ניצחון מוחץ לרביב דרוקר נ' יעקב ברדוגו, גלי צה"ל נועם פתחי, יותם זמרי פרסמו לשון הרע עיוותו פרסום של דרוקר וחוייבו בהוצאות מעל 100,000ש"ח ת"א 14190-10-21
רביב דרוקר פרסם מאמר דעה בעיתן הארץ ביום 21/6/21: "עיתונאים, הגיע הזמן לחזור להיות אידיוטים שימושיים". הנתבעים, יעקב ברדוגו – גלי צה"ל, נועם פתחי ויותר זמרי, עיוותו את המאמר של דרוקר בטענה כי איים על גנץ וסחט אותו באיומים, ולכן נקבע כי הפרסומים שלהם מהווים לשון הרע לפי סעיף 1 לחוק.
השופט דלוגין קבע כי הפרסומים של הנתבעים כולם, לפיהם דרוקר במאמר איים על גנץ, כי אם יעזור לנתניהו להפיל את ממשלת בנט-לפיד, דרוקר יפרסם את הקלטות המביכות שיש לו על גנץ, הכל כדי למנוע מגנץ לעשות את המעשה הנ"ל, הם פרסומי "לשון הרע", כפי שביטוי זה מוגדר בחוק.
נקבע כי לא עומדת להם הגנת אמת בפרסום ולא תום לב. האופן בו בחר ברדוגו להביע את דעתו, ללא אזכור תמצית דבריו של דרוקר באופן נכון ומדויק, ואף תוך ייחוס דברים לדרוקר שלא כתב כלל, יצר ערפל כזה, שעשוי היה, בסבירות גבוהה ביותר, לגרום למאזינים לחשוב שדרוקר כתב דברים שאין ספק שלא כתב.
ברדוגו אמר כך: "לפני כשבועיים וחצי ורביב אה… אה… פשוט עשה "הקש בגג". סיפר סיפור שבאמתחתו נמצאים הקלטות, שבמקרה הטוב מבחינתו של בני גנץ יביכו אותו עד מאוד ובמקרה הגג, הקשה מבחינתו יחסלו את הקריירה הפוליטית שלו….. אנשים קרובים לבני גנץ רואים בזה כמעט אה… חוק מחוק העונשין שמופנה כלפיו. וכל אחד יקח את זה למקום הגדול שלו…".
כלומר, הוא מספר שדרוקר כתב שיש לו הקלטות, אולם לא מספר למאזינים שלו כי דרוקר כתב שהוא לא יכול לפרסם אותם כי המקור לא מרשה לו, למרות רצונו לפרסם אותן. כלומר ברדוגו החסיר מדבריו עובדות שהנן קריטית להבנת מה שדרוקר כתב מחד ומה היא דעתו של ברדוגו על כך מאידך.
לאחר מכן ממשיך ברדוגו ואומר "שהחרב מתהפכת שנמצאת אצל רביב דרוקר, כל זמן שהחרב מתהפכת מעל ראשו של בני גנץ, החרב המתהפכת הזו היא מראה כמה בני גנץ מרגיש מאוים, מתוסכל, כמה הוא לא מסוגל … יש לנו את זה… את ה… סיפור הזה ש… בני גנץ".
כלומר, ברדוגו מספר למאזיניו כי דרוקר כתב שהוא מחזיק בידיו הקלטות של גנץ שיביכו את גנץ אם יפורסמו ואז טוען שבכך מאיים דרוקר על גנץ ומונע ממנו ללכת לממשלה עם הליכוד, שכן החזקתו בגרון על ידי דרוקר, נלקחת בחשבון על ידי גנץ בכל שיקול פוליטי שלו, אלא שאת הדבר החשוב ביותר לתיאור נכון ואמיתי של דברי דרוקר במאמר, ברדוגו בוחר דווקא לא לספר למאזיניו, קרי, הוא לא מספר להם שדרוקר כתב במאמר במפורש כי הוא רצה לפרסם את ההקלטות, אבל המקור לא נותן לו.
