טובה פרי שופטת בימ”ש לנוער ניתקה אמא מילדיה בניגוד לחוק, השופט יהושוע גייפמן ביטל את החלטתה ענ”א 42911-05-13
השופטת טובה פרי מבית משפט לנוער, ביזתה הוראות דין בדלתיים סגורות נגד אמא תוך פגיעה חמורה בזכויותיה, תוך עשיית מעשים מכוערים ומפוקפקים ושימשה חותמת גומי לפקידת סעד.
כבוד השופט יהושע גייפמן מבימ”ש מחוזי ת”א, ענ”א 42911-05-13, קיבל את ערעור האמא, ביטל את כל החלטות השופטת פרי וקבע כי החלטת השופטת פרי אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה.
מפסק הדין של השופט גייפמן עולה, כי שופטת הנוער פרי, פגעה באמא ובילדיה פגיעה אנושה כשניתקה אותם זה מזו, ללא סיבה, לא זימנה את האמא לבימ”ש ולא נתנה לאמא את יומה בבית המשפט בניגוד לדין. לא זו אף זו: השופטת פרי הוציאה צו הטרדה מאיימת, כשאינה מאפשרת לאמא להתגונן והיא קובעת מועד דיון בחלוף 30 יום במקום 7 ימים כקבוע בחוק. השופטת פרי ניסתה לשים מחסום בפני האמא ולקבע את המלצות פקידת הסעד שניתנו בחוסר סמכות, בחוסר דעת, תוך פגיעה אנושה בזכות הילדים לאמם.
קשה לתאר מקרה יותר ברור של התעמרות בבעל דין מאשר במקרה שבפנינו: השופטת מנעה מאמא את ילדיה ללא סיבה, מנעה מהאמא להגיב על האשמות קשות שיוחסו נגדה, הוציאה צו בלתי חוקי בעליל, מנעה מהאמא את יומה בבית המשפט, וחמור מכל לאמא לא נמסרו מסמכים עליהם תוכל להגיב. לקיחת ילדיה של האמא ממשמורתה ובד בבד ניתוק האמא מילדיה ללא הסבר, מעידה על הכוחניות והמניפולטיביות של פקידות הסעד בתיק המשפחה נגד האמא ועובדת היותה של השופטת חותמת גומי של פקידות הסעד.
פסק הדין מתחילתו ועד סופו מדגיש את מחדלי השופטת טובה פרי.
בית המשפט המחוזי בתל אביב
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ענ”א 42911-05-13
לפני : כב’ השופט יהושע גייפמן
המערערת : פלונית
ע”י עו”ד דנית יהודאי ועו”ד גיל דחוח
נ ג ד
המשיבים : 1.אלמוני
ע”י ב”כ עו”ד אביבית מוסקוביץ
2. פקידת הסעד לחוק הנוער
ע”י ב”כ היועמ”ש לממשלה ממשרד הרווחה
עו”ד דנית חשין
ערעור על החלטת בימ”ש לנוער בעניין מתן צו הגנה האוסר על אם להיפגש עם ילדיה והפנייתה לבדיקת מסוכנות
פסק דין
ערעור על החלטות בית המשפט לנוער בתל אביב, כב’ השופטת טובה פרי, מיום 9.5.13 ומיום 13.5.13, על פיהן ניתן צו הגנה כנגד המערערת , כמפורט בסעיף 3 לפסק, תוך קביעה שהצו יישאר על כנו למשך 30 יום; נקבע דיון ל- 9.6.13 , בחלוף 30 יום ממועד מתן הצו; נדחתה בקשה של המערערת לקביעת דיון דחוף לביטול הצו, מהטעם שהמערערת בחרה שלא להתייצב לדיון ב-9.5.13, בו ניתן צו ההגנה [ראו סעיף 23 להודעת הערעור המתייחסת לשתי ההחלטות הנ”ל ].
בית משפט קמא קבע במפורש בהחלטתו מ- 9.5.13 : “אני מורה על הוצאת צו הגנה לפיו האם לא תוכל להתקרב ברדיוס של 5 ק”מ לביתו של המשיב [האב – י.ג.],לא תוכל להתקשר לבית, לא תוכל להתקרב לצהרון, גנים ובתי ספר בהם נמצאים הקטינים”.
סמכותו של בית המשפט לנוער ליתן צו הגנה קבועה בסעיף 3א לחוק הנוער [טיפול והשגחה] – תש”ך -1960 , המורה: “בית המשפט הדן בעניינו של קטין רשאי, אם ראה צורך בכך, לתת צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה”.
