העליון קיבל ערעור עו”ד עמית חדד נגד משטרת ת”א ביצעו חיפוש לא חוקי בניידים: “לא יעלה על הדעת כי במסגרת חקירה למיגור פשיעה יבצעו חוקרי המשטרה פעולות המנוגדות לדין” בש”פ 7917/19

השופט יוסף אלרון קיבל ערעור על החלטת השופט אברהם הימן מביהמ”ש המחוזי, בעניין הכשרת חיפוש לא חוקי בטלפונים ניידים. השופט אלרון ביקר קשות את בית המשפט המחוזי וקבע:

“לא יעלה על הדעת כי במסגרת מאמציהן למיגור הפשיעה יבצעו חוקרי המשטרה פעולות המנוגדות לדין, שהרי אין מתקנים עוול בעוול.

אל לחוקרי המשטרה להניח כי כל פעולותיהם יזכו להכשר מצד בתי המשפט.

באותה מידה, על בתי המשפט מוטלת החובה לדקדק בזכויותיהם של נחקרים ולהבטיח כי בקשות המונחות בפניהם אינן נענות כלאחר יד, אף כאשר מתקבל הרושם כי הן נובעות “מניצול כוח השפעתם השלטונית של המשטרה”.

שנית, הליכי חקירה בלתי תקינים עלולים להוביל בסופו של יום לחוסר אמון בתוצאות החקירה – הן מצד בית המשפט הדן בהליך העיקרי והן מצד הציבור. חקירה שאינה מתנהלת בשום שכל זורעת ספקות בליבו של בית המשפט, מקשה עליו לברר את העובדות הדרושות להכרעתו – ופוגמת בהליך הפלילי ובאמון הציבור בו.”

במסגרת ערעור על החלטת השופט אברהם הימן שאיפשר לחוקרי משטרת הסייבר תל אביב לבצע חיפוש שלא כדין במכשירי טלפונים ניידים של יונתן אוריך, עופר גולן, יוסי שלום וישראל איינהורן, מקורבים לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, נחשדו בהטרדת עד המדינה ניר חפץ, בפרשת תיק 4000.

עו”ד עמית חדד ואח’ הגישו ערעור לעליון נגד השופט החלטת השופט אברהם הימן, שמכשיר עבירות פליליות של משטרת ישראל יחידת הסייבר.

בין הימים 23/10/19 עד 27/10/19 חוקרי הסייבר של משטרת תל אביב ביצעו חיפוש במכשירי הטלפונים הניידים של המערערים, מבלי שניתן צו חיפוש במכשירים. אוריך וגולן ביקשו מהחוקרים להפסיק חיפוש במכשירי הטלפונים הניידים, משסברו שהחוקרים מעיינים בחומרים שאינם קשורים לעניין שבמוקד החקירה והחיפוש הופסק.

רק ביום 29/10/19 הגישו החוקרים 4 בקשות לקבלת צווי חיפוש לביהמ”ש שלום בת”א בטלפונים הניידים של המערערים שנתפסו על ידי המשטרה. ביהמ”ש שלום הסכים לכך, המערערים ערעור למחוזי והגיעו לשופט אברהם הימן שגם הוא הסכים לביצוע חיפוש במכשירים הניידים. לאור זאת הוגש הערעור לעליון: החוטא יצא נשכר?

השופט אלרון כותב כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שנפל פגם באופן ביצוע החיפוש במכשירי הטלפון הניידים של המבקשים, ועיקר השאלה הוא בהשלכותיו של פגם זה על הבקשות למתן צווי החיפוש במכשירים.

נסיבות העיון במכשירו של גולן, ובפרט, העובדה כי נדרש לצאת מחדר החקירה ולהביא את מכשיר הטלפון הנייד שברשותו מרכבו בליווי קצין המשטרה, מדגישות את חומרת הפגם ומאיינות לחלוטין את המשקל שיש לייחס להסכמתו.

כמו כן, אני סבור כי חומרת החשדות המיוחסים למבקשים אינה מצדיקה פגיעה כה חמורה בפרטיותם.

יש לתת את הדעת על כך שנסיבות האירוע בגינו הוגשה התלונה אינה מן החמורות. כך, בדיון לפניי הדגישו באי כוח המבקשים כי העד אשר הוטרד לכאורה ציין כי הוא לא חש מוטרד, ובאת כוח המשיבה לא חלקה על כך.

על רשויות החקירה להקפיד הקפד היטב על הוראות החוק ועל יישום נהלי החקירה, ולהוות דוגמה לכל אזרח להתנהגות נאותה.

החלטת-עליון-בענין-חיפוש-לא-חוקי-בנייד