הסוהרים אתי לאון בן נון ופליקס אושרי עזרן תקפו באלימות ברוטאלית את העצור ארתיום בנגייב בכלא מעשיהו – השופטת רבקה גלט זיכתה לאור מחדלי חקירה 19224-12-17
השופטת רבקה גלט זיכתה את הקצינה אתי ליאון בן נון מתקיפה של העצור ארתיום בנגייב, לאור מחדלי חקירה קשים. החוקרים לא אספו סרטונים ממצלמות אבטחה, והמשטרה לא הגישה כתב אישום נגד הסוהר פליקס אושרי עזרן, שהואשם על ידי המתלונן כמי שפוצץ לו את עור התוף באוזן שמאל.
אתי ליאון בן נון, מפקדת אגף 14 בכלא מעשיהו (רמלה), במסגרת תפקידה הקלידה ראיונות וחוות דעת על אסירים ועצורים במערכת המחשוב של שב”ס. באגף שלה עבד הסוהר פליקס אושרי עזרן, בדרגת רס”ר, שימש כזקיף במכלול הקליטה. בחודש ספטמבר 2016, שהה העצור ארתיום בנגייב, באגף כעצור עד תום הליכים. ביום 25.9.16 הועבר בנגייב לאגף אחר ושהה בו לילה אחד. למחרת היום, בתאריך 26.9.16 התבקש העצור בנגייב לחזור לאגף. בנגייב סירב לחזור לאגף, ונשכב על הרצפה על מנת למנוע חזרתו לאגף.
העצור ארתיום בנגייב, הותקף באלימות קשה על ידי הסוהר פליקס אושרי עזרן ועוד שני סוהרים: מיקי טמסוט ואביחי ברוך, כשהסוהרת אתי ליאון בן נון נוכחת באירוע, הקימו אותו על רגליו, גררו אותו במסדרון. בנגייב, אחז בסורגים על מנת להתנגד, כשבשלב מסויים הוא אמר לסוהרים כי יפגע בעצמו וינסה להתאבד, במידה ויכריחו אותו לחזור לאגף. לנוכח דבריו, נאזק בנגייב, והוא קילל את הסוהרים כולל את מפקדת האגף אתי ליאון בן נון.
לטענת ארתיום, מפקדת האגף אתי ליאון בן נון סטרה על פניו של בנגייב. כתוצאה מהתקיפה, נשברו משקפיו ונפלו. כתוצאה מהתקיפה האלימה של הסוהרים, נגרמה לבנגייב חבלה באוזן שמאל, ופצע מדמם והוא הופנה לחדר המיון. במהלך אותו יום – לא ניהלה הנאשמת אתי ליאון בן נון ראיון עם בנגייב.
פקודת הנציבות קובעת, כי סוהר יקפיד על מסירת דיווחים בזמן אמת, הדיווחים יהיו אמינים, מלאים ומדוייקים. אלא שבשב”ס נהוגה תרבות האלימות והשקר, ועל מנת להסוות את מעשה התקיפה נגד העצור בנגייב, כנראה שיקרה אתי לאון, והקלידה פרטים כוזבים במערכת המחשוב על ראיון שהתקיים לכאורה במשרדה בינה ובין המתלונן, וכתבה בקר שהמתלונן איים עליה שימציא עליה שקרים.
הסוהר האלים פליקס אושרי עזרן, כתב מזכר שקרי גם הוא, על מנת להסוות את מעשה התקיפה, כשהוא כותב פרטים כוזבים אודות האירוע וביניהם: “אתי לאון הגיעה לחצר ואז אמר לה העצור אם לא תוציאו אותי מפה, אני יגיד שאת הרבצת לי והתעללת בי למרות שאת כל הזמן עזרת לי ואני יודע שזה לא נכון“. 
אתי לאון בן נון תקפה את בנגייב שהיה עצור ואזוק, ותחת השגחתה, ביצעה מעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור ושיבשה מהלכי משפט.
