מרי בן יחזקאל גננת בגן “עופרים” ראשל”צ מעלילנית שווא – נדחתה תביעת לשון הרע שקרית שהגישה נגד אם והתקבלה תביעה שכנגד שהוגשה נגדה כשהשופט מיכאל קרשן מחייב את הגננת ב-46 אלף ש”ח ת”א 48169-03-18
הגננת מרי בן יחזקאל, בעלת גן ילדים בראשון לציון, הגישה תביעת לשון הרע שקרית בסך 400 אלף ש”ח נגד האמא לילך לאה ברגר, שבנה התחנך בגן “עופרים”, רח’ גיסין 4, ראשון-לציון בבעלות מרי בן יחזקאל.
השופט מיכאל קרשן, דחה את תביעת לשון הרע שהגישה הגננת, וקיבל את התביעה שכנגד, שהגישה נגדה האמא לילך לאה ברגר, כשהוא מחייב את הגננת בהוצאות תקדימיות בסך 46 אלף ש”ח.
השופט קבע כי הפעוט עבר התעללות בגן:
“בהתאם לגרסתן של השתיים (הגננת התובעת מרי בן יחזקאל והסייעת אילנית), במקרה אחד עשה הפעוט את צרכיו בתחתוניו ובמקום שיחליפו לו מיד הושאר פרק זמן בלתי סביר (לפחות מחצית השעה) בשירותים, לבדו, בעוד חבריו אוכלים את ארוחת הצהריים – והכל בידיעת התובעת. בנוסף, הפעוט נחשף לאמירות קשות של איש צוות כי הוא מתנהג כמו כלב שעושה את צרכיו בכל מקום ואולי צריך לפרוש לו עיתונים.
תיאורים אלה עולים לדעתי כדי התעללות בפעוט, שהיה בן פחות משלוש שנים באותה העת. מעשה חמור כזה, של פגיעה פיזית ונפשית בילד רך בשנים, שמתרחש בגן ילדים תחת השגחת צוות הכולל גננת וסייעות, מקים לדעתי את עוולת הרשלנות כלפי מנהלת הגן – הלוא היא התובעת. גם אם, כטענת התובעת, הפוגע בילד היה איש צוותולא התובעת עצמה (ובעניין זה לא מצאתי להכריע), יש לתובעת אחריות מובהקת כמי שאמורה לפקח על הקורה בגן ולדאוג לרווחת הילדים ולשלומם הפיסי והנפשי.
הנני סבור כי מחדלי התובעת ורשלנותה כמנהלת הגן וכמי שנחכה במקום, כמתואר לעיל, גרמו לנתבעת (התובעת שכנגד) כאב וסבל ויתכן שאף נזק נפשי. צערה של הנתבעת בעקבות המקרה שאירע לבנה ניכר היה לעין לאורך כל עדותה והתובעת ובעלה יניב אף העידו בקשר לכך.”
לאור האמור לעיל, דחה השופט מיכאל קרשן את תביעתה של הגננת וקיבל את התביעה שכנגד שהגישה האמא לאה בסך 15,000 ש”ח, כשהוא דוחה את התביעה העיקרית של הגננת. השופט חייב את הגננת בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ש”ח ובשכר טרחת עו”ד בסך 30 אלף ש”ח, כך שבסך הכל תשלם הגננת מרי בן יחזקאל סך של 46 אלף ש”ח לאמא שאותה תבעה.
הגננת מרי בן יחזקאל, תבעה את האמא לילך לאה ברגר, שבנה התחנך בגן של מרי בן יחזקאל, זאת לאחר שהבן הקטן היה בשנת 2017 בן שנתיים ושמונה חודשים, ותינוק נוסף של האמא בן 5.5 חודשים התחנך אף הוא בגן של מרי בן יחזקאל.
לגננת בן יחזקאל, היו באותה עת 2 סייעות: אילנית נורי – ששימשה אחראית התינוקייה בגן ו- אודליה קולב, סייעת זמנית שהחלה לעבוד ביום 29.6.17 ופוטרה על ידי בן יחזקאל ביום 28.7.17.
הבן של לאה היה עתיד לעבור בשנת הלימודים הבאה לגן עירייה, ומשכך נדרש להיגמל מחיתולים. האמא לאה הודיעה לבן יחזקאל בסוף חודש מאי 2017, כי החליטה להוריד לבנה את החיתול, ומאותו שלב שלחה אותו לגן עם תחתונים. הפעוט שלא היה גמול, עשה את צרכיו לעתים מזומנות בתחתוניו.
