מאיר כהן שר הרווחה מסרב להוציא את דוח סילמן – מחכה שהורה “יפגע” בילד שלו כדי להצדיק את השקרים שנכתבו מראש

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-1vk

בחודש יולי 2013 הצהיר מאיר כהן שר הרווחה “מדיניות הוצאת ילדים מבתיהם צריכה להשתנות”. באותו מעמד של מסירת הצהרה זו מסר, כי הוא מקים ועדה ו- “בראש הוועדה יעמוד מנכ”ל משרד הרווחה יוסי סילמן, והיא אמורה להגיש את המלצותיה בתוך 60 יום”.

אלא שהצהרות לחוד ומציאות בנפרד.

לפנינו שר רווחה בלתי אמין המוסר הצהרות מן הפה לחוץ אשר כל תכליתן השהייה ודחייה של הפרסומים השליליים על פשעי משרדו, הנוהגים לסחור בילדים. כך למשל, במקרה של האמא אורה מור יוסף, אשה נכה שהביאה תינוקת באמצעות אם פונדקאית, מאיר כהן הפעיל נגדה את אורנה הירשפלד פקידת סעד לחוק אימוץ, שחטפה את התינוקת שלה מבית החולים מיד לאחר היוולדה ע”י הפונדקאית, ומאז ועד היום האמא לא יודעת מה עלה בגורלה, ואילו בפרשת התינוקות שנולדו בהליכי אימוץ אצל הורים בני אותו מין לרוב זוגות הומואים בתאילנד, מדינת ישראל סייעה בידם להביא את התינוקות ארצה, בלא שננקטו נגדם סנקציות לגבי הליך הפונדקאות. התנהלות שר הרווחה במקרים הזהים מראה, כי במקום בו יש יח”צנות ואנשי תקשורת מעורבים מתוך קהילת הלהט”ב, מאיר כהן מרכין ראשו ומאפשר את הליכי האימוץ, ואילו במקרה בו מדובר באישה מדרום הארץ, מהשכבה החלשה של החברה הישראלית, מאיר כהן הפגין שרירים נגדה וסירב לאפשר לה לגדל את בתה התינוקת.

בכתבת תחקיר “זהירות פקידי סעד” שפורסמה בחודש דצמבר 2013, הצהיר כהן, שוב, כי מסקנות ‘ועדת סילמן’, יפורסמו בימים הקרובים, אלא שמסקנות אלו לא יצאו ולא באו לידיעת הציבור.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=NIprfyDhnCI]

במסגרת ועדת סילמן גילה מנכ”ל משרד הרווחה יוסי סילמן, כי אין ולו נימוק אחד ראוי, אשר יש בו כדי לסתור את טיעוניהם של ההורים שילדיהם נלקחו שלא כדין, ובבחינת קל וחומר, ברמת הוודאות שהילדים הוצאו שלא לצורך מבתיהם. נהפוך הוא: שר הרווחה ומנכ”ל משרדו גילו בעקבות אותה ועדה, כי לעובדים הסוציאליים אין הגנה, וכי הלכה למעשה, מודים העובדים הסוציאליים בכל הטענות של ההורים המפורטים בתביעות ההורים להשבת ילדיהם אליהם, וכלל אינם כופרים בהם:

כך, האמא ש’ צ’ (השם שמור במערכת, תיק נוער עדיין פעיל) עלו הפרטים הבאים: “פניתי לרווחה לקבל עזרה ברישום הילד לגן – משרד הרווחה חטף את בני“. העובדים הסוציאליים אינם כופרים בעובדות הנטענות, וכל שהם טוענים כיום, כי לא ניתן לנהל דיון הוכחות בעניינה של האם, ולכן זה מצדיק את המשך הישארות בנה הקטן במשפחת אומנה. האמא ללא רבב, מנהלת מאבק משפטי מורכב שטרם הסתיים.

כך, האמא ר’ ח’ (השם שמור במערכת, תיק נוער עדיין פעיל) עלו הפרטים הבאים: “הסיפור שלי עם משרד הרווחה החל לפני 6 שנים, כשדרשו ממני לתת לבני הבכור ריטלין וסירבתי. משרד הרווחה לקח ממני את בני הקטן והעביר אותו למשפחת אומנה חסויה“.  העובדים הסוציאליים אינם כופרים בעובדות הנטענות, וכל שהם טוענים כיום, הילד התרגל למשפחת האומנה וכל ניתוק ממנה יגרום לערעור במצבו הנפשי, ולכן זה מצדיק את המשך הישארות בנה הקטן במשפחת אומנה. האמא ללא רבב, מנהלת מאבק משפטי מורכב שטרם הסתיים.