המערערת נשואה למשיב 1 והם בהליכי גירושין. לצדדים 3 ילדים קטינים, וב-30.4.13 הוכרזו כקטינים נזקקים על פי חוק הנוער [טיפול והשגחה] תש”ך – 1960. ניתן צו השגחה לפקידת הסעד, נקבע שהקטינים יתגוררו עם האב כמשמורן יחיד, האם תפגוש את הקטינים במרכז הקשר, ונאסר על האם להוציא את הקטינים ממקום חסותם או להיפגש עמם שלא בדרך שפורטה בהחלטה .
ב- 9.5.13 הגישה פקידת הסעד לחוק הנוער בקשה לבית משפט קמא, בצירוף תצהיר, לאסור זמנית את הסדרי הראיה בין האם לבין הקטינים. בבקשה נטען שהאם מתנהגת באגרסיביות ובתוקפנות מילולית כלפי האב והילדים, ונצפו התנהגויות חריגות הכוללות משיכת ילד מרכב בזמן נסיעה, קללות, ואי כיבוד כללי מרכז הקשר שבמסגרתו מתקיימים הסדרי הראייה.
בית משפט קמא לא הורה בהחלטה על דיון במעמד הצדדים ביחס לבקשה שהוגשה ע”י פקידת הסעד לחוק הנוער ב- 9.5.13, וממילא גם לא בוצעה מסירה של הזמנה לדיון למערערת או לבא כוחה.
ב- 8.5.13 פקידת הסעד הודיעה למערערת ובאי כוחה, שבכוונתה להגיש למחרת, ב-9.5.13, את הבקשה לבית משפט קמא, ואף העבירה להם עותק מהבקשה שטרם הוגשה לבית המשפט.
ב- 9.5.13 התקיים דיון בבית המשפט קמא בנוכחות: פקידת הסעד, האב ובא כוחו, ובהעדר האם ובאי כוחה. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו: ” הדיון קבוע בפני … המשיבה [המערערת – י.ג.] ובאי כוחה ידעו על הדיון היום, ובחרו שלא להתייצב … ” .
בהמשך ההחלטה ניתן צו הגנה האוסר על האם להיפגש עם שלושת ילדיה הקטינים למשך 30 יום. הצו כלל הוראות בדבר איסור האם להתקרב ברדיוס של 5 ק”מ לבית האב שם מתגוררים הקטינים, איסור להתקשר לבית מגורי האב, ואיסור להתקרב למוסדות החינוך בהם לומדים הקטינים. כן הורה בית משפט קמא שהאם תעבור הערכת מסוכנות באמצעות עריכת בדיקה פסיכיאטרית, לצורך מתן הוראות בעניין שמירת הקשר בין האם לבין הקטינים, ונקבע מועד להמשך דיון ליום 9.6.13.
האם לא שיתפה עד כה פעולה בבדיקת הערכת המסוכנות אליה הפנה אותה בית משפט קמא.
משבית המשפט קמא לא קבע בהחלטה שיפוטית דיון בבקשה במעמד הצדדים – לא ניתן לראות בצו ההגנה שניתן ב- 9.5.13 כצו שניתן לאחר דיון במעמד הצדדים.
מתן הודעה של פקידת הסעד לחוק הנוער ב- 8.5.13, יום לפני הדיון, שבכוונתה להגיש למחרת, ב- 9.5.13, בקשה לבית המשפט, ואף שליחת עותק מהבקשה שתוגש למחרת – אינם תחליף להחלטה שיפוטית בדבר קביעת דיון בבקשה במעמד הצדדים, ולהמצאת החלטה שיפוטית למערערת או לבא כוחה.
כמו כן לא בוצעה מסירה של הבקשה למערערת לאחר שהוגשה לבית המשפט ביום הדיון, וממילא גם לא צורפה הזמנה כדין. לעניין חשיבות המצאת בקשה כדין הדגיש השופט זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי [מהדורה שביעית בעריכת ש. לוין , 1995 ] בעמ’ 228-298 :
” גם כאשר הנתבע מתגורר בארץ, המצאת כתב התביעה כחוק היא המקנה לבית המשפט את הכוח להשתמש בסמכותו ולדון בתביעה”.
בחוק למניעת אלימות במשפחה יצא המחוקק מנקודת הנחה שיש סיטואציות דחופות המצדיקות מתן צו הגנה במעמד צד אחד , אולם יחד עם זאת, כדי לאפשר לנתבע להגן על עצמו ולממש את זכויותיו הדיוניות, נקבע בחוק שהדיון במעמד שני הצדדים יתקיים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ- 7 ימים מיום מתן הצו [ ראו סעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א-1991]. גם בסעיף 12 לחוק הנוער הוסמך בית המשפט לנוער ליתן צווים במעמד צד אחד [ראו:דנ”א 6041/02 פלונית נ’ פלוני פ”ד נח (6) 246 ].
