מזעזע! השופטת איריס אילוטוBיץ' סגל הורתה להעביר אישה ניצולת שואה בת 75 בכוח משטרתי לבית אבות סיעודי חרף התנגדותה תוך הוצאת צו מניעה לבתה ללוות את אימא שלה – הקרן לטיפול בחסויים שדדה את ירושת הקשישה א"פ 40061-11-19
החלטה מחרידה ולא אנושית של השופטת איריס אילוטוביץ' סגל, שבשיא החוצפה שלה, מעזה לצטט פסוקים מתוך ספר הקודש תהלים: "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך, אל תשליכני לעת זיקנה, ככלות כוחי אל תעזבני". ומיד לאחר מכן השופטת הזו, משליכה את האישה בת ה-75, הגב' שמעונה, ניצולת השואה, ששרדה את זוועות אושוויץ, אולם לא הצליחה לשרוד את זוועות משרד הרווחה ושולחת אותה בכפייה לבית אבות סיעודי, בניגוד לרצונה של הגב' שמעונה ובניגוד לרצונן של בנותיה, וקובעת באכזריות:
"על פי בקשת הקרן לטיפול בחסויים אני מורה למשטרת ישראל לסייע בביצוע החלטתי זו".
אתם מבינים את האבסורד בהחלטת השופטת? מה לה ולתהלים, הרי ספר הקודש תהלים נקרא: "תהלים דרכי חיים" או "תהלים עבודה שבלב", שמשמעותם לכבד את ההורים ויהי מה, עבודה שבלב. התהלים מספרים על תחנוניו של דוד המלך הצדיק לקב"ה שיגאל אותו מיסוריו, והשופטת הזו, פשוט קובעת לאישה המסכנה מוות בייסורים והתעללות קשה וגם הזנחה במוסד סיעודי שנועד לסיים במהירות את חייה של האישה, המתעלל בקשישים, כשהקרן לטיפול בחסויים מרוקנת את כל הכספים שיש בחשבונות הבנק של הגב' שמעונה.
התהלים מספרים על כיבוד אב ואם, ואילו השופטת אילוטוביץ, לא רק שלא מכבדת את ספר התהלים, היא לא מכבדת את הקשישה, וקובעת לבנותיה של האימא, הסדרי ראיה על פי קביעת הצוות המטפל, בשיתוף הקרן לטיפול בחסויים, כשהשופטת מונעת מהבת של האימא, הגב' קרן, ללוות את אימא שלה למוסד הסיעודי, ולמעשה השופטת מורה לבת להפקיר את אימא שלה לגורלה אצל ידיים זרות. מדובר באכזריות נוראית.
היכן רכשה השופטת אילוטוביץ' את דרך הארץ שלה? הנה פסוק שעלה לנו באקראי, בפתיחת ספר התהלים, ההולם את השופטת אילוטוביץ' :
"כי עשית משפטי ודיני, ישבת לכסא שופט צדק. גערת גויים, איבדת רשע, שמם מחית לעולם ועד".
לפנינו החלטה מכפירה של שופטת חסרת רחמים, בה היא מורה להעביר בכפיה את הגב' שמעונה, ניצולת השואה בת 75 למוסד סיעודי, חרף התנגדותה.
השופטת הזו מינתה כאפוטרופוס קבוע את הקרן לטיפול בחסויים, הנמצאת בידיים פרטיות, ואשר ידועה כשודדת כספים מהחוסים שלה, מביאה למותם, ולא משיבה ליורשים הטבעיים של החסויים את הכספים השייכים להם כדין.
הסיפור של הגב' שמעונה החל ממעורבות משרד הרווחה בחייה של שמעונה ובתה קרן, שנפלה טרף לציפורני הקרן לטיפול בחסויים, שחומסים את כספה של האישה. משרד הרווחה הגיש בקשה למנות את הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופה על גופה ורכושה של הגב' שמעונה בתיק א"פ 26136-02-19.
השופטת מציינת שהגב' שמעונה ומשפחתה מוכרים לגורמי הרווחה שנים רבות נוכח רקע של בעיות סוציאליות קשות, אולם במקביל מתברר שלגב' שמעונה יש דירה בבעלותה, במשותף עם בעלה, שחי במוסד גריאטרי, והאישה ש.ל. התגוררה בשכירות בבת-ים.
