שושנה נחשון (90) עולה מתימן מחפשת את שני בניה החטופים ילידי 1947 (72) ו-1949 (74) שנחטפו ממחנה העולים בית ליד בגיל שנה וחצי והילד השני מבית חולים ברנדס בחדרה
שושנה נחשון בת 90 שנה, מחפשת את שני בניה החטופים. ילד אחד נחטף בגיל שנה וחצי ממחנה העולים בית ליד, והתינוק השני בן יום אחד נחטף מבית חולים ברנדס בחדרה ב-1949. שושנה מספרת: “בהתחלה היה לי הרבה חלב. מה עשו לי? נתנו לי זריקה שלא יהיה לי חלב. ייבשו לי את החלב. האחות אמרה: “כמו פרה יש לה חלב, זאת כמו פרה”.”
את העלבון הזה נושאת שושנה נחשון יותר מ-70 שנה. היא עלתה ארצה מתימן בשנת 1949 בהיריון ועם ילד בן שנה וחצי. היא התבקקשה למסור את הפעוט לבית התינוקות שבמחנה העולים בית ליד. עשרה ימים לאחר מכן נאמר לה שהוא נפטר ממחלה, ולא הביאו אותה לראות את גופתו.
את העלבון הזה נושאת שושנה נחשון יותר מ-70 שנה. היא עלתה ארצה מתימן בשנת 1949 בהיריון ועם ילד בן שנה וחצי. היא התבקקשה למסור את הפעוט לבית התינוקות שבמחנה העולים בית ליד. עשרה ימים לאחר מכן נאמר לה שהוא נפטר ממחלה, ולא הביאו אותה לראות את גופתו.
שושנה נחשון: “אמרתי לאחות, איפה הילד שלי?“, והאחות השיבה: “אלוהים ייתן לך ילד אחר, חדש“.
שושנה נחשון מחפשת את שני בניה החטופים, שנגנבו ממחנה העולים בית ליד. שושנה בת 90, ילדיה צריכים להיות בני 72 ו- 74 שנים.
ארבעה חודשים לאחר שאיבדה את בנה הבכור, ילדה שושנה את בנה השני בבית חולים ברנדס בחדרה (בן 74 שנים כיום). שושנה הספיקה להיניק אותו יום אחד, ושלושה ימים אחר כך מסרו לה האחיות, שגם הוא נפטר.
רחלי נחשון, הבת של שושנה אומרת: “לא קיבלנו שום רישום, שום מסמך, הוא נחשב בוועדה כנעדר, ועד היום לא יודעים איפה הקבורה שלו, כלום. לא יודעים לא שם, ולא ברית מילה, לא עשו לו כלום.
שושנה אומרת על בנה: הוא לא מת. הוא חי כמו שאני חיה. אנחנו לא יודעים איפה הוא. רק את לא יודעת איפה הוא, איפה שמו אותו.
שושנה נחשון, היום בת 90, היא אחת האימהות היחידות שאיבדו כך את ילדיהן ועדיין חיות.
עם עוד 10 משפחות, הגישה משפחתה של שושנה לפני יותר משנה תביעה אזרחית נגד מדינת ישראל והסוכנות היהודית.
עורכי הדין אומרים: ככל שהתחלנו לקרוא ולצלול פנימה, ולהישאב ולהיפגש עם האנשים, הבנו שמעבר לכל הוויכוח ההיסטורי-פוליט הטעון, יש פה תביעת נזיקין והיא מתומצת ככה: “אני מסרתי את הילד שלי לחזקת המדינה, ובחלוף חודש, חודשיים, שבועיים, שלושה, יום, אמרו לי הילד איננו”. מה זה איננו? הוא נפטר, הוא נקבר, הוא חלה? התשובה היא: “אנחנו לא יודעים”.
כל הילדים המשתתפים בתביעה, הוגדרו כעלומים בוועדת החקירה הממלכתית, היות ואין שום מסמך שיכול להעיד מה עלה בגורלם.