צו ההגנה שניתן ב- 9.5.13 דינו כהחלטה שניתנה במעמד צד אחד.
בית המשפט קמא נתן ב- 9.5.13 צו הגנה שתוקפו למשך 30 יום, וקבע מועד להמשך דיון בחלוף 30 יום – ל- 9.6.13, ובכך נתפס לכלל טעות.
חוק למניעת אלימות במשפחה הקנה סמכות ליתן צווי הגנה לבית משפט שלום, לבית המשפט למשפחה, ולבית דין דתי [סעיף 1 לחוק], והן לבית המשפט לנוער [ ראו סעיף 3א לחוק הנוער (טיפול והשגחה) ].
משמפעיל בית המשפט לנוער את סמכותו ליתן צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה כפוף הוא להוראת סעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה המורה:
“ניתן צו במעמד צד אחד, יתקיים הדיון בנוכחות שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-7 ימים מיום מתן הצו”.
הוראת סעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה, המורה על קיום דיון במעמד הצדדים תוך 7 ימים ממועד מתן צו ההגנה במעמד צד אחד, הינה הוראה ספציפית בהפעלת הסמכות והיא גוברת על הוראת סעיף 12 לחוק הנוער [טיפול והשגחה] המסמיכה את בית המשפט לנוער ליתן צו זמני שתוקפו למשך 30 יום ממועד הינתנו.
חוק הנוער [טיפול והשגחה] נחקק בשנת 1960, חוק למניעת אלימות במשפחה נחקק ב-1991, ובמסגרתו תוקן חוק הנוער בתיקון עקיף, ונוספה הוראת סעיף 3א לחוק הנוער המסמיכה את בית המשפט לנוער ליתן צווי הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה. כאשר קיימת לכאורה סתירה בין שני חוקים לעניין משך תוקפו של צו הגנה זמני – יש ליתן עדיפות פרשנית לחוק המאוחר, ובמיוחד על רקע הרציונל של הוראת סעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות המשפחה, כפי שיוסבר בסעיף 6 לפסק.
השופט אלי שרון בספרו ” קטינים בסיכון” הדגיש בעמ’ 447 :
“יטיב בית המשפט לנוער אם יציב לנגד עיניו את התקופה הקבועה בחוק למניעת אלימות במשפחה, ינהג לפיה, ולא יקבע את תקופת הצו על פי הסמכויות המוקנות לו בחוק הנוער”.
אין זה סביר שכאשר בית המשפט למשפחה דן בצו הגנה כנגד אם, כדי להגן על קטין, יתקיים הדיון במעמד הצדדים תוך 7 ימים כהגדרת החוק , וכאשר בית המשפט לנוער דן בצו הגנה כנגד אם, כדי להגן על קטין, יתקיים הדיון במעמד הצדדים רק לאחר 30 יום ממתן הצו, וזאת כאשר שני בתי המשפט מפעילים את הוראת אותו חוק – חוק למניעת אלימות במשפחה.
קביעת דיון במעמד הצדדים לאחר חלוף 30 יום משמעותו שלא ניתן לבטל את הצו במשך כ-30 יום, והמדובר בצו הגנה שאוסר על האם להיפגש עם שלושת ילדיה הקטינים והמפנה אותה להערכת מסוכנות בבית חולים פסיכיאטרי, ולכך לא התכוון המחוקק.
הוראת תקנה 14 לתקנות הנוער [טיפול והשגחה] [סדרי דין] , תשל”א – 1970 , הקובעת : ” אי קיום תקנות אלה או התקנות הכלליות… אינו פוסל שום הליך לפי החוק ” – אין בה כדי להועיל, באשר צו ההגנה הוצא כדין אלא שדינו כצו הגנה שניתן במעמד צד אחד .
אין המדובר בענייננו בתחרות בין תקנות סדרי הדין של בית המשפט לנוער[תקנות הנוער (טיפול והשגחה)(סדרי דין)] לבין תקנות חוק למניעת אלימות במשפחה [תקנות למניעת אלימות במשפחה (סדרי דין) – תשנ”א – 1991], באשר תקנה 14 לתקנות למניעת אלימות במשפחה (סדרי דין) – תשנ”א – 1991 מורה, שתקנות אלה לא יחולו על בית המשפט לנוער בהפעילו סמכויות לפי חוק למניעת אלימות במשפחה.
