ח”כ ניסים זאב מזהיר הורים לא לפנות לעובדים סוציאליים: מי שיבקש מהם עזרה ברכישת עגלה ימצא את עצמו עם עגלה ובלי הילד

אנחנו עוברים על בשרנו כבר 30 שנה מאבקים, מאז היותי סגן ראש עיריית ירושלים כממונה על תיק הרווחה. אני קודם כל מציע לכל משפחה במצוקה לברוח מהרווחה, לברוח מהאש.

 ומי שרוצה ומי שחושבת שהיא יכולה לבקש עגלה לתינוק, היא תקבל עגלה ובזמן קריב, אבל בסופו של דבר ייקחו לה את התינוק, ייתנו לה עגלה. ומי שתיכנס ותבקש תנור, עוד יכניסו אותה גם לתנור הזה. ואני אומר לכם, אתם לא מבינים, אני מדבר פה מתוך כאב של עשרות רבות של משפחות שליוויתי אותן ושהשקעתי מיליונים, מיליונים, כמו שאני אומר לכם, כדי להציל את המשפחות האלה במהלך 30 השנה האלה.

 אני מכיר את המקרים מקרוב. אני לא אומר, יש מקרים שאני רצתי אחרי פקידי סעד שיצילו את הילד מהמשפחה. שלא תהיה אי הבנה שאני הולך בעליהום, באיזה מין תפיסת עולם מעוותת, או שיש לי איזה שהיא עוינות כלפי העובדים הסוציאליים. הם נמצאים אולי בקו ראשון, אבל צריך שיהיה גם שני – – –

 כשיש רק פטיש בארגז אז חובטים בראש וזהו והכול מתרסק. תלוי איזה ארגז נותנים להם.

 אני לא מבין, יש פקידי סעד לסדרי דין, לחוק אימוץ, לחוק נוער, ברוך ה’, אנחנו מלווים את כל השלבים האלה בתיקים שונים, איך יכול להיות שבעל דין הופך להיות גם השופט, גם מחווה דעה? אין דיין נעשה עד, הרי זה כלל ברור, לא רק בהלכה, גם בבית המשפט. יכול להיות שחוות דעת של עובדת סוציאלית באה לבית משפט כתורה מסיני? זו חוות הדעת המקצועית ואין עליה עוררין? אפשר להיכנס באמצע הלילה לקחת את הילד מהבית שבעה ימים עם צו הרחקה, כמובן צו הגנה על הילד, הכול בשם זכויות הילד, גונבים את הילדים האלה מהבתים.

 בית המשפט מכיר מומחים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים. איך יכול להיות שנותנים להם מעמד מיוחד של יוזמי דין ובעלי דין וחוות הדעת שלהם היא מעל הפסיכיאטר? שתבינו, מה שהיא קובעת זה מה שיהיה בסוף ושלא יהיה לכם ספק, אני מכיר מקרים שעוד כשהתינוק היה במעי אמו החליטו על אימוץ וגם לאיזו משפחה הוא יישלח, ואני ליוויתי את המקרים האלה והלכתי למשפט בצורה עקיפה, לא ישירה, במשך שנים. ואני אומר לכם, שופטים לפעמים נמצאים בתוך המערכת הזו שמביאים להם חוות דעת מקצועיות וזה נראה להם כתורה מסיני.

 לכן אני חושב, כדי לתקן עיוותים צריך להבין, כמו שיש במשטרת ישראל אפשרות להתלונן וכמו שיש ועדת שופטים, שעם כל הכבוד, אמנם זה רק לאחרונה, איך יכול להיות – – –

 לא משנה מה היא עושה, אבל יש, לפחות למראית עין. אתה יודע מה? למראית עין, שיגידו שיש ועדה. לא יכול להיות שעובדים סוציאליים, אין מי שישפוט אותם, יעמיד אותם לדין על הוצאת ילדים שלא כדין. תגידי מקרה אחד שהעמידו עובדת סוציאלית, תראה לי מקרה אחד.

 לכן אני אומר, צריכים לפתוח את השורות. לדעתי צריכים אפילו לאפשר לפנות לבית המשפט הבינלאומי במקרים מסוימים, לתת להם כספים ויכולות ללכת מעל בית המשפט העליון, שלצערי הרב – – –

 תשמעי מה אני אומר לך, שהעובדים הסוציאליים כבר יודעים לאיזה שופט לגשת, יודעים את חוות דעתו, הם מקבלים את זה מראש, עוד לפני שהם מגיעים לבית המשפט, זה הכול תפור שם.

 אני אומר לכם את זה מתוך ידיעה, מתוך ליווי של עשרות שנים, זה לא איזה מין תחושת בטן או כתבה. תאמינו לי, לא ראיתי את הכתבה הזאת ולא מעניין אותי מה כתוב בה, אני מכיר את זה מבשרי.

 לא יכול להיות שבמעמד צד אחד ועדת ההחלטה מקבלת החלטה וההורים מגיעים רק כדי לשמוע מה הם החליטו. זה מה שקורה בפועל.