ברדוגו גם לא מספר למאזיניו כי כל המאמר כולו מטיף במפורש לכל עיתונאי לפרסם דברים שראויים לפרסום, ללא קשר להשתייכות פוליטית של העיתונאי וכי דרוקר טוען במאמר כי כך אף נהג כל השנים וכך רצה לנהוג עם החומרים שקיבל על גנץ, אולם המקור לא הסכים לפרסומם. גם אלה דברים קריטיים להבנת מה שדרוקר באמת כתב.
השופט דלוגין קבע:
כך, באופן שבו פרסם ברדוגו את הדברים, תוך החסרת החלקים הכי חשובים ורלוונטיים מדבריו של דרוקר, להבעת הדעה שרצה ברדוגו להביע, המאזינים חושבים בטעות מדברי ברדוגו, כי דרוקר כתב במאמר שהוא מחזיק בהקלטות שיכולות להביך את גנץ ואשר אין כל מניעה לפרסם אותן, אולם דרוקר, במקום לפרסם אותן, עושה בהן שימוש לא חוקי, רק כדי להכווין באיומים את התנהלותו הפוליטית של גנץ, דבר שלחלוטין לא עולה מלשון המאמר, אלא להפך, קרי, דרוקר כתב שרצה לפרסם, אבל המקור לא אישר לו, תוך כך שאין בלשון המאמר כל אזכור או התייחסות למה יעשה או לא יעשה גנץ במגרש הפוליטי.
"נוכח כל האמור לעיל, ברדוגו לא יכול, אפוא, להיחשב כמי שהביע דעה, הגם שלטענתו רק הביע את דעתו ועל כן גם לא עומדת לו כמובן הגנת תם הלב לפי סעיף 15 לחוק, שמוענקת, בין היתר, למצבים מסוימים של הבעת דעה ובמצב כזה, לפי הפסיקה הברורה ומפורשת שאזכרתי לעיל, דבריו של ברדוגו נחשבים כהטחת עובדות. משלא הוכיח ברדוגו כי הדברים שהטיח כאמור בדרוקר הם אמת (קרי, לא הוכיח כי בלשון המאמר של דרוקר, יש איום על גנץ), לא עומדת לברדוגו גם לא הגנת האמת בפרסום."
זאת ועוד – ברדוגו טען במפורש, בבחינת עובדה ולא כהבעת דעה, כי דרוקר במאמר (ההדגשה בקו שלי) "סיפר סיפור שבאמתחתו נמצאים הקלטות, שבמקרה הטוב מבחינתו של בני גנץ יביכו אותו עד מאוד ובמקרה הגג, הקשה מבחינתו יחסלו את הקריירה הפוליטית שלו…..", בעוד עיון במאמר מגלה כי דרוקר חד משמעית לא כתב כי החומר עשוי לחסל את הקריירה הפוליטית של גנץ, אלא רק כתב כי הקלטות עשויות להביך את גנץ.
יש הבדל בין חומר שיכול רק להביך ולבין חומר שיכול לחסל קריירה. ההבדל בין השניים אינו בגדר "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש", כמשמעותו בסעיף 14 לחוק, שעניינו כאמור הגנת האמת בפרסום ואשר כאמור קובע כי: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
על כן, גם בעניין זה לא עומדת, אפוא, לברדוגו "הגנת האמת בפרסום", הקבועה בס' 14 לחוק, וזאת שעה שאין אמת בפרסום של ברדוגו כי דרוקר כתב שההקלטות עשויות לחסל את הקריירה הפוליטית של גנץ. הדברים לא נכתבו.
לקריאת המאמר שפרסם דרוקר:
עיתונאים, הגיע הזמן לחזור להיות אידיוטים שימושיים __ רביב דרוקרלקריאת פסק הדין:
פסק-דין-רביב-דרוקר-נ-יעקב-ברדוגו-גלי-צהל-יותם-זמרי-פתחי-נועם