סדרי הדין בנושא חוק למניעת אלימות במשפחה נקבעו בחקיקה ראשית ולא בחקיקת משנה [ראו סעיף 4(א) לחוק]. המחוקק ביקש בחוק למניעת אלימות במשפחה למנוע מצבים שצווי הגנה שניתנו במעמד צד אחד יהפכו לצווי הפרדה לתקופת זמן ממושכת, ללא שהתקיים בהם דיון סמוך במעמד הצדדים . לכן נקבע בחוק , שהדיון בצו הגנה שניתן במעמד צד אחד יערך במעמד הצדדים תוך 7 ימים ממתן הצו.
מתן צו הגנה במעמד צד אחד לתקופה של 30 יום וקביעת דיון לאחר חלוף 30 יום – נוגדים את הוראת סעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה ופוגעים בזכותה של האם לקשר עם ילדיה הקטינים למשך 30 יום, מבלי שעדיין הוכח בדיון במעמד הצדדים שיש לשלול את הזכות לחלוטין מטעמים של טובת הילד.
בעוד צו הגנה המרחיק אם מילדיה ניתן ליתן במעמד צד אחד, ראוי ורצוי שהפנייה של האם להערכת מסוכנות, כדי לשקול את ההוראות שיש ליתן בעניין שמירת הקשר בין האם לבין הקטינים, תעשה בדיון במעמד שני הצדדים. המדובר בבדיקה פסיכיאטרית, ויש חשיבות לשמיעת עמדת האם קודם מתן ההחלטה. יש גם לאפשר לאם, כפי שנטען מטעמה בערעור, להציג מסמכים רפואיים בדבר הטיפול הפסיכיאטרי שקיבלה עד כה, והאבחונים שנעשו.
הובא לידיעת בית המשפט שלערעור בדיון, שטרם נערכה בדיקת מסוכנות לאם. מצופה מהאם, לאחר הדיון במעמד שני הצדדים בבית משפט קמא, ואם הצו הזמני יישאר על כנו – לשתף פעולה בבדיקת הערכת המסוכנות, וזאת על מנת שיחודש בהקדם הקשר בינה לבין ילדיה הקטינים.
בשולי הפסק, הוראת סעיף 16 לחוק הנוער [טיפול והשגחה] תש”ך -1960 מורה:
” החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור לפני בית המשפט המחוזי”.
עוד בע”א 359/64 בן אביב נ’ קליין פסקים מ’, 412, 413 קבע כב’ השופט קיסטר :
” המילה ‘החלטה’ אשר בסעיף זה [סעיף 16 לחוק הנוער – י.ג.] מתייחסת להחלטות לגופו של עניין ולהחלטות ביניים. בכל החוק הנ”ל לא השתמש המחוקק בביטוי ‘פסק דין’ אלא בביטוי החלטה … מדובר שם גם כן על החלטות בדבר נקיטת אמצעים זמניים לגבי קטין. כלומר גם החלטת ביניים היא החלטה לגופו של עניין “.
על פי החלטות בית משפט קמא מ- 9.5.13 ומ-13.5.13 צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד הפך ל”קבוע” לתקופה של 30 יום, שהרי הדיון נקבע לאחר חלוף 30 יום, ובקשה לקבוע דיון דחוף בבקשה לביטול צו ההגנה נדחתה. בנסיבות אלה, על פי חוק הנוער זכאית המערערת לערעור בזכות על ההחלטה.
- אשר על כן יש להתערב בהחלטת בית משפט קמא. לאור מועד הדיון הקבוע בבית משפט קמא ל- 9.6.13 , הנני מורה כדלקמן:
א. צו ההגנה שניתן ב- 9.5.13 דינו כדין צו הגנה שניתן במעמד צד אחד.
ב. המערערת והמשיב 1 יגישו תצהירים נגדיים לבית משפט קמא עם העתק לצדדים האחרים עד 6.6.13 בשעה 10:00. התצהיר שצורף על ידי המערערת לבקשה לביטול אינו עונה על הנדרש מתצהיר בנושא צו הגנה, שבו יש להתכבד ולפרט את הגרסה העובדתית של המערערת.
ג. ב- 9.6.13, המועד הקבוע בבית משפט קמא, יתקיים דיון במעמד שני הצדדים בצו ההגנה שהוצא במעמד צד אחד, כפי הוראת סעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה.
צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד יישאר על כנו עד לדיון שנקבע במעמד הצדדים, ואזי בית משפט קמא ישקול את עמדתו.
ד. פקידת הסעד לחוק הנוער תעביר בהקדם העתק הפסק לבית המשפט לנוער כדי שיערך לדיון שנקבע, לרבות חקירות של המצהירים .
ה. אין צו להוצאות.
ו. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא שמות ההורים והקטינים.
ניתן היום, כ”ו סיון תשע”ג, 04 יוני 2013, בהעדר הצדדים.
________________
יהושע גייפמן, שופט