ביום 12.7.17 בשעות הערב התקיימה שיחה בין הסייעת אודליה (שפוטרה) לבין האמא לאה , בה סיפרה הסייעת לאמא על ההתעללות שעובר בנה הפעוט בגן בקשר עם תהליך הגמילה.
בבוקר יום המחרת 13.7.17 הגיעה האמא לאה לגן ושוחחה עם הגננת מרי על דבריה של אודליה. ביום שישי 14.7.17 שלחה לאה את שני ילדיה לגן, וביום שבת 15.7.17, שלחה לאה הודעת טקסט למרי כי לא תשלח עוד את ילדיה לגן.
במועד סמוך, שוחחה האמא לאה עם ענבל קארו, אמא לילד אחר שלמד בגן, ובמסגרת השיחה אמרה האמא לענבל שקרו לבנה כמה דברים שקשורים לגמילה על ידי הצוות, אך לא הייתה מוכנה לפרט. לטענתה של ענבל קארו האמא לאה אמרה לה שהילד שלה עבר התעללות על ידי מרי בן יחזקאל בכל הקשור לגמילתו מטיטולים.
ביום 11.8.17 הגישה האמא לאה ברגר תלונה במשטרה נגד מרי בן יחזקאל על התעללות בבנה. המשטרה ביררה את התלונה, וחקרה את בן יחזקאל והסייעת אודליה, כשבסופו של דבר סגרה פרקליטות את תיק החקירה מחוסר אשמה.
הגננת מרי בן יחזקאל, הפעילה נגד האמא לאה, חוקרת פרטית בשם עדי דוד. החוקרת הפרטית בדתה דמות פיקטיבית בשם “מיקי”, שהצטרפה לקבוצת הפייסבוק “אימהות ראשל”צ“, והאחרונה פנתה לאמא לאה בערוץ פרטי וביקשה המלצות על גן לבנה בן השנתיים של אחותה. לאה אמרה לחוקרת שיש לה “דיס המלצה” על גן עופרים, בו למדו 2 ילדיה, הבן הגדול עבר שם התעללות. אחר כך שוחחו השתיים בטלפון והחוקרת הפרטית הקליטה את השיחה שלא בידיעת האמא לאה, כשבמסגרת השיחה סיפרה לה האמא את שעבר בנה בגן.
השופט קרשן מצטט מתוך תצהיר הסייעת אודליה:
“מקרה אחד בו עשה הפעוט את צרכיו בתחתוניו בעת משחק בחצר. הפעוט הוכנס לשירותים על ידי סייעת בשם שרה והושאר שם בהנחיית התובעת (מרי בן יחזקל) ללא שהוחלפו בגדיו מעל מחצית השעה, בעוד הוא עומד ומתחנן שיחליפו לו.
מקרה נוסף (להלן – “המקרה השני”) בו עשה הפעוט את צרכיו במהלך ארוחת צהריים. הפעוט נעמד ולא העז לספר שברח לו. אילנית ראתה שברח לפעוט וסיפרה לתובעת (מרי בן יחזקל). התובעת צרחה על הפעוט וגערה בו כיצד הוא עושה דבר כזה בעת שכולם אוכלים. הפעוט פרץ בבכי בעוד הילדים מסתכלים עליו ולועגים כי יש ריח מסריח בגללו. התובעת שלחה את הפעוט לשירותים בצעקות.
אודליה ביקשה להרגיעו ורצה לקראתו על מנת להחליף לו אך נחסמה בידי התובעת שצעקה עליה “את לא הולכת להחליף לו, שילמד!”.
הפעוט עמד בשירותים במהלך כל הארוחה, כ-45 דקות, הסתכל על הילדים אוכלים ולא הפסיק להתייפח ולקרוא לאודליה להחליף לו.
הוא המשיך לעמוד עד שהצואה נזלה לו עד אצבעות הרגליים.
רק בתום הארוחה אמרה התובעת לאודליה שהיא רשאית להחליף את בגדיו של הפעוט.
אחרי שסיימה לעשות כן אמר לה הפעוט “אני לא אכלתי”. אודליה שאלה את התובעת מה בדבר אוכל לפעוט. התובעת לא ענתה לה והמשיכה בעיסוקיה. לאחר רבע שעה שאלה אותה שוב ואז התובעת נאותה לתת לו צלחת עם אוכל. הפעוט ישב ואכל לבד בעוד הילדים האחרים כבר הלכו לישון.