כך, במקרה של כותבת שורות אלו עלו הפרטים הבאים: “פקידת הסעד סימונה שטיינמץ, הנוקמת באמא דרך ילדיה, עקב פרסומי האם נגד פשעי משרד הרווחה המוציאים ילדים בכפיה מהורים נורמטיביים. האמא חושפת את מחדלי רשויות הרווחה וידם הקלה על ההדק בסחר בילדים ושליחתם למוסדות הרווחה שלא לצורך“. העובדים הסוציאליים אינם כופרים בעובדות הנטענות, וכל שהם טוענים כיום, לא ניתן לך לראות את בנך עד הגיעו לגיל 18 שנים עקב הפרסומים שלך נגד עבודתנו. כותבת שורות אלו מנהלת מאבק משפטי שטרם הסתיים, וביום 6.1.14 הגישה עתירה.

בפועל, כל טוענות משרד הרווחה מסתכמות לכדי טענה בדבר “אי שיתוף פעולה” עם העובדים הסוציאליים (שנראה להלן, כי הטענה נעדרת בסיס), ובדבר “חוסר מסוגלות הורית”, שניכר כי דבק דווקא בהתנהלות העובדים הסוציאליים – עת נמנעים הם מלהשיב את הילדים החטופים להוריהם – ללא כל נימוק או הסבר להתנהלותם האמורה.

כידוע, הלכה מושרשת וידועה היא, כי לקיחת ילדים ממשמורת הוריהם תיעשה רק במקרים קיצוניים וחריגים – וכבר על פני הדברים ברור, שלקיחת הילדים ממשמורת ההורים המוזכרים לעיל אינם המקרים שבפנינו.

ובמה דברים אמורים?

אין עוררין, כי מקצת מהדוגמאות המוזכרות לעיל הינן אמהות טובות וכשירות לגדל את ילדיהן. אין עוררין, כי לאמהות אלו קיימת מסוגלות הורית ללא רבב. מיד יאמר, כי מחומר הראיות המצוי בפני שר הרווחה ויוסי סילמן מנכ”ל משרד הרווחה, לרבות עדויות, לא יכולה להתקבל מסקנה אחרת מלבד המסקנה, כי היה כשל חמור בלקיחת הילדים מהאימהות הללו. ויודגש: פרט לרצונן הנמשך של העובדות הסוציאליות במשך השנים למרר את חייהם של האמהות ובני משפחתן, לא עומד מאחורי ההתנגדות להשיב להן את הילדים דבר וחצי דבר, הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי. יתרה מכך, שר הרווחה “שוכח” כי הילדים יצאו מרחמן של האמהות, וכי הזכות להורות הינה טאבו בעניין זה.

ועדת סילמן מנסה להתיש את ההורים, תוך שימוש לרעה בפקטור הזמן ובהליכי משפט, כשהשופט משמש בכל המקרים, ללא יוצא מן הכלל, כחותמת גומי לכל דבר ועניין של תסקירי העו”ס, למנוע מהאמהות מתוך מניעים זרים ופסולים, מתוך תאוות בצע וחמדנות לשמה ומתוך כוונה לסכל את רצונן של האמהות לגדל את ילדיהן.

ברי, כי אין באי שביעות רצונן של העובדות הסוציאליות כדי לשלול את המסוגלות ההורית ללא רבב של האמהות, כפי שהן באות לידי ביטוי בחוות הדעת בהן אוחזות האמהות. ודוק, אין עסקינן בתיקי “נזקקות” המעוררים שאלות אמיתיות לגבי כשירות האמהות. עסקינן במסע נקמה מתמשך ומבחיל ממש מצד שירותי הרווחה, אשר למרבה הצער לא מכבדים את החלטות בית משפט ולא מכבדים את אותן אמהות הדורשות לקבל בחזרה את ילדיהן שנגזלו מהן בעוולה חמורה.

כפי שתוכלו לראות בקישורים להלן, מעבר לעובדה כי אין למאיר כהן כל עילה לעכב את הוצאת דוח סילמן, הוא פשוט חושש להפיץ את הפרחת הכזבים שלו, אשר בכל מקרה אינם רלבנטיים. ויודגש, מאיר כהן מסר באינספור ‘אירועים’ בתקשורת על כוונתו להפיץ את דוח ועדת סילמן והדחייה של הוצאת הדוח נועדה לייצר יש מאין.

סוף דבר

במצב דברים זה אין זה מפתיע, כי מן המועד בו פורסם התחקיר “זהירות פקידי סעד” ועד לרגע זה, מאיר כהן “מזגזג” ללא הפסקה, מנסה לדחות את הקץ בהוצאת הדוח המפוברק, תוך שהוא מעלה טענות וזונח אותן כלאחר יד בלי להניד עפעף, מרחיב / משנה חזית באופן אסור והנוגד את הוראות הדין והחיסיון של הדלתיים הסגורות והכל ללא שמץ של בושה או מצפון כלפי האמהות המודרות מילדיהן ללא סיבה.