “בקשה זו אינה מצדיקה ייצוג במימון ציבורי”. ביום 22.10.2019 ניתנה החלטתה של רשמת בית משפט זה שלא לתת הוראה בעניין באותה עת (הרשמת ש’ עבדיאן). לאחר שחזרתי ובחנתי את הדברים אף אני לא מצאתי להיעתר לבקשה.

9. לא מצאתי להיענות למבקש אף לגוף הדברים. לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל למסקנה כי דינה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, והיא אינה עומדת באמות המידה המצמצמות שנקבעו לבקשות מסוג זה, אפילו הייתי מאמצת את העמדות הנוטות ל”בית הלל” בהקשר זה (ראו למשל: רע”ב 425/09 פריניאן נ’ פרקליטות המדינה, חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א’ גרוניס (11.3.2009); רע”ב 4982/14 זולונוב נ’ מדינת ישראל, פסקה ח’ (1.9.2014)). טענותיו של המבקש נטועות בכללן בנסיבות המקרה.

10. למעלה מן הצורך אציין כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לסיווגו של המבקש כאסיר ביטחוני נעשו על סמך חוות דעת מעודכנת של השב”כ בעניינו המצביעות על כך שנשקפת ממנו סכנה ביטחונית אף בעת הזו. כפי שקובעת פקודת הנציבות, היעדר קשר עם ארגוני טרור הוא לא התנאי היחיד להסרת מגבלות המוטלות על אסירים ביטחוניים. תנאי משמעותי לא פחות הוא היעדרה של סכנה ביטחונית הנשקפת מהם (סעיף 4(ב)(2) לפקודת הנציבות), וזה כאמור לא התמלא בעניינו של המבקש, לנוכח חוות דעתו של השב”כ. לבסוף, לא אוכל לסיים מבלי לשוב על קביעתו של בית המשפט המחוזי ולהבהיר את המובן מאליו: זהותו של האסיר, ובכלל זה דתו או לאומיותו, אינה מעלה או מורידה בכל הנוגע להחלטות הנוגעות לתנאים שבהם הוא מוחזק.

11. סוף דבר: הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏ה’ בכסלו התש”ף (‏3.12.2019).

ש ו פ ט ת

_________________________

19063090_A04.docx   עכ

מרכז מידע, טל’ 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il