הסוהר פליקס, הואשם בעבירות של הפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט, למרות שתקף את העצור באלימות חבלנות הגורמת לפציעה קשה.
הנאשמת אתי לאון בן נון כפרה באישום, טענה על העצור שסחר בכדורים פסיכיאטריים ואף נשפט על ידה. טענה שהיא לא נכחה בעת השימוש בכוח “סביר” שנעשה נגד בנגייב ולא תקפה אותו, ו”מי שתקף אותו היה פליקס, באופן ברוטאלי, אך משום מה לא הוחשד בכך”.
בעת התקיפה של בנגייב, ראתה עו”ס הכלא ליליה פיירשטיין, כי הנאשמת תקפה את המתלונן.
בעניין הריאיון, הנאשמת טענה שהתקיים, והוקלד כהוויתו בעניין המזכר, טענה כי לא הייתה לה מעורבות בכתיבות, ולא היה לה עניין בכך, ומצד שני דווקא לפליקס היה עניין בכתיבתו. בן נון טענה כי היא חווה התנכלויות מצד קצינים בעקבות תלונתה נגד סוהר בגין הטרדה מינית שהובילה לניהול הליך משמעתי נגדו, שם הודה.
הנאשמת הביאה עדויות להוכחת מעשי הסוהר פליקס ביום האירוע, לפיהן הוא זה שתקף באלימות את המתלונן, ולכן לטענתה היה לו עניין בכתיבת המזכר.
השופטת רבקה גלט, יצאה מגידרה כדי לזכות את הסוהרת, עובדת הציבור האלימה אתי לאון בן נון, וציינה בסעיף 6 “בניתוח שיובא, אראה כי מעשה התקיפה לא הוכח, זאת הן בשל סתירות בין גרסאות עדי התביעה, הן בשל סתירות פנימיות בגרסתו של כל אחד מהם, והן בשל מהימנות וקוהרנטיות של גרסת הנאשמת“, בניגוד לעדותה של העו”ס שצפתה באלימות הסוהרת. לאור זאת, זיכתה השופטת רבקה גלט את הסוהרת בן נון מהתקיפה, ואילו הסוהר האלים פליקס הורשע בהפרת אמונים, למרות שבסעיף 57 נכתב:
“על פי הראיות, טענות המתלונן בדבר האלימות מצד פליקס כלפיו, לא היו בגדר סוד, שהרי מיד לאחר התקיפה הגיעו סוהרים רבים למכלול הקליטה, ראו דם על רצפת התא, והמתלונן לא סכר את פיו. בנוסף, עולה כי עוד ביום האירוע נערכה “סולחה” בין פליקס למתלונן בנוכחות קצין המשמרת, כך העיד המתלונן, ופליקס עצמו אישר זאת בשפה רפה.
כעבור ימים אחדים, המתלונן זומן ליראיון אצל קצינת האסירים, אליה הגיע כשבידו מכתב תלונה, ולפי עדותו גם מסר לרופא בבית החולים “שמישהו, סוהר בעצם, פיצץ לו את עור התוף”. למרות כל אלה, באופן מתמיה, לא נחשד פליקס בתקיפת המתלונן“.
הנאשמת בן נון טענה למחדל מצד גורמי החקירה, שלא טרחו להשיג את הסרטונים ממצלמות האבטחה שבאגף (סעיף 76 להכרעת הדין). השופט גלט קובעת, כי ברור שתוכן המצלמות היה מלמד אחת ולתמיד, כיצד פעלה הנאשמת, האם תקפה את המתלונן, האם קוים הריאיון, ומה חלקו של פליקס בפרשה.
סופו של דבר השופטת קובעת כי התביעה לא הוכיחה מאומה מן האישום ועל כן זיכתה את הנאשמת.
19224-12-17השופטת-רבקה-גלט-זיכתה-קצינת-שבס-אלימה-ומסוכנת
