כבוד השופטת חנה בן עמי: פקיד סעד מגיש תסקיר המבוססים על דברי צד אחד

ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד, 29 באוקטובר 2013, נמל תל-אביב.

[youtube=http://youtu.be/xeHXQrhKTcg]

אחד מתוך שלושה מהזוגות הנישאים בזמן האחרון, גם מתגרש. לא פעם הילדים שממילא הם הכי פגועים מהרס התא המשפחתי, הופכים להיות הכלי נשק של אחד הצדדים במלחמה נגד האחר.
תפקידו של השופט בתיקים אלה הוא קשה ביותר. הוא הרי איננו בוחן כליות ולב, רוצה להגיע לחקר האמת, אך נוכח הזמן המועט שעומד לרשותו ובמיוחד בהסתמכו על ידי הכלי המקצועי שניתן לו על ידי המחוקק, הוא נוטה להסתמך על תסקירי פקידות הסעד והעובדים הסוציאליים, זאת מתוך הנחה שמדובר באנשי מקצוע שמקבלים את שכרם מקופת המדינה, וממילא הם בוודאי ניטרליים, וניתן להתבסס על דבריהם.

בכך השופט שומט את מלאכת השפיטה בתיקים שהם מהרגישים ביותר, ומעביר את השרביט לפקיד הסעד, שהכלים שברשותו, אין די בהם כדי לבדוק דברים לאשורן.
פקיד הסעד במקרים לא מועטים, מגיש תסקירים שמבוססים על דברי צד אחד, שעל פניו גם אם הוא שמע את הצד השני, הוא החליט מטעמיו שלו, לא להאמין לו ולהאמין לצד אחר. אין לו כלים, הוא לא עושה את זה מתוך מידע או עובדות. אפשר תוך רבע שעה לבדוק את הדברים ולראות שאין להם בסיס. אבל זה לא נעשה. גם כשפקידת הסעד מזמינה חוות דעת לעניין מסוכנות, מי שיושב באותה וועדה ונותן את חוות הדעת, הן בעיקר פקידות הסעד שמתלווה אליהן פסיכיאטר. פקידות הסעד מספרות את מה שהן מספרות, ולקרוא את חוות הדעת – לפעמים זה דבר מביש.

בנסיבות האלה, כפי שכבר אמרתי, לא רק שבית המשפט איננו עושה את מלאכתו מפני שהוא עושה את מלאכתו על מי שהוא סמך, אלא שמוגש תסקיר שהוא לא מבוסס, שמחליטים על סמך סיפור כזה או אחר, שאבא יראה את ילדו במרכז קשר, כשקובעים על סמך דברים שלא נבדקו לגופם, שהילד יראה את האב רק בימים אלה ולא אחרים, בסופו של דבר ראשית נוצר נתק, כי ילד שרואה את אביו במרכז קשר הוא לא יכול לבנות יחסים איתו.

לא ניתן על חדר של מטר וחצי או מטר לקיים מערכת יחסים בין אבא לבנו, כשעובדת סוציאלית בודקת כל מילה, שמא האבא ילחש לבנו איזה מילה, ומה האבא יכול כבר להגיד לבן שלו כשעובדת סוציאלית בודקת כל מילה שיוצאת מפיו…

במקום לפתור בעיות אנחנו יוצרים בעיות. אני רוצה לקוות שהכנס הזה יתרום ולו במשהו לשינוי המצב.