קרן, הבת של שמעונה, היתה מסיעה את אימא שלה בין בתי החולים השונים ומטפלת בה. השופטת כותבת בגנותה של הבת "נטלה לעצמה את האחריות לטפל באימה והחלה לניידה בין בתי חולים שונים – דבר אשר הוביל לניתוקה מהקהילה". הבל הבלים, כך נכתב בקהלת. אפשר לחשוב איזה קשרים יש לאישה בת 75 בתוך הקהילה? היא משחקת פוקר עם חברותיה במועדון הקשישים? הרי היא יכולה לחזור לכך בכל עת.
עיריית בת ים הוציאה תסקיר ארסי משלהם ביום 3.2.19 ממנו עולה כי לגב' ש.ל. כסף, דירה ורנטה חודשית:
"בתסקיר, צוין כי הגברת ש.ל. מוכרת כניצולת שואה, כאשר הכנסותיה מסתכמות בקצבה מטעם הביטוח הלאומי ורנטה מטעם משרד האוצר בסך כולל של כ- 7,000 ש"ח בחודש.
בשנים בהן התגוררה הגברת ש.ל. בדירה בבת ים, נהגה להגיע למועדון ניצולי שואה באופן סדיר ואף הייתה מטופלת על ידי פסיכולוגית, ואף הייתה זכאית למטפלת מטעם הביטוח הלאומי".
בחודש אוגוסט 2017 קיבלו שירותי הרווחה דיווח, כפי הנראה מחברת הסיעוד שהבת, קרן "החלה להערים קשיים על כניסתה של המטפלת לבית אימה", שכן האישה החלה לסבול מהתקפים אפילפטיים ומהתדרדרות קוגנטיבית. הבת קרן, אישפזה את אימא שלה בבית החולים שבו נמצא בעלה לשעבר, ואחר כך העבירה את אימא שלה לבית חולים אחר, ולדברי הרווחה זה הוביל לניתוק של האישה מהגורמים אשר היו אמונים על בריאותה עד לאותה עת.
בהמשך הרווחה כותבת שהבת הביאה את אימא שלה לבית החולים כאשר רגליה של האימא מלאות פצעים קשים, והוחלט למנות לאישה אפוטרופוס דחוף על הגוף והרכוש, שכן הבת מסכנת את בריאותה של האימא, וגרמה להרעה גורפת במצבה הפיזי והנפשי.
מדובר בשקרים. מצבה של האישה הידרדר כפי הנראה מהתעללות המטפלת של הביטוח הלאומי, שכן האימא סבלה לפתע מהתקפים אפילפטיים, וכתוב שכבר אז הייתה לה ירידה קוגנטיבית. הבת ניסתה להיטיב עם אימא שלה, וכן לקחה אותה לטיפולים בבית החולים. מדובר בתקופה קצרה מאוד, ומצבה של האישה בת ה-75 הידרדר, כתוצאה מטיפול לקוי של בית החולים, ולאו דווקא של הבת.
תוך חודשיים, בית המשפט מינה את הקרן לטיפול בחסויים, על הגוף והרכוש של האישה. התברר כי הטיפול שקיבלה האישה במוסד "והדרת פני זקן" בבני ברק, החמיר את מצבה הרפואי של האישה.
כעת, כבר אי אפשר להאשים את הבת. הרווחה המשיכה להכפיש את הבת, מתוך מטרה להרחיק אותה מלפקח על שלומה של אימא שלה, והמשימה צלחה, שכן הם הוציאו צו הרחקה כנגד הבת המונע ממנה לשהות בבית האבות בשעות הלילה.
ומיד אחר כך, קרה את מה שהבת חששה ממנו:
"בסמוך לאחר מכן התדרדר מצבה הרפואי של הגברת ש.ל וביום 25.10.2019 היא אושפזה בבית החולים הדסה עין כרם. הבת שהתה לצד אימה גם לאורך השהות בבית החולים".
שימו לב, שאף נציג של הקרן לטיפול בחסויים לא הגיע לבקר את ש.ל שהייתה בבית החולים, ורק הבת שלה, שגם היא מסכנה רתוקה לכיסא גלגלים, סעדה את אימה, ולא עזבה אותה לרגע.