התובעת נהגה לעלוב בפעוט כאשר היה מבקש תוספת במהלך ארוחת הצהריים. היא כינתה אותו “בהמה”, ואמרה לו שבגלל שאכל שלוש מנות הוא “מחרבן הרבה”. התובעת כינתה אותו גם בשמות גנאי כמו “כלב”, או “חתול”, בכל פעם שהיה עושה את צרכיו, מעליבה אותו מול כל הילדים וגורמת להם לצחוק עליו.
במקרה מסוים עשה הפעוט את צרכיו בתחתוניו ולאחר שעבר “ייבוש” בשירותים מעל 30 דקות, ואחרי שבגדיו הוחלפו ורצה להצטרף למפגש של התובעת עם ילדי הגן, הייתה התובעת גוערת בו “לך מכאן, אף אחד לא רוצה להיות חבר שלך”.
התובעת אמרה שהפעוט הוא הכבשה השחורה שלה. בכל פעם שהייתה מחלקת משהו לילדים היה הפעוט מקבל אחרון.
השופט קרשן מציין, כי הסייעת עמדה על דבריה גם בחקירה הנגדית, ואישרה שעל כל המקרים היא סיפרה לאמא לילך לאה ברגר, הנתבעת.
השופט קרשן הוסיף, כי איננו מקבל את טענות התובעת, כי מעצם העובדה שהסייעת אודליה הגיעה לעבוד בגן והנתבעת שלחה את ילדיה לגן, יש בכך להסיק כי ידעו היטב שאין כל התעללות בגן. לגבי הנתבעת, הרי שהיא שלחה את בנה הפעוט לגן רק ביום המחרת של שיחת הטלפון עם אודליה, ואת בנה התינוק, שטופל בידי ילנית בתינוקייה, ולא אמור היה להיות חשוף להתעמרות על רקע של גמילה מחיתולים, והאמא שלחה לגן יום אחד נוסף בלבד – יום שישי.
לגבי אודליה הסייעת, זו פוטרה רק ביום 28.7.17 ועד אותו מועד הגיעו ילדיה שלה לגן, אולם כזכור אודליה הייתה חלק מצוות הגן ועל כן לא היה לה יסוד מתאים להניח שגם הם יהיו צפויים להתעללות כזו או אחרת.
השופט קרשן קיבל את עניין הגשת התלונה במשטרה, בתחום הסביר בנסיבות העניין, כשהוא קובע שאין בתלונה שהוגשה שמץ של הגזמה או הפרזה, והיא תואמת את שסיפרה הסייעת אודליה.
עוד נקבע כי הגננת מרי בן יחזקאל שלחה את החוקרת הפרטית למשימה, להגיע לנתבעת ולהביא הוכחה לכך שהיא מכפישה את התובעת. החוקרת הפרטית העידה כי הגיעה לגן “שיר”, הגן אליו העבירה הנתבעת את ילדיה לאחר המקרה, אך לא מצאה את הנתבעת ולכן נכנסה לקבוצת פייסבוק בשם “אימהות ממליצות בראשון לציון” ושלחה לנתבעת הודעה. התכתבות זו הובאה כראיה. השופט מציין שהחוקרת הפרטית שידלה את הנתבעת בכל דרך למסור לה פרטים נוספים על אודות מה שאירע לבנה בגן של התובעת, כשהחוקרת מספרת לה סיפורים כדי למשוך את הנתבעת בלשונה. השופט קבע כי עומדות לנתבעת הגנת תום הלב.
השופט קיבל את התביעה שכנגד שהגישה האמא נגד הגננת, לאחר שהתובעת מרי בן יחזקאל אישרה שהתרחש מקרה ביום 10.7.17 בו עבר הפעוט פגיעה והשפלה בגן, כשהגננת אישרה שהפעוט עמד בשירותים כשבגדיו ספוגי צואה לפחות חצי שעה.
השופט לא קיבל את עדותה של הסייעת השנייה בשם אילנית, וקבע
“ראיתי ושמעתי את אילנית על דוכן העדים. הרושם שנוצר מעדותה הוא כי עשתה כל שביכולתה על מנת להגן על התובעת – מעסיקתה מזה 17 שנה. ברור שמש בצהרי היום שלא יכולה הייתה בעת ובעונה אחת גם לא לראות דברים שמתרחשים מחוץ לתינוקייה וגם להיות בטוחה שלא התרחשו מעשים כאלה ואחרים מחוץ למקום בו היא שוהה דרך כלל.
נסיבות אלה, כמו גם התרשמותי הכללית מעדותה של אילנית, מטילות ספק של ממש במהימנות העדה.”
48169-03-18 דחיית תביעת לשון הרע של גננת נגד אם של ילד בגן