ביום 5.11.19 נשלחה לקרן לטיפול בחסויים, פניה מטעם בית החולים, במסגרתו ציינה העו"ס של ביה"ח הדסה עין כרם, כי הגב' ש.ל משוחררת מבחינה רפואית, וכי הוצאה הפסקת מימון לאישפוזה בבית החולים על ידי קופת חולים מכבי.
עוד נכתב, שהגב' ש.ל וגם הבת שלה, סירבו לשחרור מבית החולים, לעבור למוסד סיעודי. הרווחה כמובן האשימה את הבת.
עו"ס עדס דבורה, הוציאה תסקיר שטני ושקרי כלפי הבת קרן, כשהיא עושה הכל כדי לנתק את הבת מאימא שלה, על מנת שתוכל לשלוט באופן אבסולוטי על הגב' שמעונה, וכך היא כתבה בתסקיר המתייחס לגב' שמעונה:
"אני ראיתי אותה, ישבתי בחדר שלה יותר מחצי שעה, שוחחתי איתה, אני סבורה שזה רצונה, היא הייתה קוהרנטית מאוד, האישה יודעת להביע את רצונה, אני יכולה לומר שניתן להרגיש את עניין הזיכרון שלה, לא צריך להיות רופא בשביל זה אבל היא יודעת להביע את רצונה והיא אמרה לי שהיא לא רוצה שום בית אבות ולא רוצה מוסד. היא רוצה ללכת הביתה וזה רצון ברור של הרבה מאוד אנשים. בית, לא מוסד. הבית השכור הוא גם בית, היא לא רוצה מוסד."
תראו איך העו"ס עו"ד עדס דבורה סותרת את דבריה, בעמ' 6, אחרי שהיא אמרה, שהבת לא פתחה למטפלת את הדלת של הבית, כעת טוענת האפוטרופא:
"הבת לעניות דעתי תכשיל, היא רוצה מוסד כי זה בעיה אצל הבת, אני לא פסיכיאטרית אבל יש פה בעיה, הבת מחפשת לרוץ ממוסד למוסד, היא מוצאת שם מזון חם, היא רוצה לטפל באמא שלה ולישון לידה אפילו על הרצפה."
מדובר בשקרים. קרן לקחה את שמעונה אמא שלה לבית חולים, כל פעם כשיצאו פצעים לאימא, והיא כן טיפלה בה בבית במסירות, כך שברור שהיא לא רוצה לישון בבית החולים על הריצפה, כשהיא עצמה חולה ורתוקה לכיסא גלגלים.
בהמשך ממשיכה עו"ס עו"ד עדס דבורה לעכס מילות ארס על קרן הבת וכותבת שטויות:
"הבת מחפשת "להתנחל" סליחה על המילה. בבית היא תצטרך להיות עם עובדת זרה, אם היא תפריע, יהיה אפשר להרחיק את הבת".
מה זה "להתנחל"? הבת של האמא מתנחלת? מאיזה לקסיקון הזוי ומופרך ממציאה העו"סית הזו את אימרות השפל שלה. הבת מטפלת באימא שלה ומתגוררת איתה מתוך רצונה להיטיב עם אימא שלה. מדובר בקשר בת – אם, קשר משפחה, ואילו המטפלת, שכתוב שהיא תהיה "עובדת זרה", היא זו המתנחלת במדינת ישראל, ומתנחלת בתוך בית שלא רוצים בה, כשקובעים לגב' שמעונה בכפייה אישה זרה, שהיא לא יודעת מי היא, והאינטרסים שלה הם כלכליים גרידא.
איך הדברים מתיישבים עם תחילת ההחלטה בה נכתב שהמטפלת שהייתה בבית עם האימא גרמה לה להתקפים אפילפטיים וירידה קוגנטיבית? ואילו הבת קרן, מיטיבה עם אמא שלה ודואגת לה, לוקחת אותה לבית החולים בעת הצורך.
סופו של דבר השופטת קובעת שהגב' שמעונה צריכה לעבור מבית החולים הדסה עין כרם, למוסד סיעודי "ותיקים" בבני-ברק, כשמטרת ישראל תסייע בביצוע החלטת השופטת, והבת קרן, תוכל לבקר את אימא שלה על פי החלטת הקרן לטיפול בחסויים.
החלטה מקוממת ושרירותית, שאכן מתאימה לאושוויץ.
